סול מגיעה לכאן..

סול צבי, אשפית הייטק, מייסדת ומנכ"לית חברת Genieo, לטכנולוגיה אישית ברשת, לוקחת את מאוויה הכמוסים קדימה ויוצאת במסע מוסיקלי מסוג אחר, אמש, השיקה את אלבום הבכורה – "מגיעה משם", בתאטרון תמונע, היה, שמע וראה- יובל אראל ל"חדשות המוסיקה", "סלונה" ו"הבלוג של יובל אראל".

"מגיעה משם", זהו שם אלבום הבכורה של סול, יצירה מוסיקלית המשלבת במקביל וביחד אסופת שירים בסגנון פולק יחד עם פואמה, "שירה של עטרה", המתחברת יחדיו לכדי תופין טעים ומענג.

סול מספרת כי בגיל עשרים היא כתבה סיפור המתאר מערכת יחסים בין שתי דמויות התלויות זו בזו, האחת נבראת והאחרת בוראת, אומרת סול – "עטרה היא דמות ציורית, פרי דמיונו של צייר אשר מחפש את דרכו אל המוזה עד שמוצא אותה וביניהם נרקמת מערכת של תלות קיומית האומן במוזה, והמוזה ברצונה להחשף כפי שהיתה רוצה להראות בעיני עצמה לו היה גם לה מידת מה של חופש כמו בסיפור, גם באלבום יש תלות בין כל שיר ושיר לתסכית המתלווה לו מי שמחפש להעמיק בשירים יוכל לגלות שהספור והשיר יחד משלימים סיפור נוסף שנרקם בין השורות ובין הצלילים"

כאשר חשה סול, מייסדת ומנכ"לית חברת Genieo, לטכנולוגיה אישית ברשת- מגזין חדשותי מבוסס על ניתוח הרגלי גלישה ומומחית לאבטחת מידע, כי היא בשלה לקחת את השירים אותם כתבה למגירה ולשלבם כחלק מיצירה סיפורית  פואמית משולבת, פנתה לאיתי פרל, מוסיקאי ואומן בלוז שלא מכבר סיים מסע בארץ, לערוך ולהפיק את יצירותיה לכדי שלמות. גם חמי רודנר גויס למשימה ולקח על עצמו את תפקיד הקראת הפואמה "שירה של עטרה" המלווה את האלבום לכל אורכו.

התוצאה כאמור הנה  אלבום בשל ומיוחד "מגיעה משם" הלוקח את המאזין למסע קסום, רך ועדין. אין זו תמונה אופיינית בארץ, כאשר אדם המצוי בעמדת מפתח בתחום תובעני שכזה כהייטק, לוקח את הזמן, העוצמות הנפשיות והרגשיות ומשקיע את עצמו בפרוייקט מוסיקלי שכזה, ומעבר למחמאות על התוצר המושלם מגיע לסול מחמאה אחת גדולה על התעוזה, האומץ והמאמץ שהקדישה בכך.

באלבום בו נוטלים חלק שורה ארוכה של מוסיקאים מהטובים שאני מכיר – גיטרה חשמלית, עיבוד והפקה מוסיקלית – איתי פרל, גיטרה אקוסטית, כתיבה והלחנה – סול, גיטרה קלאסית – גיל מנדל, גיטרות אקוסטית, חשמלית, בוזוקי וסלייד – אביב בן עזרא, פסנתר – איתמר גרוס, צ'לו – מאיה בלזיצמן, כינור – אבנר קלמר, טרומבון – יאיר סלוצקי, גיטרה בס – יובל פיק, תופים – רון אלמוג, קולות רקע – הילה רוח, הקראת הפואמה – חמי רודנר, ברור לי מעל לכל ספק שהתוצר הסופי הוא משובח ומשתבח מהאזנה להאזנה, כן, קחו לכם כוס יין טוב, כירבולית רכה וחדר מחומם ותשקעו אל תוך השירים, הצלילים והמילים. הקול של סול נוסך בך מעין בטחון שכזה, כאשר אתה מאזין לה, אתה נותן לקול להוביל אותך לאורך המילים, וכשהטונים משתנים, ממהרים או עולים, אתה זורם איתם, כאילו והיית במעין ספינת נהר המשייטת על מים בטוחים.

בדרך כלל אומרים, מן הראוי לציין ש…ואני מספר, כן, הכרתי את סול לפני שנים רבות, כשהתמחתי בניהול ופיתוח אתרים ואפליקציות באינטרנט, השתלמתי בתחום אבטחת מידע, סול היתה המדריכה, אז כשחלונות NT היו מערכת ההפעלה הכי מתקדמת…ביטים רבים זרמו ברשת מאז, וכאשר נחשפתי לראשונה לשירים של סול לא קישרתי בתחילה בין המדריכה, אשת ההייטק לבין היוצרת המוסיקלית המיוחדת.

אמש, הגעתי לתאטרון תמונע, לקחת חלק בחגיגת מופע ההשקה של האלבום, כבר בכניסה חולקו אוזניות ווי.פי לכל אורח, אמרו שתהיה הפתעה בהמשך, הקהל שכבר מילא את השולחנות היה שונה הפעם, אכן מעבר לקהל הרגיל של חברים ומשפחה כנהוג במופעי השקה, היו הרבה אנשי הייטק, אנשי רדיו, מסתבר שאת מסלול היח"צ שקדם להשקת האלבום העדיפה סול למקד בשידורי הרדיו בתחנות השונות, האמת, הכל מתועד, כאן. היא גם הספיקה לפנות לקהילת הגיקים ולספר את סיפורה האישי, מהיכן הכל התחיל, מהיכן שאבה את ההשראה להיות רב תחומית, הכל רשום, הנה, כאן.

טוב, בא ניגש למופע, סול מצטרפת לנגנים העומדים על הבמה, לקול מחיאות הכפיים מצד הקהל היא פותחת בשיר הנושא של האלבום, השיר השלישי, "זה מגיע משם"  – משהו חדש בלחישת הרוח|בלהג האנשים החולפים על פניי|כקריאת הציפורים אל האוויר הפתוח|כהמיית הגלים הבוכים אל הים…זה מגיע משם|ונמוג עם הזמן|הגעתי עד כאן|עכשיו הכל בסדר..

אט אט קולה עולה ומתחזק, נעשה יותר בטוח וזורם עם המנגינה, יותר מאוחר סול מספרת לי שזהו המופע הרביעי שלה, אבל, אתם יודעים, אין כמו ההתרגשות של מופע השקה חגיגי..

בהמשך משלבת סול ברשימת השירים עוד כמה המסומנים אצלי ולבטח גם לאלו שכבר הספיקו להאזין לשירים ברשת כלהיטים הבטוחים – עשבי בר, אתה בא, הקהל מתחיל לחוש את האיכות שבשירים, במילים, בעיבוד המוסיקלי, היא גם מוצאת לה את התזמון הנכון לעשות פסקי זמן קצרים, להעביר לקהל מסרים נוספים, על האלבום, על ההפקה המשותפת, על השילוב יחדיו של ביצוע הפואמה לצד השירים, הנה מגיע עתה השלב בו היא מזמינה את איתי פרל להצטרף אליה לבמה. הם מבצעים ביחד את השירים "מילים על החול" ו"אל תוותרי על הירח", האחרון הוא שירו של איתי, גם הוא עומד להשיק אלבום בקרוב, במועדון בארבי, בחודש מרץ, תעקבו…

איתי יורד מהבמה, סול ממשיכה קדימה, עוד כמה שירים מהאלבום, כעת היא מבקשת מכל הנוכחים לחבוש את האוזניות על ראשם, מציינת כי באולם תשרור דממה, כל הצלילים יגיעו מבעד לאוזניות, אני חובש את האוזניות, האורות באולם מוחשכים, כעת שומעים באוזניות את קולה בלבד של סול, היא שרה, מדקלמת את השיר "כל שאבקש", זהו רעיון מצויין, אין אף אובייקט חיצוני שיסיט את תשומת הלב מהמילים הנוקבות החודרות, כן, רק מילים ממני…הקהל מאזין וקולט ישירות את המסר שבשיר. זה תרגיל נטו של מקצוען הייטק, כך אני מרגיש.

המופע קרב לקיצו, כעת היא שרה את "טרמפ בחזרה" שיר רווי רגשות, מצוקות, תהפוכות נפש, הנגנים יורדים, סבים על עקביהם, מחיאות כפיים והחבורה עולה בשנית לתת את אקורד הסיום בהדרן, "אולי בוודאי". אני אומר, כן בוודאי, סול בשלה למסע הופעות מתוחכם ואמיץ, אינני יודע כמה זמן יוותר לה להתעסק בענייני הטכנולוגיה המתקדמת אבל תמיד אמרתי וחשבתי שהכי כיף זה להתעסק במה שאתה באמת אוהב…

סט ליסט:

זה מגיע משם, כל שיכולתי להיות, שבת בבוקר, סימנים, עשבי בר, אתה בא, מילים על החול, אל תוותרי על הירח, בך לא נוגע, מקלטים, כל שאבקש, תגידו.

הדרן:

אולי בוודאי.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150541108804654.395843.721654653&type=1&l=4713c0d715