מתכוונים לצלילים בתל אביב

מפגש מוכוון בין אנשי תעשיית המוזיקה מרחבי העולם עם מבחר מהיוצרים – מבצעים מקומיים המבקשים לפרוץ אל מעבר לים,  Tune in Tel Aviv מועדון פאפאיתו, מילים, תמונות וקולות, חמישי, 20.11.2014, התארח – יובל אראל.

טיון אין תל אביב או באנגלית Tune in Tel Aviv הנו  פסטיבל המוזיקה הבינלאומי לתעשייה ולמוזיקאים של ישראל. מדובר בפלטפורמה המאחדת בין שמות מובילים בעולם המוזיקה הבינלאומי ומקבלי החלטות חשובים בעולם המוזיקה (סוכנויות בוקינג, לייבלים גדולים, מארגני פסטיבלים) לבין מוזיקאים, מעריצים וחובבי מוזיקה. הפסטיבל מפגיש בין כל הגורמים ומאפשר יצירת קשרים, חיבורים ושותפויות בין כל המשתתפים.

השנה התקיים הפסטיבל התל אביבי במקביל לפסטיבל החשיפה הבינלאומית למוסיקה מבית מועדון הצוללת הצהובה הירושלמי ומשרד החוץ . אינני מעוניין להיכנס לתוככי הפוליטיקה המניעה או מפרידה בין שתי פונקציות אלו שמטרתן הסופית זהה – מתן אפשרות למוזיקאים מקומיים לפרוץ אל התודעה במדינות שמעבר לים.

גם השנה הגיעו לפסטיבל נציגים משלל פסטיבלים בינלאומיים, ביניהם – פסטיבל גלסטונברי, פסטיבל זיגייט, פסטיבל לולפלוזה, פסטיבל CMJ, פסטיבל מידי, פסטיבל אקסיט, חברת וורנר, תקליטי סייר, תקליטי מיוט ועוד המון נציגים בינלאומיים, לצד נציגים מהתעשייה הישראלית – אינדי נגב, לב גרופ מדיה, אמ.טי.וי. ישראל ועוד רבים אחרים.

לצד קיומם של פנלים מקצועיים בהשתתפות האורחים ואנשי התעשייה והמוזיקאים המקומיים תוכננו לאורך כל ערבי הועידה סדרת מופעים בהם אמורים לצפות כל אותם בעלי עניין מחו"ל לצד קהל ישראלי בבחינת ירקדו הנערים לפנינו ונצביע על המוכשרים והמעניינים מבניהם…

בערב שהתקיים ביום חמישי, 20 לנובמבר, במועדון פאפאיתו רוכזו חמישה הרכבים מהחשובים, המובילים, המאתגרים והחזקים בסצנה המקומית, בשלל סגנונות.

פתיחה עם המקצבים הערביים – בלקניים של להקת בום פם אשר קיימה למעשה את המופע הראשון מאז נפרדה מהמתופף איתמר "הילד" לוי, את מקומו על התופים תפס עירא רביב המתופף בהרכבו של אורי כנרות בראונר, הגיטריסט והסולן – אוזו בזוקה ובלהקת מונטי פיורי, בעניין זה הייתה ההופעה מעין מבחן לקהל, לחלקו בטכל אופן המכיר את החומרים של ההרכב ואופן נגינתו של איתמר, אין מנוס מעריכת השוואות, מדובר בשני מתופפים מצויינים, כל אחד וסגנונו האישי, אולם המנגינה והמקצבים נשארו זהים לאורך כל הקטעים שנוגנו, אלו בהם התיפוף מאוד דומיננטי וגם אלו בהם המקצב נשמר בשורה האחרונה של הצלילים…

המשכו של הערב הביא טעמים אחרים, גרוב, Fאנקי וסול עם ההרכב של לוסיל, נשפנים, גיטרות, אמ סי והזמר הכריזמתי אידי יא מין או בשם הבמה רייבל סאן המלווה בזמרת מלווה שנתנו סט מקצבים מלאי גרוב ומזיזי ירכיים.

כהמשך טבעי לכך הופיעו אחריהם אנשי הג'אז, גרוב וסול של תמיר גרינברג, כבר הכרזתי עליו כילד פלא לא פעם אחת, תמיר מביא את המוזיקה השחורה בהגשה מעולה הגורמת לך לשכח את צבע עורו הלבן…מופע מהוקצע שכמותו ניתן למצוא רק במועדוני הסול המקוריים של פילדלפיה, ניו יורק ובוסטון משנות השישים המאוחרות, נשמה וגרוב ללא מעצורים.

ההרכב הרביעי שהגיע לערב בפאפאיתו היה קצת גדול, תדמיתית, מוזיקלית וחווייתית, למועדון הקטן יחסית, הרכב שבהופעותיו נפתח כדרך קבע האגף החדש במועדון בארבי – הקולקטיב על שלל כלי הנגינה וחבריו שמלאו את הבמה בצלילים, תנועה, קפיצות מכלי אחד לשני והעבירו את החוויה הקולקטיבית כמו שהם יודעים וכפי שהקהל המקומי אוהב, השירה בקעה לא רק מרועי ורועי על הבמה בעוד יוסי מזרחי מתופף על רגלי הסמפלר שלו מתחת לשולחן או מניף ידיים למקצב, השירה בקעה גם מאחורי ומצדדי מכל הקהל העצום שנדחס במועדון עד שולי הבמה.

הסיום לשורת ההופעות הגיע עם אחד ההרכבים המצליחים של השנה האחרונה בסצנה, אחרי ש"פוצצו" את הבארבי במופע ההשקה שלהם, מלאו כל במה אפשרית בפסטיבלי האינדי המקומיים, כבשו את הערים הגדולות בישראל, עלו רותם בר אור וחברי האנג'לסי לבמה ברגעים האחרונים של יום חמישי על מנת לסייע לנוכחים להתקדם אל יום שישי עם שורת השירים המוכרים והמדוקלמים בכל פה, פסטיבל התפילה הכל כך שגרתי בהופעותיהם התקיים ללא תקלות, כי ככה זה כשאתה נוטל חלק במופע של מלאכים…

בקטנה – השיטה בטיון אין תל אביב שונה במהותה מהתרחישים של הצוללת הצהובה המנכסת את ירושלים כאתר התרחשויות ממדרגה ראשונה, טיון אין לוקחת את הסצנה התל אביבית על שלל מועדוניה הקטנים והאפלים כנקודת מוצא על מנת להציג את הכשרונות המקומיים, ארבעה ימים או יותר נכון לילות במהלכם נכבשים כל אותם מועדונים קטנים מציגים לאורחים גם את העובדה שתל אביב היא אכן עיר ללא הפסקה…

המרוויחים משלל ההפקות הללו הם חובבי המוזיקה שהבחירות העומדות בפניהם הנן רבות.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופעים בפאפאיתו

וידאו

אלבומי ההרכבים שהופיעו