דיווח מהשטח

שלושה חברים משלבים ידיים, חופשיות…

מופע להקת "Three Friends" יוצאי וממשיכי להקת "Gentle Giant", רדינג3 נמל ת"א, שישי 02.11.2012. חימום – הדבשות, מחווה לכאמל. נכח, צילם ומדווח – יובל אראל.

שלושה חברים והמון מעריצים. צילום: יובל אראל
שלושה חברים והמון מעריצים. צילום: יובל אראל

מופע להקת "Three Friends" שנערך אמש במועדון רדינג3 בנמל תל אביב היווה את שיאו של פרוייקט עצמאי שהוביל לביקורם של ממשיכי להקת "Gentle Giant" יחד עם עשרות מעריצים מחו"ל בישראל, מופע בו התכבדו המעריצים המקומיים בארוח גיבוריהם ועמיתיהם שמעבר לים.

אם אחזור כארבעים שנה לאחור בזמן, אז היוותה להקת Gentle Giant אחת מלהקות הרוק המתקדם הבריטיות המובילות והמקוריות ביותר בשנות השבעים. הלהקה הוקמה בידי האחים דרק, ריי ופיל שולמן, אשר הציגו שילוב ייחודי של מוסיקת רוק עם מוסיקה קלאסית ומוסיקת עם בריטית. כבר באלבומם השני "שלושה חברים" שהנו אלבום קונספט סגנונם התגבש בכיוון ברור לחלוטין.

פרסומת

במהלך פעילותה של הלהקה הושקו עשרה אלבומים אשר הובילו את מעריציה ברחבי העולם ליצור מעין פולחן מחתרתי סביב מושא הערצתם, אולם הנסיבות והזמן עשו את שלהם, כעשור אחר הקמתו התפרק ההרכב.

Three Friends, רדינג3 נמל ת"א. צילום: יובל אראל
Three Friends, רדינג3 נמל ת"א. צילום: יובל אראל

רק לאחר שלושים שנה ובעקבות התעניינות גוברת במוסיקה ההיא שכבר מצאה את מקומה ברשת האינטרנט החליטו שניים מחברי ההרכב המקורי, גרי גרין ומלקולם מורטימור, לשוב ולהחיות את הצלילים והקימו הרכב בשם Three Friends אליו צרפו את הזמר של 10cc מיק ווילסון, הבסיסט לי פומרוי מההרכבים של סטיב האקט וריק וויקמן, וקלידן האולפן המבוקש גרי סנקצ'וארי שהקליט עבור מייקל מקדונלד וג'ורג' בנסון. הקלידן/מלחין המקורי מג'נטל ג'יאנט קרי מיניר גם היה חבר ב-Three Friends.

ההתחדשות לוותה בפעילות מועדון מעריצים חובק עולם – GORGG או בשמו המלא – Global On-Reflection Giant Gathering, קהל המגיע מקוויבק, אנגליה ואף איטליה המעורבים בפועל במפגשים כולל הופעות של עוף החול המודרני הזה…

פרסומת

כעת הגיע תורם של המעריצים הישראליים לקחת את המושכות, יוזמתם של יהודה קוטון ובני הזוג אד וויקי הארסט הובילה להזמנת חברי ההרכב וחוג המעריצים העולמי לשבוע פעילות ואירוח בישראל, בנוסף לארוח המקובל בארץ הקודש שכלל גיחה לירושלים העתיקה והמקומות הקדושים, ביקרו חברי ה"כנופייה" הבינלאומית במועדון בארבי במהלך חלק מההופעות של פסטיבל פרוגרסיב שנערך במקום השבוע, כן מצאו את מקומם במפגש הייחודי של קהילת פרוגיסטאן המאגדת כמות לא מבוטלת של מעריצי מוסיקת רוק מתקדם על תתי הז'אנרים השונים.

להקת הדבשות, מחווה לכאמל. צילום: יובל אראל
להקת הדבשות, מחווה לכאמל. צילום: יובל אראל

כאמור, אמש, במועדון רדינג3 היה זה שיאו של הביקור והמפגש השנתי, מופע שהחל בלהקת חימום "הדבשות" הרכב מקומי המתמחה בביצוע גרסאות מוווה מדוייקות וקרובות ביותר למקום ממבחר יצירות להקת "Camel", אחת מהאותות והמופתים של הרוק המתקדם הרך בשנות השבעים, בין היצירות שנגנו נמנו גם קטעים מהאלבום המופתי "מעופו של אווז השלג".

