אני לא חובב מטאל מצוי, אומנם אני מחזיק את האלבומים של המטאל הקלאסי כמו Black Sabbath, Iron Maiden ועוד כמה, אבל אני לא נמצא ממש בתוך סצינת המטאל למרות שפה ושם יצא לי לראות הופעות של להקות מטאל ישראליות לא רעות בכלל כמו של Stormy Atmosphere, בצפר ועוד כמה….וכשאוזי אוסבורן הגיע לפה לפני כמה שנים כמובן שהלכתי לראות אותו בפארק ראשל"צ. ז"א, אני לא הקהל הרגיל להופעות מטאל. ובכל זאת, כששמעתי על המופע המתקרב של ההרכב Tomorrow’s Rain לכבוד השקת אלבום הבכורה Hollow הסתקרנתי כי קלטתי שזאת לא הולכת להיות הופעת מטאל רגילה, אלא הולכת להיות פה הפקה מושקעת עם אורחים רציניים מאוד אז החלטתי שאגיע לראות את זה. ולא התאכזבתי.
מסיבות שונות, את מופע החימום של להקת החימום Subterranean Masquerade פיספתי ברובו אבל הספקתי להגיע לסופו ולהיות נוכח ב-"טקס הדלקת פלאפונים" שבו הסולן שיכנע את הקהל להדליק את הפנסים של הפלפונים וליצור אפקט של גחליליות לפני שהם ביצעו את Mångata מהאלבום האחרון, יחד עם בדיחות של טינדר.
והנה ההרכב העיקרי עולה להופעה, בראשו עומד המפיק והמוסיקאי ישי שוורץ, שממבט חטוף מקדמת הקהל נראה קצת דומה לאוזי אוסבורן, ואיתו חברי ההרכב שלו. ללא שהיות שוורץ פותח את ההופעה בביצוע עברי ל-"דורסי לילה" כשהוא שר/נוהם בשירת מטאל נוהמת גראולית אופיינית, יוצאים פה בשיר טקסטים שחורים ומורבידיים על ילדות קשה כשהוא מתאר עת עצמו כ-"עוף דורס, קורס, גוסס…בין קומות השקר שוב משאיר תמימות פצועה". בראיון שנתן שוורץ לעמיתי יובל אראל תיאר שוורץ את האלבום כ-"אוטוביוגרפי אמיתי, אין שם פיקציה בכלום" וככה זה באמת נשמע מהמדרגה שליד קדמת הבמה שאני עומד עליה.
אני שם לב לגיטריסט בני זוהר (Distorted) דופק סולואים יפים בגיטרה שלו. "בארבי תל אביב, פאקינג קורונה טיים, תודה שבאתם…רוצה לקחת אתכם אחורה ל-1984 לרמת גן, למישהו שרוחו מרחפת מעל האלבום הזה ולעצים שנשארו שם, עד היום" כשהוא מזמין לבמה את האורח הראשון של הערב מיכה שטרית לביצוע של "עצים" מתוך Hollow. שטרית מלווה את שוורץ בשיר שממשיך לעסוק בעצב וכאב ואיכשהו מתאים היטב לשירה של שטרית, שכמובן שירי דיכאון וחרדה אינם זרים לו מלהקת הבית שלו החברים של נטאשה. הרכב הנגנים שמסביב לשוורץ ושטרית, בעיקר המתופף ניר נקב שמוכיח שיש לו דינמיקה רחבה בצורה שהוא מנגן, והגיטריסט בצד השמאלי של הבמה נותנים ליווי מוסיקלי מרשים. שוורץ ושטרית מבצעים גם את יש זמן מהאלבום הראשון של החברים של נטאשה שממשיך את הקו הקודר של הטקסטים, להלן השורה הפותחת: " חושב אולי אני מת, זמן טוב להתאבד עכשיו".
