יום הולדת שמח אדון זיגי

כמה הגיגים, קצת זיכרונות והרבה חפירות במלאת 40 שנה להשקת אלבום המופת של דיויד בואי – זיגי סטארדסט, נזכר, רשם, ושולף מהארכיון – יובל אראל.

לפני 40 שנה, 06.06.1972, הושק באופן רשמי האלבום החמישי של דייוויד רוברט ג'ונס המוכר יותר בשמו הבימתי דיוויד בואי, – The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars (עלייתם ונפילתם של זיגי סטארדסט ועכבישי המאדים)..  לרגל יום ההולדת יוצאת הבוקר בעולם הרחב השקה מחודשת לאלבום, אמזון כבר בעניינים…

חברת EMI תציין את האירוע בהשקת גרסה מחודשת של האלבום בבישולו של ריי סטף, מי שבשנת 1972 בישלו לראשונה באולפני טרידנט בלונדון, הגרסה החדשה תצא בפורמט תקליטור, פורמט ויניל ואף בפורמט דיוידי, במקביל הכריזה חברת EMI על קמפיין וירטואלי  למעריצים שיצבעו עצמם בצבעים.

שנות השבעים הראשונות היו תקופת הזוהר של הרוקנ'רול המתקדם, כמה שנים אחרי הפלישה הבריטית, להקות וזמרים מהאי הבריטי כבשו את עולם המוסיקה ברחבי העולם, סגנונות חדשים החלו להתגבש, רוק קשה, רוק רך, רוק מתקדם ואחד הפופולאריים – הרוק הנוצץ, הגלאם, בקטגוריה זו נמנו כמה מהחביבים עלי דאז ועד עתה –  רוקסי מיוזיק, גארי גליטר (הפדופיל) וכמובן דיוויד בואי.

לפני מספר חודשים פגשתי בחברה מימי התיכון, אחד הדברים הראשונים שהיא הזכירה לי היה אלבומו של בואי, לדבריה התגלית בהאזנה המשותפת לאלבום נשמרה אצלה שנים רבות, כן ישנם רבים שהאלבום מהווה עבורם מעבר לחוויה המוסיקלית גם תא זיכרון של ימי נעורים שלא ישכחו לעולם.

אז כן, האלבום המדובר של דיוויד בואי כבש את האוזניים והלבבות, אלבום קונספט יוצא דופן, הן בתסריט הכל כך מדע דמיוני\בדיוני, הן בצלילים והאווירה שנסך בזמן ההאזנה לו.

האלבום מספר את סיפורו של זיגי סטארדסט, חוצן אדרוגני ממאדים המבקר בכדור הארץ בתקופה בה הגיעה לבני האדם הבשורה כי כוכבם יושמד כליל תוך חמש שנים. זיגי מגיע על מנת לשחרר את בני האדם מהשעמום בו הם אחוזים באמצעות מוזיקת הרוק'נרול. זיגי הוא כוכב הרוק האולטימטיבי: הוא בעל מיניות מתירנית ומוחצנת, צורך סמים ואלכוהול דרך קבע ובעל מסר של שלום ואהבה, אך הוא הורס את עצמו בשל התמכרותו לכל אלו ונקרע ממעריציו. האלבום אופיין בשילוב החריף בין כל הסגנונות בהם עסק בואי עד לאלבום הנוכחי, מוזיקת פופ, רוק כבד ומוזיקת פולק בריטית.

האלבום היווה נקודת מפנה בקריירה המוסיקלית של דיוויד בואי, השינוי החיצוני שעבר כאשר החל להציג את עצמו בתור זיגי סטארדסט, עם בגדים מאובזרים ותסרוקת פרועה, כאשר השיא הגיע עם צביעת שערו לאדום בוהק, גילוח גבותיו וכיסוי פניו באיפור כבד. בשילוב בין מאפיינים חזותיים בולטים עם מוזיקה קליטה ומילים רבות  משמעות בשיריו, ייסד בואי את הז'אנר המוזיקלי, הגלאם רוק.

שנים מאוחר יותר הטכנולוגיה מתקדמת, העולם עובר לייצור תקליטורי מוסיקה ומתחיל לנטוש (באופן זמני) את אלבומי הוויניל הגדולים, אני לא נשאר מאחור, לצד התקליטים המונחים במחסן עם הפטפון הישן (שהספיק להתרענן בשנים האחרונות) אני רוכש עותק דיגיטלי של האלבום.

שנות התשעים של המאה הקודמת היוו את תקופת ההתעוררות הגלובאלית בפארק הירקון, עשרות מופעי רוק אצטדיונים התקיימו כאן להקות וזמרים שתמיד היו מעבר לים נחתו כאן והופיעו בשר דם בפני עשרות אלפי ישראלים הצמאים לרוק'נרול, שוקי וויס מפיק את הופעתו היחידה של דיוויד בואי בישראל שהתקיימה בתאריך 3 ביולי 1996, פארק הירקון, תל אביב. הייתי שם.

השנים חולפות להן, לפני שבע שנים מזמין אותי משה לביא, המוכר יותר כדי ג'י מושל, המתמחה בשימור שנות השבעים המוסיקליות בהקרנות נדירות ועריכת מסיבות, להגיע למועדון בארבי להפקה מיוחדת שהוא עומד מאחוריה – הרכב הכולל מוסיקאים מקומיים – כפיר אוחיון, יציב כספי, אסף מתיתיהו, שוקי מולק, שיר דויטש, דורין מנדלבאום ובתפקידו של בואי – גילי נתנזון, הם מתכוונים להציג את האלבום במלואו כמחווה לדיוויד בואי, אכן הייתה זו הפקה ראשונה מסוגה בארץ בכלל ובעולם בפרט לאלבום הזה.

הנה תיעוד שעשיתי לביצוע מתוך המופע, חמש שנים…

וכמובן תיעוד נדיר של הביצוע המקורי לזיגי סטארדסט

ועוד קטע נדיר של זיגי, לפני עשר שנים, בואי בפריז

ואם כבר לפנק אז עד הסוף, יוטיוב מסכימה..כל האלבום, 37 דקות של עונג.