גרי גרין, הענק האדיב. צילום: יובל אראל
גרי גרין, הענק האדיב. צילום: יובל אראל

בסיומו של מופע החימום, ולאחר שהאולם שסודר בשורות שורות של כסאות לכל אורכו ורוחבו התמלא עד אפס מקום, קצת אחרי השעה 23:00, משהבליח הלוגו של ההרכב המתחדש על גבי המסך האחורי של הבמה, עלו חברי ההרכב – גרי גרין הגיטריסט, מלקולם מורטימר המתופף, מייק ווילסון הזמר, לי פומרו נגן הבס, גרי סנצקצוארי הקלידן ושרלוט גלסון בכלי הנשיפה והכינור על הבמה.

המופע כלל ביצוע של 17 קטעים מוסיקליים מאלבומי ההרכב ההוא – הענק האדיב, אפשר לאמר כי למרות שאין מדובר בהרכב המקורי, למעט גרין שבנוסף לנגינה בגיטרה החשמלית גם השתתף בשירה כמה מהשירים, ומלקולם, המתופף דאז, שאר חברי ההרכב, למרות ובנוסף להיותם מעין סופר גרופ במושגי רוק מתקדם מהווים למעשה מעין הרכב מחווה, אולם, הגרעין המוסיקלי הוא הקובע, כפי שבהרבה הרכבים אחרים, חשובים לא פחות בתחום הרוק הקלאסי, חלקם הפעילים עד היום, התחלפו נגנים בקצב שאנחנו מחליפים גרביים ולעיתים לא נותר איש מההרכב המקורי (ולא ניכנס לדוגמאות…) כך ניתן להגדיר את "שלושת החברים" כהרכב מספר כך וכך בקו ההמשך של "הענק האדיב" וכך יש להתייחס אליהם, לא בכדי קיימת מסביב קהילה של מעריצים מרחבי העולם.

וכך החל המופע עם השיר Prologue השיר הפותח את האלבום Three Friends , האלבום השלישי של הענק האדיב וכמובן ששמו הושאל כשם ההרכב הנוכחי, אין אמירה יותר ברורה לקהל ובחירה יותר טבעית ומוצלחת מכך..

הקטע הבא הוא Mobile, זהו השיר השביעי, הסוגר את האלבום Free Hand הנחשב כאחד האלבומים הפופולאריים, החשובים וההרמוניים יותר של הענק האדיב, באופן אישי גם האלבום האהוב ביותר שלהם מבחינתי ולכן אני מחזיק בנוסף לגרסת הויניל המקורית (בהדפסה המקומית) שלו, גם עותק בתקליטור ופורמט Mp3 לטובת הנגן הנייד.

מכאן ניתן לאמר שהענק אמר את דברו, הציב את דרכו והוא מתחיל לפסוע בגן העמוס לעייפה בקהל מעריצים, השירים הבאים משתלבים, מכמה אלבומים, רובם מהאלבומים הקרויים הקלאסיקה של הענק האדיב, היצירות של שנות השבעים, אלו ששימרו את הצליל הימי ביניימי עד הצליל הרנסנסי יחד עם חריקות הגיטרה והמקצבים המתחלפים, עבודה מצויינת עושה מייק ווילסון, החבר במקביל גם בהרכב הרוק הבריטי הקלאסי cc10 כבר מעל לעשרים שנה יחד עם גרהאם גולדמן מהאבות המייסדים, זה לא פשוט להעפיל לאוקטבות המלודיה המזמרת בחלק לא מבוטל של השירים שהענק הציב בגן האלבומים שלו, עליות וירידות מהירות ומתחלפות, קיטוע, היוו חלק ממהאפיין הכל כך מיוחד ובלעדי להרכב המיתולוגי.

מייק ווילסון, עשרה סיסי ושלושה חברים. צילום: יובל אראל
מייק ווילסון, עשרה סיסי ושלושה חברים. צילום: יובל אראל

כעת אני מוצא גם זמן להעיף מבט על הקהל, מעבר לחבורה שהגיעה מעבר לים, התיירים, למעשה, בחולצות המעריצים והמכנסיים הקצרות (כל ביקור בישראל הוא הזדמנות ללבוש קצר לתייר הזר…) והמקומיים, ערב רב שכלל אנשים מבוגרים, המקריחים או אפורי השיער, לא ממש רואים שמדובר בפרוגרים משנות השבעים, חולף לידי גבר בשנות השישי לחייו, במכנסיים מחוייטות וחולצת כפתורים לבנה, בשעה אחרת של היום היה מוגדר כבעל מקצוע חופשי, כעת הוא  מתחיל לקפץ עם המקצבים, מעביר את המסר הכל כך ברור – הי, אני גדלתי על המוסיקה הזו!. מהעבר השני של שורות הקהל ניתן להבחין בבחורים צעירים, מגודלי שיער, פרוגרים של המאה העשרים ואחת, כאלו שלא נולדו לתוך ההוויה הזו וככל נראה ינקו אותה בירושה מהאבות, הדורות הרלוונטיים.. אפשר ממש לאמר כי הענק האדיב, המשך דרכו, מושכת אליה קהל משכבות וקבוצות שונות, בזכות הצליל הכל כך אופייני, בזכות המוסיקה הכל כך לא צפוייה, הכל כך לא פופולארית בימינו.

המופע ממשיך וזורם, שיר אחר שיר, יש גם את הזמן המצומצם לסולו פה ושם, אך הכל נתון במעין סד של ביצוע דווקני ביותר, אין כאן ממש אלתורים, הקהל לא מחפש את זה, הוא רוצה לקבל את הצליל האמיתי, ההוא, של פעם, וזה מה שהוא מקבל, יש כאן הרבה נוסטלגיה המתעוררת למציאות העכשווית, יש הרבה משמעויות בשמיעת השירים למי שגדל עליהם, ואני ביניהם, אין כאן אובייקטיביות, ולכל הרוחות, מי צריך אובייקטיביות כשאתה מזדמן למופע המביא לך, כאן, בעיר  הולדתך, את הצלילים שחונכת עליהם בימי נערותך, הם מחזירים אותך במכונת זמן לימי הפטיפונים, השיער הארוך, הפרוגרסיב הראשוני, הבאמת נסיוני, הלא מסחרי…

שלושה חברים, ערב בלתי נשכח לקהילה בת"א. צילום: יובל אראל
שלושה חברים, ערב בלתי נשכח לקהילה בת"א. צילום: יובל אראל

המופע די ארוך, כי הרי בסך הכל לא מדובר בשירי פופ קליט של שלוש דקות מקסימום, אנחנו במופע פרוג, קלאסי, אבל פרוג, עשר דקות לקטע הן בגדר המלצה לנקודת מוצא, אני מתחיל לזהות את הסוף, ההרכב מבצע את השיר Three Friends הלקוח כמובן מאלבום הנושא, הנגנים מתקבצים על הבמה לקידה בפני הקהל, זה השלב של הירידה לשם עליה להדרן, וזה מתבצע במהירות בלי עיכובים מיותרים, הפינאלה המתוקה של המופע, ממש בשעות הקטנות של הלילה, השעון כבר  מראה הרבה אחרי אחת, עוד שני קטעים מבוצעים – הראשון, ממש כקציפת שמנת מתוקה על גבי עוגת קרמשניט פריכה – Free Hand אף הוא מאלבום הנושא את שמו, בחירות מצויינות לסיומו של לילה אדיר, הקטע האחרון Alucard השיר השלישי מתוך האלבום הראשון, היפוכה של המילה Dracula, כן, שירו של הרוזן צמא הדם מהווה את האות לסיום המופע הכל כך מצויין הזה, הן מבחינת הסאונד, ההפקה, ההצגה, החוויה, החזרה בזמן, האווירה המשפחתית מה, אכן, כשהם מסיימים את המופע והאורות באולם נדלקים הם מתחילים להגיח אל הקהל, מתערבבים עם קהילות המעריצים, חותמים לאספנים על עטיפות האלבומים, מנהלים שיחות משמע היו כעת במועדון חברים עממי. זהו כל ההבדל בין מופע רוק זר למופע שכל הפקתו שמורה בידי המעריצים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של הדבשות

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151213283434654.476418.721654653&type=1

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של שלשת החברים

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151213289939654.476423.721654653&type=1

וידיאו

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

3 תגובות

  1. תודה על הביקורת והסרטונים. הייתה הופעה אדירה. בעיקר Proclamation וPantaruel's Nativity.
    מקווה לראות עוד הרבה תמונות וסרטונים מההופעה הנפלאה.

  2. סיכום טוב.חוץ מחריקה אחת=סגנון המוסיקה של G G,לעולם לא התגבש לכיוון כזה אן אחר.אחרת,בהקצנה, לא היו מגיעים לCIVILIAN ולGIANT FOR A DAY……מה שהופך כל CD,לחוויה מיוחדת.

    כותב שורות אלה מאזין ל G G כבר 42 שנה.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close