זהו, החלק של שטרית בהופעה מסתיים והוא יורד מהבמה ואבי בללי עולה מייד אחריו לביצוע דרמטי משותף של "סביב סביב" מהאלבום הראשון של נקמת הטרקטור. שוורץ אומר ש"בללי הוא האורח הראשון שפנינו אליו להופיע ב-Hollow" ובללי מצידו מסביר לקהל ש"מדי פעם באתי לביקור בעולם המטאל עם אלבום של נקמת הטרקטור שנקרא טעות של הירח.. הוצאנו את זה ב-97 ובא לי מישהו שאמר לי "הוצאתם Doom, לא ידעתי מה זה אבל זה היה Doom!". בללי וההרכב ממשיכים לביצוע משותף של "לילה לבן". את השיר הבא "גשם קודר"מתאר שוורץ לקהל במילים האלה: " זה שיר על בנאדם שמתפייד לך מול העיניים והולך והולך בדרך שאין בה חזרה…ואתה שואל את עצמך איזה בורג מסתובב לו בראש…".
יוסי סאסי עולה ומצטרף לבמה על גיטרה כפולת צוואר. ופתאום באמצע השיר מצטרף לבמה בזריזות גם ערן צור שעם השירה הדרמטית שלו שהוא מוסיף בהחלט מעלה את השיר רמה אחת מלמעלה ואני מודה שאפילו עם הציוד שאני מחזיק עלי אני בהחלט מתמוגג בקהל וחושב איזו הופעתה מעולה רצה לי מול העיניים.
באתנחתא שבין השירים שוורץ מסביר לקהל ש"חלק מהרעיון של לעשות שירים של האנשים שמתארחים כאן היה לקחת את השירים שלהם קצת לעולם שלנו ולעוף יחד לתוך המעטפת המוסיקלית של Tomorrow’s Rain". אנחנו מקבלים ביצוע מפתיע ומטאליסטי של "פרפרי תעתוע". תודו, לא כל יום שומעים מטאליסטים שרים על פרפרים ועל אהבה. זוהר מוזמן לבמה לביצוע של שיר לכבודו של Warrel Dane. האוזניים מצלצלות לי אבל אני שם לב שום לסולואים היפים שזהר מוציא מהגיטרה שלו. לשיר Hollow שמבוצע לאחר מכן יש פתיחה מלודית מרשימה וגם סיום מרשים בסולו גיטרות של שני הגיטריסטים בצד השמאלי של הבמה, שוורץ נשמע כמו הוא נציג הסבל האנושי, נשמע שהקלידן עוזר לו בשירה, קצת קשה להבחין מי שר חוץ משוורץ בתוך כל התאורה הכחולה כהה שהופכת את הבמה לעסק שקשה מאוד לראות ולצלם.
ההופעה ממשיכה ושוורץ מציג את האורח המאוד חשוב שהגיע במיוחד מאנגליה להתארח בהופעה הזאת, Aaron Stainthorpe שהמטאליסטים מכירים אותו כסולן של My Dying Bride. כמו שהבנתם, בהופעה הזאת שוורץ מבצע שירים של האמנים עצמם שהוא מארח, ויש בהחלט מחשבה מאחורי בחירת השירים והאמנים, שכל אחד מהם הוא סוג של אח או משפחה עבור שוורץ ולדבריו הוא מכיר כל אחד מהם כבר מזה שנים.
החבר'ה מבצעים ביחד את The Cry of Mankind מהאלבום השלישי של My Dying Bride, חתיכת יצירת מטאל וצריך להגיד גם מילה טובה על הקלידן של Tomorrow’s Rain בהופעה הזאת, שאיני יודע את שמו וכאמור בקושי הצלחתי לראות אותו דרך מסך הערפל של התאורה הבעייתית שהייתה שם. סטיינתורפ' נשאר על הבמה לבצע עם הלהקה גם את "Fear" מהאלבום לא לפני שסאסי חוזר לבמה בתור חיזוק ללהקה. סטיינתורפ' לא יורד מהבמה לפני שהוא מבטיח לקהל שבפעם הבאה הוא יביא איתו לארץ את כל הלהקה שלו. אין ספק שזה נחשב כבוד גדול לשוורץ שאמן בסדר גודל עולמי שכזה בסצינת המטאל מתארח בהופעה הזאת בנוסף לקבוצת האמנים הישראלים שעלתה על במת הבארבי בערב הזה.
