דיווח מהשטח

האביב של ילדי המהגרים

מופע לקראת השקת אלבום שני לאביב גדג' – "ילדים של מהגרים", מוצאי שבת, 02.02.2013 מועדון בארבי ת"א, אורחים – הילה רוח, מארק אליהו ורוסלאן גרוס. נכח, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אביב גדג', יוצר מקורי. צילום: יובל אראל
אביב גדג', יוצר מקורי. צילום: יובל אראל

יש משהו סמלי בהופעה שהתקיימה במוצאי שבת במועדון בארבי, כמעט לפני עשור, כאשר אביב היה חלק מלהקת אלג'יר, פגש בהם שאול מזרחי בעל המועדון עוד כששכן ברחוב יונה הנביא ליד הים ואז גם בעל חברת תקליטים "בארבי רקורדס", שאול שהאזין לשיריהם הבין מיד כי מדובר בכישרון מיוחד ודאג לממן חזרות ושעות אולפן לאביב וחבריו שהובילו להשקת האלבום "מנועים קדימה" בשנת 2004 אשר הוכתר כאחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר בעברית.

והנה זה ממש כאן, לפני שנה פתח אביב גדג' במסע הופעות לקראת השקת אלבום סולו שני – "ילדים של מהגרים", שלוש שנים לאחר השקת אלבום הבכורה "תפילה ליחיד", לפני קצת למעלה מחודש השיק אביב גדג' את "אמונתי מנגנת בלילות", השיר הראשון מתוך האלבום המתקרב, שהוקלט במהלך השנתיים האחרונות בתל אביב, הודו ושדה בוקר.  ונוטלים בו חלק המוזיקאים רון בונקר, יהוא ירון, אביב ברק, בוריס מרצינובסקי ועוד.

פרסומת

את הגושפנקא הרשמית לאיכויות של אביב גדג' סיפקה בשבוע האחרון אגודת הקומפוזיטורים והמלחינים – אקו"ם, בהכרזה על הזוכים בפרסי המוסיקה השנה, הוחלט להעניק את הפרס ע"ש אמיתי נאמן לעידוד פרסום היצירה למחבר- אביב גדג'.

וכך נימקה הוועדה את החלטתה – הרמה של הטקסטים שהוגשו השנה לוועדה היתה גבוהה במיוחד. אבל מעל כולם בלט כותב אחד, מיוחד מאד. אחד הדברים היפים ביותר בכתיבת טקסטים הוא יכולתו של הכותב למשוך אותך למעמקי עולמו ולהעניק לך את התחושה שאתה לא רק צופה מהצד אלא משתתף פעיל. גדג' במילים עמוקות, צורבות, דוקרות ומלטפות מצליח לברוא תמונות עשירות וצבעוניות , מהפנטות ולופתות בגרון. ומעל לכל, הוא עושה זאת בצורה מקורית מאד וחשופה להפליא. בעולם של מילים בנאליות ובליל של רגשות מבולבלים, נעים למצוא יוצר מקורי שבולט מעל פני השטח. הוועדה שמחה לציין את יכולותיו של גדג', ולהעניק לו את פרס עידוד פרסום היצירה למחבר.

אביב גדג' והילה רוח, בארבי. צילום: יובל אראל
אביב גדג' והילה רוח, בארבי. צילום: יובל אראל

אביב, ממשיך במסלול שטווה לעצמו, לעשות במוזיקה מעין מקום לאצור בו את כל לבטיו, התנסויותיו, שאלותיו והרבה הרבה ביקורת חברתית מקומית, חוזר לבארבי כסוג של בית מוסיקלי עם קהל אוהד ואדוק.

פרסומת

הפעם מדובר במופע מלא עם שירי האלבום שכולם מצפים בכיליון עיניים ליציאתו לחנויות, מופע שכל כולו שירי עצב, לבטים, ייסורים ומחאה, גם בשירי האהבה יש מן העינוי העצמי, אביב גדג' הוא מתייסר אולטימטיבי, אולם כל מחשבותיו המתורגמות למילים ומשפטים נעטפות בצורה מצויינת במעטפת רוקנ'רול ללא פשרות, גם זו דרך נבונה להעביר תחושות ומסרים, יש המתחברים למילים ויש המתחברים לצלילים, ויש המתחברים הן לאלו והן לאלו.

