יום שישי, אוקטובר 30, 2026

בן זומא לעשור

אחר הצהריים כשספי סיזלינג רשם בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא מתכוון להגיע לקפה השכונתי (בן זומא) לנגן ולאכול כמה דברים החלה להציף את העמוד שרשרת תגובות. כבר היו הדים ועדים לג'ם סשן שכזה לפני זמן מה, החלטתי להתניע ולהגיע.

כשספי פגש אותי בבית הקפה הוא הציג בפני את אחמד, הבעלבית, בחור חביב וחייכני מאוזן עד אוזן. על אחמד ובית הקפה שלו, בן זומא, כבר סיפרו פה באינטרנט… מה שנותר לי הוא להזמין שתיה (קולה…) ולטעום מהמאפים שהוגשו לשולחנות, להאזין לנגנים, לצלם להקליט ואף להסריט. אז כעת כמה שפחות מילים, אתן למראות ולצלילים לדבר.

ועוד הערה: תייגו, תייגו את כולם, בגלריית התמונות שכאן.

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150336024664654.363267.721654653&l=790638042f&type=1

בן זומא ג'ם סשן, מקטע 1

בן זומא ג'ם סשן, מקטע 2

הכי חדשים

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

2 הערות

  1. […] הקטע הזה, שקבוצת נגנים הפעילים בהרכבים ולהקות שונות חוברים יחדיו ליצירת חומרים מוזיקלים חדשים אינו חדש, לפעמים קוראים לזה ג'אם סשן, ככה בספונטניות, מנגנים ביחד ומאלתרים, לפעמים קוראים לזה סופר גרופ, מגיעים גיבורי מוזיקה ויוצרים שירים וקטעי מוזיקה חדשים, על התופעות הללו כתבתי כאן בבלוג לפני קצת יותר משנה ואף שנתיים. […]

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...