מופע ההרכב האמריקאי LOW במועדון בארבי, חימום – סאן טיילור, שני, 26.01.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
אתם יודעים מה הבעיה של ההרכב האמריקאי LOW שהחל את דרכו בשדות האינדי של שנות התשעים הפוריות? האנטי קליימקס!
אולי זה קשור לעובדה שאלאן ספארהוק הסולן והגיטריסט וזוגתו מימי פרקר בעלת הקול המצויין וידי הזהב על התופים מגיעים מתוככי הכת המורמונית, יתכן והאמונה הדתית המיוחדת (סליחה על ההערה הגזענית פאשיסטית משהו…), התרבות השונה, מציבים אותם בנישה שונה לחלוטין בסצנת הרוקנ'רול, הייתי מחבר אותם להיפסטרדום החולמני מה, כאשר האקורדים הרפטטיביים, המקצבים החוזרים ונשנים במעין חפירת רוחב ארוכה, מובילים את המאזין למתח מסויים שבקצהו אתה מצפה לסוג של התנפצות משברי גל על סלעי היבשה במטאפורה ובמקום זאת אתה מקבל עגינה מהירה וקצרה ליד מזח שטוח, צדדי ופשוט.
אכן, חסר, מאוד חסר לי העניין הזה שמגיע אחרי המתח העולה ומצטבר, המכין אותך למעין קליימקס גיטרות וצלילים.
אולם, הקהל הרב שמילא עד אפס מקום את מועדון בארבי אמש, ככל הנראה לא חשב כמוני, ברובו, המועדון אכן דמה להיפסטרדום חולמני של קהל המכיר היטב את חומרי הלהקה, יש להם עד עתה עשרה אלבומי אולפן, תנובה מוזיקלית ראויה ביותר, את המיטב הם הציגו באוזני הקהל, ספקטקל ויז'ואלי זה לא היה, מינימליזם על הבמה החפה כמעט מחפצים מיותרים, מערכת תופים לא סטנדרטית, אורגניסט שאף אחז בגיטרת בס (סטיב גרינגטון) ועמדת הגיטריסט היוו את כל הפונקציות על הבמה. האמת, היה צריך להרחיב את המועדון ולפזר כריות רביצה על הרצפה, על מנת שהקהל הקדוש הזה (לא קדוש, חולמני…) יוכל להתייחד עם הצלילים שרובם היו שקטים, איטיים, ודי חולמניים עד שהייתי יכול לשמוע את עצמי מפריע לקהל בתזוזה ברחבי המועדון (נזהר לא לדרוך על נערות שהתכרבלו על פרקט העץ המהוה).
לא שהם לא טובים, הם דווקא כן, אבל יותר כשאתה חובש אוזניות איכותיות המחוברות עם כבל סלילי ארוך מאוד הנמתח מעמדת מערכת המוזיקה הביתית ועד הפוף\מרבץ הקרוב בחדר מגוריך, כשאתה יכול לעצום את עיניך ולתת רק לחוש השמיעה לעשות את המוטל עליו.
הקטע ה"רותח" של המופע הגיע רק בסופו כאשר לקראת ההדרן הראשון (היו שניים כאלו) שאל ספארהוק את הקהל איזה שיר הוא מבכר לשמוע ולאחר כמה קריאות ביניים מהשורות הראשונות בחר באחד שנחשב כלהיט – "Amazing grace".
בקטנה א' – מופע החימום אמש היה של סאן טיילור, המוכר לי כארנון נאור, מי שהשיק לא מזמן את אלבומו This Light מלווה בהרכב מלא, הפעם הוא ניצב לבד על הבמה וחבריו למופע היו רק הגיטרות שהחליף, סגנונו הסמי מלנכולי מעודן מתלבש כמו כפפה לסוגה המוזיקלית של LOW ומבחינה זו הוא היווה בחירה מוצלחת כמתאבן אוזניים לקהל שהתקבץ.
בקטנה ב' – כנראה שאני טיפוס פשוט ולא ראוי לאיכויות מתוחכמות בספרות אחרות, אוזני מורגלות לפרוגרסיב בריטי קלאסי, כי אחרת תנו לי גרוב ודיסטורשן עם בירה ואני מבסוט.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
