דיווח מהשטח

הבמות האחרונות של אספ אבידן והמוג'וס –Final Stages

צפיתי בסרט הדוקו של אורי בהט על מסע ההופעות הבינלאומי האחרון של אספ אבידן והמוג'וס, דיווח, רשמים, תובנות, חדשות.

אספ אבידן ואורי בהט לפני ההקרנה. צילום: יובל אראל
אספ אבידן ואורי בהט לפני ההקרנה. צילום: יובל אראל

קולנוע גת הישן בקרן הדרום מזרחית של כיכר רבין (מלכי ישראל) כבר מזמן איבד את חינו, הוא חוזר קצת למרכז הבמה בימי שישי בצהריים כאשר מתקיימות בו הקרנות בכורה מיוחדות מעת לעת, את צהרי שישי האחרון כיבד מסך הכסף של בית הקולנוע בהקרנת סרט דוקומנטרי אודות מסע ההופעות האחרון שערכו אספ אבידן וחברי להקתו המוג'ו, להקה שהספיקה להתפרק ואיש איש פנה לדרך חדשה ושונה. על הצלחתו של אספ והמוג'וס כתבתי כאן. גם על דרכו החדשה הספקתי לכתוב כאן.

בירה קרירה ונשנושים קיבלו את פני המוזמנים להקרנה וגם לקהל רוכשי הכרטיסים שמלאו את לובי הכניסה לבית הקולנוע, אני וצלם נוסף חיפשנו פנים מוכרות כדי ללוכדם בעדשת המצלמה, אני הסתפקתי בתמונות בודדות, ביניהן כללתי את אספ אבידן עצמו יחד עם אורי בהט האיש העומד מאחורי יצירת הסרט הזה.

במשך ארבע שנים, עד הפרידה שלהם בשנת  2011,היוו  אספ אבידן והמוג'וס תופעה לאומית בין הכוכבים העולים של תעשיית המוסיקה הבינלאומית. פולק רוק עצמאי שהוביל לאורך מאות מופעים, מול מאות אלפים. אלבומיהם השיגו ציוני זהב ופלטינה. שלושת השנים האחרונות כללו מסע הופעות, על פני 15 מדינות, הרגעים הללו נתפסו על ידי המצלמה של הבמאי אורי בהט.

הסרט נפתח ברגע מרשים כאשר אספ מתהלך במסדרון הארוך המוביל אל הבמה מאחורי הקלעים וקול נהמת הקהל הממתין נשמע ברקע, מכניס אותך לאווירה מיד. במהלכו של הסרט מוקרנים על גבי המסך תיאורים ויז'ואלים המתעדים קטעים מההופעות השונות ברחבי אירופה ואף סין, מתמקדים במיוחד באספ, רגעים בבית המלון, בחזרות וצ'ק סאונד, בדרך, בטרמינלי טיסות, במפגש מאולץ ושופע חיוכים ואהבה כביכול עם קהל מעריצים ומעריצות, בדקות שעמום מול עיתונאי רשתות רדיו וטלוויזיה זרים, ובזויות צילום מיוחדות המבליחות מתוך הקהל בהופעות.

קהל רוכשי הדיוידי בסיום ההקרנה. צילום: יובל אראל
קהל רוכשי הדיוידי בסיום ההקרנה. צילום: יובל אראל

הסרט כולל מבחינה מקצועית תיעוד של האמן במהלך המסע, מנסה להכיל אספקט אמנותי מה בזויות הצילום, לא מציג כלל דו שיח של ממש בין המוסיקאים לבין עצמם, ולחלוטין, בניגוד לדיווחים שהיו באמצעי התקשורת השונים, לחלוטין לא מציג סוג של קונפליקט ביניהם כגורם כלשהוא לפירוק ההרכב ויציאתו של אספ לדרך חדשה במתכונת סולו.

חמישים דקות בשחור לבן, מהווים חומר תיעודי שעשוי לעניין את קהל האוהדים והמאזינים של הלהקה לאורך שני אלבומיה, את אנשי התקשורת העוסקים בתחום התיעוד כחומר לימודי ואנשי קולנוע לבחינת זויות הצילום השונות וכסוג של חוברת למידה איך לתעד מסע הופעות.

בשיחה קצרה שהייתה לי ממש בתום ההקרנה עם אורי בהט למדתי כי הסרט, מלבד היותו מצוי למכירה במתכונת דיוידי, יוקרן ככל הנראה בערוץ הראשון בעתיד הקרוב, אז מי שידו משגת ומעוניין, יחפש אותו בחנויות המוסיקה, מי שלא, ימתין להקרנה בטלוויזיה.

בשבוע הבא אמור אספ לטוס לפריז לסדרת הופעות, ואילו כאן בארץ, מתכוון אספ אבידן לחזור במופע השקה לחומריו החדשים בסביבות ספטמבר הקרוב, הישארו מעודכנים…

וידיאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

6 תגובות

  1. תודה רבה על הסיקור.
    הטריד אותי – למה אספ ולא אסף?
    גם באיזכורים קודמים שלך וגם באתרים רשמיים וכדומה הוא תמיד אוזכר כאסף…

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close