המועדון לא היה גדוש, המופע הוגדר מראש כחצי ישיבה  למקדימים שיתפסו את הכסאות ועמידה, למאחרים שימלאו את הרחבה הקדמית, וכן, כמה מאות צעירים שהתקבצו מול הבמה ושתפו פעולה באופן מלא עם הכוכב המתייסר, אני מעריך כי הם מגיעים לכל הופעותיו כסוג של פולחן אדוק, פולחן איכות.

אביב גדג' יחד עם הרכב הנגנים – רון בונקר (החלבות) בגיטרה חשמלית, יהוא ירון בגיטרת בס, בוריס מרצינובסקי (קרוזנשטרן ופארוחוד, פאניק אנסמבל) באקורדיון, אביב ברק על התופים הרימו מופע רצוף שכלל 23 שירים, מקצתם של אלג'יר, רובם מאלבומו הראשון והשאר מהאלבום העומד לצאת בקרוב, צרפו לכל זאת את שלושת האורחים – הזמרת הילה רוח (כלבי רוח), מארק אליהו והקמנצ'ה, רוסלאן גרוס (קרוזנשטרן ופארוחוד) בקלרינט וקיבלתם חוויה מוסיקלית בלתי שיגרתית.

אביב גדג' ויהוא ירון, מוסיקאים. צילום: יובל אראל
אביב גדג' ויהוא ירון, מוסיקאים. צילום: יובל אראל

המופע נפתח בשיר חדש – "כביש מהיר", הגיטרה והתופים יוצרים סוג של מוסיקת מערבונים הנותנת תחושה של מרחבים וגם מתח,  אביב מתחיל לשיר, לדקלם – "לאט לאט איבדת שליטה, עכשיו הלב שולט על גוף, אין לך מבט, אתה לא צריך מפתח, הדלת לא נעולה, רצית לרקוד אבל העדפת ציד…"

הוא מאוד דרמטי בשירתו, אבל כך הוא, מביא את נשמתו לתוככי השירים, כעת אביב מבצע את בוסר, מאלבום הסולו הראשון, אחריו הוא הולך יותר אחורה, לאלג'יר, עם השיר דבר אלי מהאלבום מנועים קדימה, פתיחה מרשימה, אביב פרש בפני הקהל את תמצית מסלולו המוסיקלי, עכשיו הוא מזמין את הילה רוח לבמה לביצוע משותף של מספר שירים, הם פותחים בשיר "ונוס בתמוז", אביב מכנה אותו השיר הכי קצר שיש לו, זהו שיר אהבה לאישה, מלא בכאב אופייני לאביב –  "מבחוץ את מלאה קוצים, ומבפנים עוד ועוד קוצים, אין לך זמן לים, אין בך מים מתוקים, הלכת לאיבוד, רק בשביל להיוולד מחדש ונשארת בלי כלום, זיקוקים וכלום לא יצליחו להאיר עולם. צר וחשוך, מבחוץ את מלאה קוצים ומבפנים עוד ועוד קוצים, אין לך זמן לים, אין בך מים מתוקים, הלכת לאיבוד, כמו שורה בשיר, פגעת בקיר…"

כעת מצטרף לאביב והילה גם רוסלאן גרוס,  הם עוברים לביצוע השיר "בלוז ראש חודש" – מאלבום הבכורה, ושיר נוסף "לתמיד ולעולם לא" שלדעתי גם הוא חומר חדש, רוסלן והקלרינט יורדים והילה עדיין על הבמה לביצוע שיר של להקת אלג'יר "הביאו את הנגרים", החלק של הילה מסתיים עם ביצוע משותף ל"טוטפות" אף הוא לדעתי חומר חדש – "דרכנו שוב נפרדות אבל הן יקחו אותנו לאותו מקום, את היית אמיתית מאוד, אבל אני תמיד אזכור כמו שזוכרים חלום, שוב נפרדות אבל הן יקחו אותנו לאותו מקום, זה כתוב בכוכבים גם אם זה נמחק ועף ברוח, מתוך כוונה, את עדיין קוצים וטוטפות…"

אביב נשאר כעת רק עם חברי ההרכב, הם ממשיכים עדיין בחומרים חדשים -"כל צעד" אף הוא שיר שמקומו מובטח באלבום החדש, אביב מעיר לפני כן כי זהו שיר ישן מאוד שעובר במשפחתו מדור לדור – "כל צעד הוא צעד חדש, שום דבר לא מת, הכל נשאר חי, צעד צעד, כל צעד קטן, הוא העבר נדמה שירה אני אוהב, הכל חסין מאש מתפורר למגע, שום דבר לא מת הכל נשאר, כאן…."

