דיווח מהשטח

המסע של רעואל מניו יורק לאוזן

מופע של רעואל דניר וההרכב באוזןבר – מסע בשירים מניו-יורק לת"א, 04.08.2012, 22:30, היה, שמע ותיעד – יובל אראל.

רעואל דניר, אוזן בר. צילום: יובל אראל
רעואל דניר, אוזן בר. צילום: יובל אראל

רעואל דניר החל את דרכו המוסיקלית בשנות התשעים עת ניגן ושר בהרכבים שונים ומאז למעשה הוא עוסק במוסיקה ובכתיבה, לאחר שהות ממושכת בחו"ל חזר רעואל לפני כשנתיים לארץ והחל לשקוד על הפקת אלבום הבכורה בהפקתו המוסיקלית של דניאל סלומון, אלבום אשר אמור לצאת בקרוב,  האלבום עוסק בחיפוש אחר פשטות, כמיהה לרומנטיקה וחיבור לאומנות.

על רעואל שמעתי מפי חברים, המליצו לי להאזין ולהתרשם, עשיתי זאת, אהבתי, כבר התייחסתי לעבודה של רעואל לקראת האלבום המתהווה. זה היה אך טבעי שאגיע על מנת לראות ולהאזין ללא מתווכים דיגיטליים ביצירה של רעואל.

פרסומת
רעואל והגיטרה האקוסטית. צילום: יובל אראל
רעואל והגיטרה האקוסטית. צילום: יובל אראל

אמש, באולם המוארך של האוזן בר, בשעת הלילה המאוחרת, מופע שני של סוף שבוע, השולחנות העגולים כבר מסודרים, נרות קטנים דולקים וכסאות מסביב. אווירת מועדון לילה אפלולי בנוסח עדות ניו יורק ואירופה, אמרו לי שקודם לכן היה כאן מופע ג'אז והאווירה האפלולית הושארה עבורנו, זה התאים ככפפה ליד, הקהל שהגיע הפעם, די שונה מהקהל הקבוע של האוזןבר, בגיל, בתפיסת החיים ובכלל, רוב רובו היה קהל ביתי, משפחה, חברים, מכרים וידידים, באו לפרגן לרעואל במופע החגיגי בדרך להשקת האלבום.

רעואל, פעם בלוויית גיטרה אקוסטית ופעם נטו רק הוא והמיקרופון, מלווה בסקשן רוק קלאסי, גיטרה, בס, תופים ואורגן, אך לא מתפרע, אין כאן רוקנ'רול מלוכלך, השירים יותר אישיים, נוגעים באוושות הלב, ברגשות, בזכרונות, המילים הן העיקר, המנגינה רק מעטרת מסביב, משתדל להיות יותר קשור לקהל, הוא יורד מהבמה הקטנה, הוא גבוה, הבמה באמת קטנה עליו, מתיישב מול הקהל וממשיך לשיר, יוצר אווירה חמימה ואינטימית.

להקת בנים מביאה נופך עדין. צילום: יובל אראל
להקת בנים מביאה נופך עדין. צילום: יובל אראל

אישית חשתי פספוס קטן, רעואל סיפר לפני ההשקה כי את השיר "בינתיים", הוא למעשה ביצע עם אחותו, ליאל דניר, הדוגמנית, חשבתי לעצמי במהלך המופע, יש כאן להקת בנים מסוקסת ומחוספסת, כשיגיע הזמן לשיר הזה, הנוף ישתנה עם מראה נשי שישבור את הנוף על הבמה, טוב, בקטע הזה המחשבות שלי והמציאות לא ממש התחברו, נשארנו עם הרכב הרוק המחוספס שעשה את המיטב כדי לייצב את השירים בעדינות המלווה את המילים, רעואל הוא זמר יוצר, אולם הוא לא טרובדור, הוא עוסק יותר בנשמה, האווירה, המופע והשירים תאמו האחד לשני, שעה איכותית במקדש האינדי התל אביבי, קריצה מוסיקלית המחייבת האזנה מאוחרת יותר בתשומת לב לכשיושק האלבום במלואו.

פרסומת

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151064853599654.452063.721654653&type=1&l=db875010be

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button