יום שישי, אוקטובר 30, 2026

הילולה בקונטיינר… RevelDay

הופעה לילית של הרכב האינדי הטרי RevelDay בקונטיינר בנמל יפו, יום רביעי 17.08.2011 22:00, חגיגה במיטבה, היה, לגם, טבל, צילם ומחא כף – יובל אראל.

יום ההילולה...RevelDay. צילום: יובל אראל
יום ההילולה…RevelDay. צילום: יובל אראל

זוהי מעין סגירת חוב…לפני מספר שבועות, בעת שהייתי מאושפז בבית חולים אחרי תאונת דרכים שריסקה את עצמותי זכיתי למספר ביקורים של שרון עובדיה מאתר "חדשות המוסיקה", באחד הביקורים הביא לי שרון כמה תקליטורי מוסיקה חדשים מההשקות האחרונות, ביניהם את אלבום הבכורה של ההרכב החדש RevelDay, את מופע ההשקה החגיגי של האלבום פספסתי, באותו ערב ביקרתי בהופעה של חבורת אטומיק וחברים בקפה ביאליק.

האמת שהרבה לעשות לא היה לי בזמן האשפוז, למעט פיזיותרפיה וצפייה בסרטים..ניצלתי את ההזדמנות להאזין לאלבום ולהפכו מלמעלה ומלמטה. גיליתי עולם עשיר של צלילים בועטים אך יחד עם זאת מלודים, שירים הנעים בין סגנונות שונים – רוק אקלקטי משובח באנגלית.

מסתבר שחברי ההרכב, יהל דורון וגיא מנטש, נפגשו בגיל 12 בפנימיית הדסים והפכו לחברים טובים ושותפים מוזיקליים, כאשר בשנים האחרונות הספיקו לעבוד עם האמנים המובילים בעולם המוזיקה המקומי אם בתחום ההקלטות והמיקס (נורית גלרון, שלומי שבן, אייל גולן), אם בנגינה (שחר אבן צור, אורי בנאי, ניר פרידמן) ואם בהלחנה (הראל סקעת, מירי מסיקה, דיאנה גולב (.

אל ההרכב הצעיר והבועט מצטרפים בהקלטת האלבום כמה אמנים – שחר אבן צור בתופים, דן זלטון בגיטרה בס, דניאלה שמר בצ'לו. המוזיקה שלהם היא בסגנון פופ-רוק מגניב, ומתכתבת לכל אורכה עם גבולות המיינסטרים. השירים הנחמדים בשפה האנגלית הנם בעלי פוטנציאל להצלחה, אלבום הבכורה הנושא את שם ההרכב, הוא אלבום רוק הנע בין עולמות שונים – בין הבריטי לאמריקאי, בין האקוסטי לבועט – החושף את יהל וגיא כמוזיקאים מוכשרים, רעננים ומלאי השראה.

אמש, במזח הדייגים של נמל יפו האורות דלקו בקונטיינר, בחוץ השולחנות היו עמוסים בקהל שביקש להתרענן בבריזה הנעימה מהים באמצע אוגוסט חם ולח. בפנים הספקתי לתפוס מיקום מצויין ליד השולחן \ מערם משטחי סוורים אל מול הבמה, את הזמן הקצר טרום ההופעה הספקנו להעביר על סלט עגבניות מתובל בשום ופטרוזיליה לצד לחם הבית ורוטב בלסמי…

מאחורינו ישבו, עמדו כמה עשרות צעירים שככל הנראה היוו את קהל החברים ואוהדים של ההרכב, כאן אני צריך לעשות אתנחתא קצרצרה ולציין לשבח את מנהלי הקונטיינר שהשכילו לשלב בימי השבוע שלל הופעות מגוונות פתוחות לקהל ללא תשלום, שיטה הקיימת במקום מאז פתיחתו בהצהרתו כמקום של מאכלי ים, שתייה טובה ואומנות.

גיא ויהל על בימת הקונטיינר. צילום: יובל אראל
גיא ויהל על בימת הקונטיינר. צילום: יובל אראל

כאשר החלה ההופעה הבנתי מיד, הם נשמעים פי אלף יותר טוב על הבמה, חי, ללא מתווך דיגיטלי, רועשים ורוחשים אל מול העיניים, יהל וגיא סומנו מייד כמובילים, בשירה המשולבת, בגיטרות השונות, ידעו לפרגן האחד לשני במוסיקה, שני החברים הנוספים בהרכב ציקי לאור בגיטרת בס ושירה ורן יעקובוביץ’ על התופים ומחשב לבושים בחולצות פסים משל היו אסירים בכלא עתיק באוסטרליה היוו את חטיבת הקצב של ההרכב ושמרו על המסגרת.

אני חייב לציין, גיא, בחולצה לבנה, בלורית שיער ועיניים תכולות, הזמר שמוביל של ההרכב, חזר והזכיר לי את צביקה לורבר מההרכב צביקה פורס, הן בדמיון הוויזואלי החיצוני והן בשירה, העומק המתרגש אל מול הצלילים, העלייה הדרמטית בטונים בתזמון הנכון. וכן יהל מולו ידע להוביל את הגיטרות ואף לפצוח בקטעי סולו פרועים ורועשים במהלך ההופעה, הכל נשמע הרמוני ויחד עם זאת פרוע ומשתולל.

אכן השילוב בין שירי ההרכב ולבין גרסאות הכיסוי שביצעו לכמה וכמה שירים במהלך המופע היה מוצלח והעשיר את המופע, הצביע על הכיוון הנכון של ההרכב הקורץ לעבר העולם הרחב.. היה שווה ומרענן, מחאנו כף.

ואתם, אם טרם צפיתם והאזנתם ללהקה, הם יופיעו בתיאטרון תמונע בתאריך 16.09.2011.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע בקונטיינר

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150281371184654.350560.721654653&l=03b5becd89&type=1

כמה שירים מהמופע כפי שנקלטו בעין המסרטה

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

5 הערות

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...