דיווח מהשטח

הקומבינה שבקומונה – מרסדס בנד מביאה ת'רוק…

חגיגת רוקנ'רול של להקת מרסדס בנד והרבה חברים ושותפים, ליל שישי, בארבי ת"א, 13.01.2012 23:30. היה, צפה, צילם ומספר – יובל אראל.

גל תורן, מרסדס בנד, בארבי. צילום: יובל אראל
גל תורן, מרסדס בנד, בארבי. צילום: יובל אראל

"מרסדס בנד" היא להקת פאנקי-רוק ישראלית שהחלה את דרכה בשנת 1998 בירושלים ומיד עברה לתל אביב והתחילה להופיע. בשנותיה הראשונות השיקה אלבום שהיה די נועז בתכנים ששמו קצוץ אחד ארוך על המוסכמות החברתיות, במיוחד בשיר "משנכנס אדר"…

רק בשנת 2009 הושק אלבומה השני, "תביאו בירות",  יש הטוענים כי האלבום סימן מחדש את כיוונה המוזיקלי של הלהקה, בהיותו בעל סאונד "כבד" יותר הנוטה לכיוון הרוק ופחות לכיוון הפאנקי המוכר מאלבומה הראשון, והוסיף לסגנונה המוזיקלי נופך אגרסיבי ומהיר משהו.

פרסומת

בקיץ האחרון הושק אלבומה השלישי  "זהות", בו ניתן להבחין בשינוי שעבר על ההרכב , רוב השירים באלבום כבר לא מכילים את צליל הפאנקי, הנוכחות של גיא שמי הובילה לגעת ברוק כבד.

חברי הלהקה סיפרו על הליך ההבשלה של האלבום "זהות": "ניסינו להתמודד עם הבלבול שבלהיות אנחנו: גברים, ישראלים, אבודים, כועסים, פגועים, חרמנים, רעבים, שבעים, מפוחדים, מסוממים, אוהבים, משונים וצעקניים. מוסיקלית בחרנו לחזור לאהבות הראשונות שלנו, גרוב חזק מלודי ואלים לצד שירים קטנים ושקטים".

ב"מרסדס בנד" חברים כיום – גל תורן בשירה, אורי גת על התופים, גיא שמי בגיטרה ויוני כהן בבס. הלהקה מנוהלת כיום על ידי אסף גובר (מלכה באיה), המופיע עם הלהקה כגיטריסט מלווה בחלק מההופעות.

פרסומת

"אנחנו חלק מהתעשייה, אפילו שהתרגלנו להיות להקה עצמאית. אנחנו מתחילים למצוא את מקומנו ברוק המקומי", אומר גל תורן, סולן להקת "מרסדס בנד"לאורי זר אביבלפני מספר שבועות במהלך ראיון בעקבות האלבום החדש. "אחרי טונות של הופעות, שלושה אלבומים ודו שיח מתמשך עם המעריצים, אני מרגיש שיש לנו מקום בלב הקהל הישראלי".

מרסדס בנד, זהות, בארבי. צילום: יובל אראל
מרסדס בנד, זהות, בארבי. צילום: יובל אראל

ליל שישי השלושה עשר, גשם זלעפות שוטף את העיר משעות הערב ולא מתכוון ללכת מכאן, ממש אידיאלי להגיע למועדון הבארבי ולהתחמם עם כמה מאות בני תשחורת שצבאו על הכניסה, קהל היעד של מרסדס בנד הוא צעיר, צעיר מאוד, חלק ניכר מהצעירים הם בגיל התיכון אך ניכרים ביניהם גם בוגרים יותר, אלו שכבר רצים עם הלהקה מימיה הראשונים.

באולם הענק של מועדון בארבי מתחיל להיות צפוף, אני עולה לגלריה ומשקיף, הרחבה הקדמית עמוסה, ים של ראשים הנע בזרמים מתחלפים, הם כבר מתאמנים בדחיפות, משעמם להם, רוצים גירוי. אני עובר לחדר האמנים, שם ובמשרד המולה רבה, חברי ההרכב ואורחים רבים עסוקים כעת בהכנות האחרונות לקרת המופע, מתלבשים במחלצות, חולצות מגוהצות, בלייזרים צבעוניים, הם מכינים לקהל חגיגה צבעונית, אני מזהה כמה מחברי הקרטל, מלכה באיה ועוד, יהיו הפתעות הערב…

הקהל כבר רותח, חצי שעה לפני חצות ניתן האות, האורות מוחשכים, דמויות עולות לבמה, המופע נפתח, הרכב כלי מיתר בגב הבמה, אור חיוור מאיר את ראשו של גל תורן, הוא פותח בשיר הראשון, טיפה רומנטי, מהאלבום החדש – "תמיד".