האורח הבא שעולה לבמה הוא זאב טננבוים מהרכב המטאל הישראלי הוותיק Salem שכמו ששוורץ מסביר לנו "הביא ממזמן, מזמן את המטאל לארץ", אני שם לב שהבנאדם אשכרה מעלה באוויר את תקרת הבארבי כשהלהקה והוא מבצעים שיר של Salem, אין ספק שטננבוים הוא זמר המטאל הכי טוב שהיה שם בערב, הנהמה הגרונית שלו הייתה הכי עמוקה, מהדהדת ומשכנעת מכולם, הוא גם היחיד בערב הזה שממש ירד מהבמה ונכנס לתוך הקהל, יאמר לזכותו. אחרי שטננבוים יורד, עולה לבמה יעל כהן, המתופפת של המכשפות לבצע ולשיר עם הלהקה את ציפור ומפגינה יכולת שירה לא רעה בכלל חוץ מזה שהיא מתופפת מעולה ואת זה יודע כל מי שראה אותה בפעולה לא משנה באיזה הרכב.
אחרי כהן, סאסי חוזר לבמה יחד עם קובי פרחי שעולה ואומר לקהל "כמה אגדות לערב אחד, כבוד ל-Tomorrow’s Rain!". צודק הבחור. פרחי ושוורץ שרים את The Beloved's Cry של Orphaned Land שהוא השיר הכי מלודי שנשמע בערב הזה עם עבודת גיטרה עדינה של סאסי ואפילו הקהל הצטרף לשירה. The Weeping Song, השיר האחרון מהאלבום מבוצע גם הוא כשיר הכמעט אחרון, דואו הקולות של פרחי ושוורץ נשמע חזק וסוחף.
לקראת הסוף של הערב, שוורץ מודה לכל מי שתרם לערב ולבסוף מזמין לבמה ("הוא נחת עכשיו לבארבי") את שלומי ברכה, הגיטריסט הוותיק של משינה לביצוע של "סדר יום" של להקה רטורית ששוורץ מבצע לכבודו של יוסי אלפנט ז"ל. שוב פעם הביצוע המטאליסטי עם השירה הנוהמת של שוורץ והתופים והגיטרות שנותנים מקצב מהיר של מטאל, כל אלה נותנים טוויסט מעניין לשיר הכל כך מוכר הזה של אלפנט.
סה"כ הערב הזה הוא לא ערב רגיל של השקת אלבום, האמנים הרבים והמכובדים שהופיעו על הבמה עם Tomorrow’s Rain סיפקו לשוורץ הכרה פומבית חשובה מאוד בפועלו המוסיקלי, סוג של חיבוק של הסצנה המקומית והעולמית שהוא ללא ספק היה חשוב מאוד לשוורץ בערב הזה, כמו שזה נראה מהקהל. מעבר לכל מה שהיה בערב הזה, חשוב לי לומר שהאלבום Hollow כשלעצמו הוא יצירה בהחלט מעניינת ולא שיגרתית, יש לאלבום הזה גירסה בעברית וגירסה באנגלית ויש בו אמירה מוסיקלית חזקה שהושקעה מחשבה רבה ביצירה שלה, זה לא סתם "עוד" אלבום מטאל. לדעתי הוא שווה האזנה, על שתי הגירסאות שלו, גם לא הייתם בהופעה וגם אם מטאל הוא לא בדיוק כוס התה שלכם! שווה לתת צ'אנס למוסיקה של Tomorrow’s Rain. שווה גם היה לבוא להופעה הזאת שהייתה לדעתי משהו חד פעמי בהחלט עם כל האורחים שהיו שם.
רגעים מתוך המופע