גדג', ילדים של מהגרים, בארבי. צילום: יובל אראל
גדג', ילדים של מהגרים, בארבי. צילום: יובל אראל

וכך אט אט אני קולט באופן ברור, אביב הוא סוג של נביא זעם ותוכחה, אביב אוצר בנשמתו לבטים, כעסים, ומחשבות רבות ונפתלות, אותן הוא משחרר בכסותם של הצלילים, כך הוא נותן דרור למילים, וזו בדיוק הנקודה שהופכת אותו לסוג של קדוש מעונה האוסף סביבו קהל מאמינים, אני עוצר לרגע, שולח מבטים על הקהל בוחן, הם אכן נראים ומתנהגים כעדת מאמינים, בין אם הם נמצאים בפאתי האולם, שרים בדבקות את המילים ורוקדים לצלילי המנגינות, בין אם הם צמודים לבמה, חשים כחלק מתהליך המופע ובין אם מאלו הישובים על הכסאות ומהווים צופים סטאטיים בלבד.

המופע מתקדם לאיטו, אביב לוקח כל שיר באריכות, כעת גם האורח הבא מצטרף לבמה, זהו מארק אליהו, הוא וכלי הנגינה המיוחד שלו – הקמנצ'ה, סוג של כינור חשמלי מוזר, הם יוצרים דמטיות נוספת עם השיר "ירח במזל עקרב" מאלבום המופת של אלג'יר, אביב מגיע לשיר נוסף מהחומרים החדשים – " אמונתי מנגנת בלילות" זה השיר שכבר שוחרר באופן רשמי להאזנה בתחנות הרדיו וברשת מתוך האלבום, ואני גם מבין למה, במילות שיר זה אפשר ממש להתקרב ולנסות לפצח את הסוד שלו – "אמונתי מנגנת בלילות, בין קופסת הדמעות למיטה הריקה, משוררים חיפשו מילה וגילו תהום, אמונתי מנגנת בלילות, היא חיכתה כאן כל היום שעות ארוכות, אמונתי לא צריכה הרבה מקום, ישנה מתחת לגשר, מטיילת בחצרות, וכשהיא מנגנת אז אפשר פתאום לנשום, ולשמוע ולראות…"

גדג', גורו של מילים. צילום: יובל אראל
גדג', גורו של מילים. צילום: יובל אראל

המופע ממשיך, אביב מלהטט בין השירים, פעם מהאלבום החדש, פעם מאלבומו הראשון וקמצוצים מאלג'יר בשיאה, הצלילים נמשכים, המילים נוקבות והזמן זורם, כמעט שעתיים תמימות, עוד שירים חדשים מבוצעים – "מוזיקה היא פצע", "לא מקום לחלשים", יש כאן מילים חזקות על מנגינות אופייניות לאביב גדג', בסיומו של המופע הוא בוחר לבצא את השיר "הביתה", אף הוא מהאלבום החדש, גם אנחנו בדרך הביתה, מנסים לפענח את הכותר – "ילדים של מהגרים", האם מדובר בילדי מהגרי העבודה או הפליטים כאן בארץ כיום או שאביב התכוון לעצמו, לתחושה שהוא עדיין, למרות הזמן, למרות היצירה, למרות ההכרה, חש כי הוא עדיין בן מהגרים? כנראה שאצטרך להמתין לאלבום המלא, חושבים על המילים, המחשבות, נפתולי הנפש הכבדים, יש בו באביב גדג' רב הנסתר על הגלוי…

פליי ליסט: כביש מהיר, בוסר, דבר אלי, ונוס בתמוז, בלוז ראש חודש, לתמיד ולעולם לא, הביאו את הנגרים, טוטפות, כל צעד, טרף קל, עיר בלי זיכרון, ירח במזל עקרב, אמונתי מנגנת בלילות, גאולה, שיר הבתולים, יוון, מפתח זהב, מוזיקה היא פצע, דם על הים, לא מקום לחלשים, קיטש, הגולם.

הדרן: הביתה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151386147909654.496576.721654653&type=1

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: