דיווח מהשטח

דבש הברונזה

ברונזה מתוקה, פולי גוטמן, לבונטין7. צילום: יובל אראל

תקופת הברונזה היא תקופה בתולדות הציוויליזציה האנושית שבה היכולת הטכנולוגית המתקדמת ביותר אפשרה יצור כלים העשויים מברונזה. תקופת הברונזה היא השנייה מבין מערכת שלוש התקופות, המחלקת את תולדות האנושות לתקופת האבן, תקופת הברונזה ותקופת הברזל.

תקופת הברונזה במזרח התיכון החלה בשנת 3300 לפנה"ס בערך בתקופה זו הפך האזור שמכונה כיום ארץ ישראל להיות הפרובינציה המצרית כנען, והופיעו לראשונה הפלישתים והישראלים. תקופה זו מכונה בפי החוקרים גם "התקופה הכנענית" או "תקופת האבות". זהו גם ראשיתו של הכתב האלפביתי..

להקת דבש הברונזה – Bronze Honey, הוקמה כמה אלפי שנים מאוחר יותר, ליתר דיוק בשנת 2009, על ידי אורי דב,  אחרי שבילה כמה שנים בעבודה עצמאית בסטודיו, אורי פוגש את פולי גוטמן, המשלבת  יכולות לבצע  שירת רוק גותי, אפל פופ ורוק מדויק, זהו כרטיס הביקור של הלהקה.

שנה לאחר מכן מצטרף ערן אילת להרכב ותורם  את יכולתו בשליטה על הגיטרה החשמלית, במהלך  הרכב וקולות גיטרה. בקיץ 2011 מצטרפים להרכב  אורי מנור בגיטרת בס,  שחר אבידר על התופים ואבי טל אל בגיטרות.

מצדו השני של אולפן ההקלטות מסייעים לחברי ההרכב המפיק רוברט שילוני ושחף  שוורצמן בתכנות סאונד.

דבש הברונזה היא להקת רוק ישראלי אלקטרו אלטרנטיבי. הלהקה משלבת תערובת ייחודית של רוק, מטאל, תעשייתי, גותי וקורטוב דיסקו.

בימים אלה החלה הלהקה לצאת במסע הופעות ברחבי הארץ.

אורי דב ופולי גוטמן, דבש הברונזה, לבונטין7, צילום: יובל אראל
אורי דב ופולי גוטמן, דבש הברונזה, לבונטין7, צילום: יובל אראל

ליל יום שני האחרון במרתף הקריר של לבונטין 7 החלו להתקבץ צעירים רבים לקראת המופע הצפוי של הלהקה, מרביתם חברים של…רובם ככולם מכירים את חברי ההרכב ובאו לפרגן להם במופע שנועץ יתד ממשית באחד ממקדשי האלטרנטיב בתל אביב.

המופע מתחיל, הנגנים תופסים אט אט את מקום על הבמה, מולי נעמד אבי טל אל, עם הגיטרה החשמלית מאחוריו על קלידי האורגן החשמלי אורי דב, מצידה השני של הבמה מצטרפים המתופף, הבסיסט ונגן הגיטרה הווירטואוז השני, פולי עולה למרכז הבמה בשמלת מיני מוזהבת ונוצצת, המוסיקה מתחילה,  So What, הפתיחה מבטיחה, מיד אחריו Revanche

Darkened room, two men are sitting on the floor

The old bearded man is blessing another

The parcel is ready, it's time to show

They won't forget what was done to their fathers

היה זה שיר המבטיח את הסגנון הדרמטי, הקודר, אך יחד עם זאת אנרגטי ומלא חיים, בהמשך המופע צמד הגיטריסטים יודעים לתת חלוקת תפקידים, נגן נגן הם יוצאים לקטעי סולו מעת לעת, אורי שרוב זמן המופע התייצב מאחורי האורגן, תופס באחד השירים את המיקרופון, הוא מתחלף עם פולי העוברת לעמדת הקלידים, כשהיא שרה היא מזעזעת את הטיח בתקרה החשופה של המרתף, זמרת רוק אמיתית.

המופע כלל עשרה שירים, הם רצו מהר ובעוצמה, וכבר הגענו לסופו, נשאר טעם של עוד. אסכם ואומר רק – עקבו אחר ההרכב הזה, במיוחד אלו מכם האוהבים את סגנון הרוק המטאלי, הגותי, הכבד דוגמת  הרכבים בינלאומיים כ –  Faith No More, Depeche Mode, Dream Theater, Chris Cornell,  ועוד, סמנו אותם,  עם מאמץ נאות הם יגיעו להכרה בינלאומית.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150361513129654.368357.721654653&type=1&l=d9623cefc2

עשרים דקות של רוקנ'רול אנרגטי, מלודרמטי וסוחף. ברונזת הדבש, לבונטין7

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

2 תגובות

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close