ואני אמצא מסתור בתוך הלב שלך | כאשר אשוט על פני נהר עמוק | אל עבר הלא נודע. |ואצייר בדמעותיי את דמותך האהובה | בשלג הלבן על ראש ההר. | וכשתיקח אותי הרוח | וכשתשרוף אותי האש | והמים הגדולים יסחפו, תמיד נוכל לשמוח בגינה על יד העץ, שם שנינו צעירים תמיד.

ומיד ממשיך ומעלה את הקצב בשיר "זהות"

מה שטוב למוח לא טוב לגוף | משהו בחוש הריח גורם לטשטוש | בין שמים למעמקים מנסה לתפוס טרמפ על נחמת רבים | השעון מאיץ בי להפסיק למהר | כי בכל רגע, ברגע, הכול יכול להיגמר…

הקהל נענה בשירה, מלווה את הזמר, מרסדס בנד הבטיחה והיא מקיימת, המופע הערב לוקח את שירי האלבום החדש, מקשטם בכמה מהלהיטים המוכרים, מוסיף עליהם כמה אורחים מכובדים, מתכון בטוח ומוצלח.

גל כקוסם שולט בקהל, הידיים מונפות למעלה, הוא מעכס מולם, מתנועע, הולך וחוזר, הילדים עוקבים אחריו, בתנועות, במילים, במנגינה. הוא עובר למתכון נוסף – מהאלבום הראשון – "המלאך".

מרסדס שופכים לאוזני הקהל 21 שירים, האורחים מצטרפים בביצועים, הקרטל לוקחים את "תאילנד" בהליכה, שלומי ברכה מפתיע ומתניע את "הרכבת הלילית לקהיר", גם מקומו של פיליפ, העכבר של "רד בנד" לא נפקד, הוא עולה לבמה ותוקע קללות וניבולים על הקהל, במיוחד לאלו הקרובים לבמה, אין לו אלוהים לעכבר הזה…לדעתי זה לא עכבר, זו חולדת ביבים אמיתית…"מה פתאום".

גל תורן, הקוסם הגדול, בארבי. צילום: יובל אראל
גל תורן, הקוסם הגדול, בארבי. צילום: יובל אראל

בין לבין מצטרפים לחגיגה גם שני נשפנים, יאיר סלוצקי בטרומבון ונשכח מזכרוני …בהמשך נוטש גיא שמי את הגיטרה ותופס שרביט מנצחים, הרכב המיתרים הקאמרי מלווה את אסף שלם המוביל את המופע למחוזות ווקלים רומנטיים, לא, לא מלכה באיה, זה כבר נשמע כמו אסף ונדב…"נגמר הכח" הקהל מצטרף במקהלה, הנה עוד מעט הם מגיעים לסוף הסט-ליסט, גל חוזר לשירי האלבום החדש, "אומללה", הוא נותן עוד אחד מנצח – "בואי ונביא לך ת'פאנק" מהאלבום הראשון ומסיים ב"וודו" עוד להיט בטוח מהאלבום החדש, משחק עם ההטייה – וודו, וודה, וודי…

קצת מחשיך, קצת שקט, פועלי הבמה של הלהקה מתעסקים עם הכבלים והציוד, טוב, האמת, הם לא היו במיטבם הערב, הביאו כמה השבתות בתקשורת החשמלית שהצריכו אלתור של הנגנים…נקסט טיים תעשו חזרה גם לצוות התפעולי, מרסדס עולה שוב לבמה עם אקורדי הסיום בהדרן – למה ככה והפינאלה של הלילה היתה בגדר שמועה בלבד…גל מרצין פניו, הוא נותן כמה משפטים של אקטואליה, ופוליטיקה וכיוון הדרך, כן השיר "שמועה" הוא מעין כתב אישום חברתי, אחד הבודדים שגם מתעסקים בשאלות המהותיות של מי אנחנו ולאן המדינה הזו הולכת….

אם תספיקו, הערב, מוצ"ש הם חוגגים בזאפה ירושלים, צאו לדרך.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150517385494654.392061.721654653&type=1&l=d5574cad60

וידיאו

וכמה קליפים שצילמו מעריצים בפלצפונים מהאולם

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: