פס קול שבועי

ביכורי וביקורות אלבומים חדשים

כאשר פעמון האינטרקום מצלצל בשעה 12:00 אני יודע שהדוורית ממתינה לי בכניסת הבניין עם מעטפה מרופדת בניילון בועות, אלבום חדש מגיע, אז הנה הצטברו להם כמה כאלו, הסרתי את הניילון ופתחתי אותם, הם נכנסו היישר אל נגן הדיסקים והסאונד הוגבר והותאם להאזנה…

ביכורי אלבומים. צילום: יובל אראל
ביכורי אלבומים. צילום: יובל אראל

משלל האלבומים האחרונים, ובמיוחד לקראת חג השבועות, חג הביכורים, אהבתי שניים, Birds של רונן כוכבי ואל מכרות הסוכר של יוני ליבנה, התוצאות לפניכם.

 

 

הציפורים של  רונן כוכבי

רונן כוכבי (בהשקה של Lunacidal Tendencies) צילום: יובל אראל
רונן כוכבי (בהשקה של Lunacidal Tendencies) צילום: יובל אראל

מדברים על רונן כוכבי כאילו והוא נמצא בעת ועונה אחת בכל מקום ופינה, הנה הוא נוטל חלק בפרוייקט של בריאן שטיינר – Lunacidal Tendencies, פה הוא שוקד על הפקת אלבום בכורה לעמוס פאנק, הוא הספיק לפרוט על המיתרים עם מרסדס בנד, עם פאנקנשטין, ובזמנו הקים הרכב לונדוני בשם Rooster, בין לבין השיק לפני כשנתיים וחצי אלבום בכורה אישי בשם Brixton Booleg, סוג של פולק מלנכולי, כעת רונן כוכבי משיק את אלבומו האישי השני, הפעם מדובר בחזרה לרוקנ'רול נקי, צלול וישיר, יחד עם עמרי בראל שניגן בפסנתר וגיטרת ברכיים (Lap Steel), שגיא אזולאי עם גיטרת בס ואורן דאי על התופים יצר רונן כוכבי אלבום המלכד תריסר שירים וקטעי נגינה המיטיבים להעביר את האווירה שרונן ביקש ליצור – סוג של אפלוליות עם קורטוב של תמימות רוקנ'רולית של שלהי שנות השישים, מבחינתי האזנה לאלבום איננה תלושה משום מקום, היא חייבת להגיע עם מטען של אסוציאציות, אותן אני מטעין תוך כדי הקשבה, כך נשמע השיר הרביעי באלבום – Pinch of Grace, המזכיר במעט את Blind Faith של קלפטון, ווינווד, בייקר וגריץ', אהבתי את הלכלוך הרוקנ'רולי, הפריצה של הגיטרה עם אפקט Fuzz צרוד, סוג של יללה בשטח אורבני. כך גם השיר השישי באלבום – Where That All Began, סוג של חיפושיות בתקופה האחרונה שלהם, המלווה בקליפ מעניין שצרפתי כאן בהמשך, או למשל השיר התשיעי באלבום – Falling Bricks, הנפתח בפריצה רועשת של גיטרות והרבה דיסטורשן הנעלמים במפתיע ומשאירים את רונן כוכבי לשיר בסגנון של גרג לייק בתקופה של King Crimson לצלילי גיטרה אקוסטית, צלילים המתכסים באחת עם הדיסטורשן החוזר בעוצמה אדירה, גורמת לך להניע את ראשך כמו Head Banger במופע רוק כבד, ושוב חוזר חלילה עם צלילי הגיטרה באפקט Wah-wah מייבב. אך לא רק, ישנם גם, ולא מעט, קטעי שירה ונגינה האוחזים עדיין בתחום הפולק המעודן.

אני יכול רק לרמוז לכם, אם תעשו כמוני, פשוט תאזינו לאלבום, שדרך אגב נמצא גם במחנה הלהקות להאזנה ורכישה מקוונת, תגלו עוד כמה הפתעות מרתקות, לכו על זה.

וכמובן שאני מבקש (אני אהיה שם), תגיעו למופע ההשקה של האלבום, זה יתרחש בתאריך 23.05.2013 בשעה 22:00 וצפונה בלבונטין 7, גם אסף שריג יגיע, הוא גם ינגן ובטח ישיר, שמעתי אותו לאחרונה במוצאי יום השואה באותו מקום, תבואו, זה יהיה דיסטורשן מפנק.

 

 

אל מכרות הסוכר של יוני ליבנה

יוני ליבנה. צילום: ינאי יחיאל
יוני ליבנה. צילום: ינאי יחיאל

כילד אהבתי לקרא ספרי וסיפורי הרפתקאות, חומרים הנחשבים לקלאסיקות, אחד מהספרים שעוררו את דמיוני היה "אל מכרות המלך שלמה", מה יותר מסעיר ממסע אל העבר, אל מקומות אקזוטיים המשלבים מסע חקר לצד גילוי שבטים מסתוריים, מאבקים והצלחות, על כן אלבומו של יוני (יהונתן) ליבנה , שעוסק לפרנסתו גם בביקורת ספרות עברית, תפס אותי מיד דרך שמו – אל מכרות הסוכר.

האלבום, הכולל בסך הכל שמונה שירים, מה שנקרא בין אי.פי לאלבום מלא, נפתח בשיר "העיר המלוחה" עם נגינת פסנתר דרמטית לצד אפקטי טרמין מחוספסים, המילים נבנות על משקל הסיפור התנ"כי של חורבן סדום, אולם מדובר בסוג של מבט קדימה ללא תהייה מה היו הסיבות לכשלון, להתנתק מהטעויות ולצפות לעתיד, כל זה מהווה מעין מסר אפוקליפטי מרתק ומסקרן.

את השיר "אלנבי 40", השישי באלבום, לקחתי כמשל ומשקל נגד לספר וסדרת הטלויזיה המתארת את הכאוס שבחיי הלילה במועדוני הסקס והאלכוהול בשם זה, כאן מבצע, מלחין ומפיק יוני ליבנה את מילותיה של לורן מילק המתארת אשה שמתגלגלת בין עבודה לעבודה, חיה על תפריט של הבטחה לזוהר אבל רק מחליקה יותר ויותר למטה, במין משחק תל־אביבי של נחשים וסולמות. בסוף היא מוצאת את עצמה שכובה על הרצפה, ליד ערימה של קולבים, כמו אחד הבגדים שהיא מוכרת. כל הסיפור הזה מכוסה בערימת צלילים כבדה, מבקשים להשרות אווירה של מועדון דחוס ואפלולי כשהסאונד בו רועם בתת ההכרה, עם כמה יציאות אלקטרוניות קצרות דוגמת משחקי מחשב משנות השמונים.

בכלל את השיר הזה והאלבום בכללותו אי אפשר לנתק מהסביבה, במקרה הזה הסביבה היא סוג של פרוייקט שהפיק ליבנה, קליפ ויזקואלי מעניין עם כמה רקדנים, תראו כאן בסוף הפוסט..

אני מדלג כעת היישר לסיומו של האלבום, אל השיר האחרון, שיר הנושא – "אל מכרות הסוכר", כאן השירה עצמה מאוד מלודית ונעימה, סוג של פופ סטנדרטי, המוזיקה עצמה מעבר לקצב והקפיציות שבה, היא נפתחת בסוג של מתח אלקטרוני המלווה בתיפוף מעקצץ, נקישות פסנתר דרמטיות, אט אט הקצב מסתדר בפזמון ויוצר סוג של להיט פופ מרקיד ומתנגן, אבל מעל כל אלו יושב לו התמליל – גם כאן עוסק יוני ליבנה במסע בריחה מהבית לעבר המקום הלא נודע, הפעם מקום של מתיקות – מכרות הסוכר, בניגוד למלח שפתח את האלבום, האם יוני ליבנה ניסה להנעים את זמננו במהלך ארוחת שמונה מנות?….

את התשובה לכך אשאיר לכם, הנה, כאן אפשר להאזין, לרכוש, במחנה הלהקות.

ובדרך אגב, גם יוני ליבנה יחגוג את השקת אלבומו במופע, הוא יתקיים בתאטרון תמונע בתאריך 01.06.2013 בשעה 22:00 וצפונה.

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. סיקור מעניין ומפרגן.
    טוב שיש אנשים שטורחים להאזין ולהמליץ אל אלו אשר אינם נמצאים במיינסטרים…

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close