המוזיקאי תומר ישעיהו חגג את השקת אלבומו הרביעי "מונומנט" במופע שהתקיים במועדון בארבי בתל אביב, תומר וניקה גילת הגיעו למופע כדי לטעום שוב מצלילי שיריו של תומר וחזרו עם מטען של חוויות, מראות וקולות.
לפני כשבעה חודשים, תחילתו של החורף וסופה של שנה הוציא תומר ישעיהו סינגל ראשון בדרך לאלבום סולו רביעי, שיר נוסטלגיה וגעגועים לעונה ותקופה – "שיר של קיץ", הסינגל היה גם יריית הפתיחה לשיתופי פעולה חדשים, שחר חזיזה שמלווה מעמדת התיפוף את תומר כבר שנים רבות הפיק לראשונה את הסינגל החדש ואת שירי האלבום שבדרך ורועי ריק, איש הקולקטיב, ביים בצורה רגישה וייחודית קליפ מלא ניחוחות נוסטלגיים ל-"שיר של קיץ" ואחריו גם את הקליפים הבאים, שכמו הראשון פותחים את מגירות הלב ומעלים חוויות וזיכרונות ילדות – "עיר בלי ים", "משחקי קופסא" והקליפ החדש שיצא ממש לפני כמה ימים "כרכרת הזהב" שהוא הומאז' לסדרות האנימציה של החינוכית ולתקופה נאיבית יותר שלא תחזור.
אצל תומר ישעיהו המוזיקה הייתה חלק חשוב כבר מגיל צעיר, תחילה בגיטרה ואחר כך בבוזוקי ומשם לשירות צבאי בלהקת הנח"ל, כוכב נולד, שתי להקות וחמישה אלבומים ואז ב-2016 יצא אלבום הבכורה של ישעיהו – "אופניים חשמליים" ואחריו האלבומים "בוידעם" ו-"טריפולי" שגם היה אלבום הפריצה של ישעיהו עם השירים "זמן פריז" ו-"יום אחד" שהושמעו רבות ברדיו ובעיקר ב-88FM, שם גם נבחר "יום אחד" לשיר השנה.
ואנחנו עם אלבום הסולו הרביעי – "מונומנט" שלכבוד הוצאתו התכנסנו כולנו בקיבוץ גלויות פינת הרצל – הבארבי בתל אביב, על הבמה אמיר שדות בבס, יוגב גלוסמן בגיטרות וכינור, שחר חזיזה בתופים ובן אבגיא על הקלידים, אנו מתחילים בדיוק בעשר ועם הסינגל המצמרר מהאלבום החדש "עד שנגמר", שיר חרטה שהתחיל בלחישה והתהפך למארש אירי רועם שהרעיד את רצפת הבארבי ונכנס אלינו ישר לנשמה.
שני השירים הבאים אחריו גם הם מהאלבום החדש – "עיר בלי ים" והשיר המצוין "שיר של קיץ" ומשם אנחנו חוזרים אחורה אל "בוידעם" השיר ושם האלבום השני ואחריו "שבועיים בשנה" מאותו האלבום וזה גם הזמן לסחוף אותנו עם סולו בוזוקי ואווירה סופר ישראלית בזווית הראיה של ישעיהו, "מה חשבתי לעצמי, קניתי לי מעיל, ככה במזומן, ככה במכה, עננים של גשם רק שבועיים בשנה, זה לא מצדיק מעיל, אולי חולצה קצרה".
אז מהו באמת הסגנון של תומר ישעיהו? מצד אחד – החיבור לקבוצת האמריקנה הישראלית ברור, מוזיקת הפולק האמריקאית שעשתה עליה לישראל עם הקולקטיב, ג'יין בורדו, לולה מארש, יעל דקלבאום ואחרים, אצל ישעיהו אפשר למצוא ברפרטואר לא מעט שירי דרך נוסטלגיים שמתעקשים עד כדי כאב לשמר את הנאיביות והאופטימיות של הסיקסטיז.
מצד שני יש את כלי המיתר – הבוזוקי והגיטרה, שניהם היוו את כרטיס הכניסה של תומר אל עולם המוזיקה והוא לא מפקיר אותם מאחור, הבוזוקי נותן למוזיקת הפולק האמריקאית ניחוחות ארץ ישראלים בטאצ' יווני ואלו הגיטרה לא פעם מטשטשת את סגנון הפופ הרך ומושכת אותנו אל מחוזות יותר רוק-פרוגרסיביים, על הבמה שני אלו דומיננטיים אף יותר כאשר ישעיהו והלהקה מתבלים את גרסאות האלבום בתוספות אינסטרומנטליות מגובים בהרבה עשן ותאורה עמומה, לרגע בזמן עצמנו את העיניים וחשבנו שאנחנו בוודסטוק.
אחרי שעה וחצי הגיע הרגע לסיים את ההופעה, כל הלהיטים הגדולים נוגנו, הספקנו לשמוע גם את "זמן פריז", "ברזלים אבק", "כביש הערבה" וגם גירסא ארוכה ופסיכדלית ל"שיר העמק" (באה מנוחה ליגע), החידוש המאוד מוצלח של תומר ישעיהו לשיר שליווה את ילדותנו בטקסי בית הספר ואנו מסיימים עם השיר תפילה האופטימי "יום אחד" במציאות חסרת מלחמות שאולי פעם הייתה ברת השגה אבל היום כבר נראית רק פנטזיה נאיבית "את אוהבת שאני מדבר על חלומות
ואז צוחקת עליי, כשאת שותקת המילים לא נגמרות וגם היום הזה"
והיום הזה נגמר, רכבנו על גלי העבר, רקמנו אשליות, התגעגענו לילדות שלנו ולחוויות של אחרים ועכשיו הזמן לחזור למציאות, מאה הופעות מלבנון ועד מצרים? בינתיים בואו נעבור בהצלחה מערכת בחירות אחת.
האזנה מקוונת לאלבום
רכישה מקוונת של האלבום במספר פורמטים
קטעי וידאו מהמופע
