דיווח מהשטח

הבא בתור הוא אלקטרוני…

אהד פישוף וישי אדר, בוגרי "נושאי המגבעת", מעתה אמור "בני המה", מופע השקה לאלבומם, תיאטרון תמונע ת"א, מוצ"ש 14.01.2012 23:00. היה, שמע, ראה, צילם ומספר – יובל אראל ל"חדשות המוסיקה" ו"הבלוג של יובל אראל"

בני המה, תיאטרון תמונע, השקה. צילום: יובל אראל
בני המה, תיאטרון תמונע, השקה. צילום: יובל אראל

מסתבר כי כל קשר למגבעות של אז הוא מקרי, הדרך שעברו השניים היא ארוכה, ארוכה מאוד גם במושגים מוסיקאליים, מהרכב רוק'נרול ירושלמי שניסה להביא את המחאה בצלילי דיסטורשן מלוכלכים, מתגלים כיום השניים כאנשים בוגרים, יותר מיושבים ומתוחכמים, היוצרים מוסיקה בתנאי מעבדה אלקטרו דיגיטאלית. (מתוך סקירה על מפגש חשיפת האלבום בנובמבר האחרון)

אהד פישוף וישי אדר נפגשו בירושלים באמצע שנות השמונים. ב-1986, עם פישוף כזמר וקלידן ואדר בסינתיסייזר, הם הקימו, ביחד עם המתופף אלון כהן והגיטריסט תמיר אלברט, את להקת נושאי המגבעת ולאחר מכן את להקת הפה והטלפיים, עשרים שנה אחרי הפעילות במסגרת הלהקות הללו שהיו החלוצות בתחום המוזיקה האלטרנטיבית בארץ, חוזרים אהד פישוף וישי אדר לתמונה…  כבר בשנת 2007 התאחדו אוהד וישי לפעילות משותפת במסגרת המוכתרת בשם "בני המה", הופעתם הראשונה במותג זה התרחשה במועדון ברזילי המנוח בתל אביב, שנה מאוחר יותר, בספטמבר 2008 הופיעו שוב במסגרת אירוע אמנות בין תחומי בחלל נטוש בנחלת בנימין, דבר הוליך לדבר, הם עבדו במהלך השנה החולפת על חומרים רבים עד לכדי הבשלה לאלבום שלם, הספיקו להופיע בתוך כך בתמונע לפני כשנה וגם לפרוץ לבמה בפסטיבל אינדי נגב.

פרסומת
בני המה, הבא בתור הוא אלקטרוני...צילום: יובל אראל
בני המה, הבא בתור הוא אלקטרוני...צילום: יובל אראל

אמש ערך הצמד את מופע ההשקה הרשמי והחגיגי לרגל השקת האלבום. אשר כבר יצא לאור בדיוק לפני חודש, בדצמבר האחרון.

אתם מכירים את התחושה והמראות של כנס מחזורים? הנערות כבר לא נערות, הבחורים כבר לא בחורים, שיער מאפיר, פדחות חשופות, כרס מתפתחת פה ושם, אי מי עם משקפי ראיה, מתבגרים, נפגשים, מחליפים זיכרונות, חוויות נעורים, כן, כך הייתה האווירה הבסיסית אמש בתיאטרון תמונע, כמה מאות!!! בני המחזור של דור המקור בפינגווין, קולנוע דן ומרתף המדרגות נאספו בניסיון לשחזר את הימים ההם בזמן הזה.

רייסקינדר, אלקטרוניקן צעיר. צילום: יובל אראל
רייסקינדר, אלקטרוניקן צעיר. צילום: יובל אראל

כנהוג במופעי השקה, מצרפים המארחים כמה תוספות, תותים וקצפת טעימה לעוגה השלמה הבסיסית…את המעדן המתובלן שהתווסף לעוגה של בני המה היה קשה לצופים לעכל, למרות זאת הם נתנו כבוד אמיתי ומחיאות כפיים לדור הבא של פורצי הדרך, שוברי המוסכמות, ילדי הדיגיטציה המוסיקלית העכשווית, הלא הוא רייסקינדר, המוכר כאסף עדן, סולנה של "אשכרה מתים" המתריסה, קופצת ומוחה. ביום חמישי הוא פרשן את זקני צפת באוזן בר, רייסקינדר שולט ברזי האלקטרוניקה המוסיקלית, שובר מילים ומשפטים בדרך להעברת מסרים, רק הוא והקופסה האלקטרונית הקטנה, הייתה זו מנה ראשונה למנה העיקרית..

פרסומת
אוהד פישוף, בני המה, תיאטרון תמונע. צילום: יובל אראל
אוהד פישוף, בני המה, תיאטרון תמונע. צילום: יובל אראל

פעם \ שם \ אור \ טעם \ קצב \ פעם \ שם \ טון \ משך\ זן \ פעם \ שם \ נהרות צבעים \ נהרות מתים \ נהרות מילים

כעת, לאחר שהאוזניים התרגלו לצלילים האלקטרונים, העיניים התרגלו לאפלולית התמידית כחלק מהתפאורה, על הבמה מוצבים שני מעמדים עם מקלדות אורגן וקופסאות מלאות בניוטרונים חשמליים, כמה כבלים ואביזרים קטנים, בני המה עלו לבמה. המופע מתחיל. שיר הנושא של האלבום "בני המה". ישי עומד מאחור, נוקש על הקלידים, מתופף על התוף האלקטרוני, יוצק צלילים למנגינה קופצנית, אוהד, שדקות ספורות קודם לכן עדיין התעמל בחדר האחורי, בסגנון לקח מהמזרח הרחוק, איפס את רוחו וגופו לקראת המופע, מתפתל ומקפץ עתה כאחוז תזזית בחזית הבמה, מהמקלדת אל המיקרופון חוזר חלילה, ימינה ושמאלה, מתקשר עם הקהל מעת לעת, אוהד הוא שר החוץ של הצמד, ישי שר הפנים, משתלבים יחדיו כצמד  מוסיקלי מצויין.

זוכרים או סתם מכירים את גרי ניומן (cars)? יותר טוב, הצמד הזה עושה לאלקטרוניקה מה שנגנים אחרים עושים כלי הנגינה שלהם, ישנם בין האביזרים כמה המצאות, פיתוחים וחידושים שלהם, מיצרים צלילים מצ'יפים וכבלי תמסורת, הם מעבירים לקהל הצמא והסקרן את תשעת הקטעים שבאלבום, מלווים בחוויה חושית ותזזיתית על הבמה.

ישי אדר, בני המה, תיאטרון תמונע. צילום: יובל אראל
ישי אדר, בני המה, תיאטרון תמונע. צילום: יובל אראל

כאן – אין פעמים ראשונות \ שם – אין שקט \ כאן – רוקדים \ שם – אני עשוי מעיגולים \ כאן – מישהו מצמיד אקדח לראשי \ שם – מחשבות מתנגשות \ כאן – ריאליסט \ שם – אין לי עיניים \ כאן – הכל אפשרי וכלום לא קורה \ שם – אין אחרי והכל במקום אחר \ ותמיד יש שם עשן \ ואף פעם לא אש \ וזמרים ששרים \ רק מתוך שינה

הקהל צמא ליותר והוא מקבל, כפי שאותו קהל קיבל את פלונטר של פורטיס במופע ההשקה האחרון, כפי שהקהל קיבל את משחק של דמעות בחזרתה של נקמת הטרקטור לבמות, כפי שהקהל הזה קיבל את גו גו גו גולם מהקליק באיחוד המחודש, כפי שהקהל הזה קיבל את דאון טאון תל אביב מסיאם לפני חודש ומת הבית מאור כשדים באביב האחרון, כך קיבל הקהל הזה, שכבר עבר את שנות צעירותו הרעננות את מנת הזכרונות שלו, לייב אין בית שמש ואדמה מקולקלת של נושאי המגבעת, בעטיפה אלקטרונית שהוכיחה כי לא הכלי הוא העיקר אלא המבצעים הם החשובים, האינטראקציה בין הקהל המשולהב והצמד היתה מושלמת, הקהל הצטרף בתמלילים, בשורות, במשפטים, החלל בתמונע היה משול אותו רגע לבית תפילה גדול ונוראי, כשקהל המאמינים (ברוקנ'רול) חוזר ואף מקדים את דברי נביאו…שעה ועשר דקות רצופות של מוסיקה אלקטרונית ממצה ואינטלקטואלית מה, מילים גבוהות, חותכות, כואבות, אומרות את האמת, בביקורת הישירה או המרומזת. הצמד הזה תמיד נשא על דגלו את המחאה, בין בדיסטורשיין ובין בתחכום הנוכחי. מוסיקת מחאה!

את הלילה הזה יזכרו רבים כאשר ירוצו כעת לשריין לעצמם כרטיסים לאחת מהופעות מינימל קומפקט הצפויות, עוד תחנה בזיכרון הקולקטיבי של וותיקי דור הרוקנ'רול של תל אביב.

כאן \ הקפטן \ שלכם \ מדבר \ איתכם \ בראי \ מטוס ממריא \ ושאלות \ בשר ודם \ אנחנו הילידים \ קבועים, תשושים, מאדימים…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150518654314654.392264.721654653&type=1&l=693b7aaf52

לחצו לצפייה בכמה תמונות של רייסקינדר

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150518616754654.392257.721654653&type=3&l=3478116885

בני המה מופע השקה קטע הפתיחה ועוד…

בני המה גוררים את הסוס לבמה בתמונע

והנה כמה קטעי וידיאו שהעלה אמיר שרצר להם צרפתי את האורגינל…

בני המה נושאי המגבעת לייב אין בית שמש

לייב אין בית שמש – הקליפ המקורי

בני המה נושאי המגבעת האדמה מקולקלת

האדמה מקולקלת – פס הקול המקורי מהקסטה ההיא

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: