פס קול שבועי

האלבומים

הנה ערימת האלבומים האחרונה, היא מהווה חלק בלתי נפרד מהבלוג, לפעמים היא צומחת לגובה, לפעמים היא עומדת דומם..

ערימת אלבומים. צילום: סמסונג גלקסי
ערימת אלבומים. צילום: סמסונג גלקסי

רפרוף קל ושני אלבומים נבחרים נשלפים, לא ממש בבמה המרכזית של חנויות התקליטים, אבל מכילים סיפורים מיוחדים, וכן, גם שווים האזנה, שבו בבקשה והניחו את האוזניות על האפרכסות, קדימה…

 

פרסומת

 

הרגעים החולפים של אייל בן דרור

איל בן דרור. צילום: מאיה בן דרור
איל בן דרור. צילום: מאיה בן דרור

בשנים האחרונות איל בן דרור, צעיר ישראלי, שהחליט לצאת לטיול המסורתי של בוגרי צה"ל במזרח הרחוק, שוטט לא מעט בעולם הרחב, מסע שהחל בסין הרחוקה שם גם מצא את מאיה, זוגתו לחיים, ונמשך הלאה ליבשת אירופה, אוסטריה ובמיוחד האי הבריטי, הוביל למפגש עם ג'ון האלידיי, מתופף בלהקת קנדיסקינס הבריטית ומפיק מוסיקה עצמאי שהאזין לחומרי המוסיקה של איל ומבלי להבין מילה בעברית התאהב במנגינות, לאחר שהות ממושכת באוקספורד לצורך הפקה ובישול האלבום חזר איל לישראל וברשותו אלבום בכורה "רגעים חולפים" הכולל אחד עשר שירים בעלי טקסט וחוויות אישיות הפורשות את רשמי מסעותיו בעולם והאני האישי שלו.

שיריו של אייל יש בהם מן השוטטות, בצלילים, בסגנון, באווירה, סוג של הליכה בשבילים צדיים במסע ארוך מלא בחוויות ומחשבות, השיר הפותח את האלבום – "לשוטט" מחזיק בקליפת אגוז את תמצית החוויות שצבר –

פרסומת

השמיים כבר לא מעניינים אותי, בזמן האחרון ראשי מופנה לאדמה | הים חדל לגעוש בתוכי, אין הוא עוד סימן לגאולה | לשוטט ברחובות בייגין ולתת למחשבות, לנדוד הביתה | חשבתי שאפגוש באישה זרה הערב, | נדלק הלילה ומחר נשכח מה שקרה | קיוויתי לפגוש פנים שלא הכרתי, | השתוקקתי לבלות בלי לומר מילה | לשוטט ברחובות ברלין ולתפוס טיסה מחר הביתה. | מרגיש כמו תייר בעיר בה כל חיי גדלתי, | אני צועד בה חווה אותה כפי שהיא הייתה | זכרונתיי קצת משטים בי | היא נראית טוב יותר משאי פעם נראתה | לשוטט ברחובות תל אביב ולשוב אחר עקבותיי הביתה

כך המשכו של האלבום, חוויות חוויות, מחשבות והרהורים, והכל מלווה במנגינות עוטפות, מעט דרמטיות, אך די מתוחכמות כדי להותיר את אווירת המסע המתמשך צלולה וברורה, כך גם השיר השלישי באלבום – "רגעים חולפים" –

קראו גם:  להקת הסטרוקס - The Strokes השיקה את אלבומה החדש – The New Abnormal

אם תבוא השמש, אולי יילך הצל | הוא היה פה כל הלילה, עכשיו תורך אני אומר | טיפסתי כל הלילה קיוויתי על קצה ההר להתעורר, | אך הדרך מפותלת את רובה אני כבר לא זוכר | צעדתי בעמק, שם למדתי להפנים | שמתחת לפני השטח, שם הפרחים פורחים | ירדתי על הנחל, מרגיש חסר מעצורים | הרעש המדהים כשהמים פוגשים את הסלעים

כן, ממש סיפור בצלילים, ההאזנה לאלבום משולה לעיון בספר מסע מרתק, איל מצליח לשתף את חוויות מסעו בעולם ותובנותיו במילה וצליל באופן מוצלח ביותר.

יש כאן מן הרמיזה לסגנונו של ג'י ג'י קייל, יש פה מעין קורטוב של פולק רוק מעודן, אין ספק כי ג'ון האלידיי השקיע באלבום ניחוח אוניברסאלי מצויין מבלי לפגום ברעין הבסיסי של איל. שיתוף הפעולה ביניהם ובסיוע בנגני אולפן בריטיים יצר מסמך אאודיו מרתק ומעניין.

קראו גם:  להקת הסטרוקס - The Strokes השיקה את אלבומה החדש – The New Abnormal

האלבום ניתן כעת להשגה במכירה מקוונת בבנדקמפ המצורף או במסגרת הופעות, ממליץ לעקוב.

 

 

מרבין – פרק אחרון לחלום

מרבין. צילום מאתר הבית הרשמי
מרבין. צילום מאתר הבית הרשמי

שני מוזיקאים ישראלים, הסקסופוניסט דני מרקוביץ' והגיטריסט דני רבין ובקיצור מרבין "Marbin" החלו את ההרפתקאה האמריקאית שלהם לפני שש שנים כצמד המנגן אימפרוביזציות בשיקגו, הם צרפו להרכב את נגן הבס ג'י ג'נטיל והמתופף ג'סטין לורנס, המוסיקה שלהם היא שונה ואחרת אך יחד עם זאת ניתן למצא בה סממנים המזכירים כל כך הרבה דברים אחרים, מאוונגרד של זאפה המנוח, דרך סוג של אמביינט ג'אז, וניחוחות של פרוגרסיב תזמורתי.

בשנת 2009 הם השיקו אלבום בכורה בשם ההרכב ואף נטלו חלק באלבומו של פול ורטיקו מסצנת הג'אז המקומית בשיקגו. בשנת 2011 השיקו אלבום נוסף ובימים אלו הם משיקים את אלבומם השלישי – "Last Chapter Of Dreaming", לא מדובר במוסיקת פופ או אלטרנטיב לחלוטין, הצליל של מרבין פונה לקהל אנין ומנוסה במוסיקה אוונגרדית, יש כאן ניחוחות של הרבה מהפיוז'ן ג'אז דוגמת ג'ון מקלפלין ותזמורת המהווישנו, יש כאן לא מעט מהחוכא והאיטלולא של הגאון המנוח פרנק זאפה, יש כאן גם בראש ובראשונה מקוריות, גאונות, חוויה צלילית היכולה אך ורק להעשיר את התובנה המוסיקלית של המטה אוזן לקטעי האלבום.

קראו גם:  טונה אינסטרומנטלי

 

האלבום ניתן לרכישה ברשת באיכות גבוהה, במחנה הלהקות ובאתרי מכירות אחרים. ובקטנה – מדובר בהרכב שיש לו הצלחה מוכחת, 300 הופעות בשנה!!! בכל רחבי ארצם של האמיצים!!

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close