דיווח מהשטח

כולנו ילדות קטנות ומכוערות…

כל החתיכים אצלי חוגגים את השקת אלבומם השני #2 במועדון בארבי ת"א, 23.06.2012, 23:00, היה, נענע את הראש ונופף בידיים, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל, הכתבה מתפרסמת גם באתר "חדשות המוסיקה", תמונות וקטעי וידיאו שותפו בסיקור בפורטל "בילויים".

איה, את ילדה קטנה ולא מכוערת. צילום: יובל אראל
איה, את ילדה קטנה ולא מכוערת. צילום: יובל אראל

כבר זמן רב שאני וגם אתם ממתינים להשקה הזו, החתיכים טפטפו לנו שיר אחרי שיר מהאלבום החדש #2, מידי שבוע, כל פעם זכה אתר אחר ברשת להשיק קליפ, את האחרון כיבדו החתיכים לבלוג הזה, הנה כאן. את ההרכב עצמו אני מלווה כבר הרבה זמן, תקראו כאן. בכלל הם מתארחים רבות כאן בבלוג. ליל אמש היה הזמן הנכון לראות ואף לשמוע על מה כל המהומה.

הנה האלבום, להאזנה מקוונת ורכישה

אפשר לאמר שאמש נקבע באופן בלתי ניתן למחלוקת, כל החתיכים אצלי הם הרוק'נרול הישראלי של העת הזו. לא רק זאת, אני גאה לאמר כי לאיה יש את הביצים הכי גדולות בסביבה. (בניגוד לגרפיטי על ציוד הגברה בשולי הבמה…).

כמה מאות צעירים, צעירים מאוד, במיוחד צעירות, מחוזקים בקהל שאוהב את הסצנה העצמאית, מחוזק עוד יותר בדור הקודם שבא להחזיק ידיים, למחוא כפיים ולתת כבוד להרכב הזה, שהראה הערב כי רוק'נרול ישראלי הוא חיה שבועטת, צווחת וגם צורחת, שעם כל התחכום והפרשנויות החדשות במוזיקה הקורצת לעולם הרחב, הפשטות של מוסיקת גיטרות עם קצב נכון ושירה חצופה ומתחכמת ללא פשרות בשפה העברית מחזירה ומחייה את הגאווה המקומית וקובעת בפירוש שרוק'נרול בעברית זה פשוט דינמיט (צ'רלי מגירה ונערת ההפקר, אז).

כל הסיבות, איה, כל החתיכים, בארבי. צילום: יובל אראל
כל הסיבות, איה, כל החתיכים, בארבי. צילום: יובל אראל

עברו לי פלאשים בראש במהלך ההופעה, חזרתי 40 שנה! אחורה, הלהקות האחרונות של הפלישה הבריטית, דקה וחצי לפני הרוק המתקדם, Slade, Sweet, הרכבים שעשו את הרוק'נרול למוסיקה שאפשר ליהנות ממנה בפשטות, קצב, שמחה ופיזוזים.

פלאש נוסף חלף בראשי, הפעם הוא נעצר 30 שנה! אחורה, תיסלם, להקת רוק ישראלי שהפכה את המדינה, כיום אלבומיה נחשבים כמותג מיתולוגי ואבן דרך ברוק הישראלי.

עינב ג'קסון כהן ואיה זהבי פייגלין, חברות. צילום: יובל אראל
עינב ג'קסון כהן ואיה זהבי פייגלין, חברות. צילום: יובל אראל

חזרתי בזמן, התבוננתי בקהל, הנאה ללא גבולות, איה, עומדת במרכז הבמה, קטנטונת שכזו, עם הגיטרה, פניה לוהטות, היא שרה, איה לא שרה, איה צורחת, צווחת, מילים ללא בושה, ללא גבולות, ישיר ובוטה אם כי כנה לחלוטין. שני אורחים מצטרפים להרכב, בתחילה עולה עינב ג'קסון כהן, חברה טובה עוד מימי הלימודים ברימון, הן מבצעות את השיר "כל הסיבות", זהו השיר הראשון ששוחרר להאזנה מתוך האלבום החדש, שיר שהציג את השינוי, את הגישה האחרת, את ההתבגרות של התובנה המוסיקלית של כל החתיכים. איה ניסתה לגעת בחיים האמיתיים בשיר הזה, הסיפור שמאחורי המילים, מפגש אקראי ברחוב בין איה לקבצנית ליד כספומט, מתחלף למפגש אחר עם תימהונית בפריז, החיים הם לא פנקייק…

נתתי לה עשרים שקל בשטר | היא יושבת וצורחת קללות | אל האויר | ועל המדינה הזאת | נתתי לה עשרים שקל | היא לא תקנה בזה שיניים לפה | אבל אני קניתי לי מצפון יפה…

האלבום החדש של כל החתיכים הוא מדרגה נוספת במסלול שהם מתווים לעצמם, מאז האלבום הראשון שמיצב אותם בז'אנר הקצבי והשמח, בשירים שלא עושים חשבון בגרוש, אל חוכמת חיים, התבוננות ותבונה שבאלבום השני, מציבים רף חדש לסגנון המוסיקלי שנשמר. החתיכים אומרים כעת, התבגרנו אמנם, התנסינו, אבל השמחה לא נדמה, היא ממשיכה הלאה, עם התובנות המתחדשות.

המופע המלא אנרגיות, חשמל, קהל חם וזמרת אחת קטנטונת שעושה את כל השואו האדיר בלוויית חבורת החתיכים שלה, מרפרף בין שירי האלבום החדש 2# לבין שירי האלבום הראשון הנושא את שם ההרכב, הם משחילים גם מחווה לנירוונה, איזו קריצה לרוק שמעבר לים, חומרים שמשפיעים עליהם. בהמשך המופע, יותר מאוחר, מצטרף יונתן שילנסקי (החתיך החסר…) לביצוע השיר "צולעת".

כל החתיכים אצלי, בארבי. צילום: יובל אראל
כל החתיכים אצלי, בארבי. צילום: יובל אראל

את אות הסיום נותנת איה כאשר היא מקדישה את ההדרן האחרון לקהל, היא אומרת שזה לא מובן מאליו והם מעריכים את עצם העובדה שכל כך הרבה אנשים הגיעו הערב, מבחינתה כולם ילדות קטנות ומכוערות…קלאסיקה של רוק'נרול ישראלי. אני ועוד כמה מאות חוגגים אהבנו את המופע הזה, זיעה, זיעה, זיעה. מי שלא היה….הפסיד.

הזדמנות נוספת תהייה לירושלמים ולכאלו שיטריחו עצמם לעיר הבירה, החתיכים יתנו סשן נוסף להשקת האלבום בתאריך 05.07.2012, בצוללת הצהובה, הרכבים 13 ירושלים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150971199144654.441308.721654653&type=1&l=f23b5156dd

וידיאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close