יום שני, ספטמבר 7, 2026

ההפרעות של אביגייל רוז

לקראת השקת אלבום חדש, נפגשת אביגייל עם אמה, תלמה אליגון והן שואלות ומשיבות, מרתק… הכתבה מתפרסמת גם ב"סלונה", פורטל העצמה נשית.

אביגייל רוז. צילום: יובל אראל
אביגייל רוז. צילום: יובל אראל

אביגייל רוז, זמרת ויוצרת, בוגרת רימון, סוג של דור שני באצולת השירה הישראלית, הבת של תלמה אליגון הסופרת, משוררת, פזמונאית, מלחינה ומפיקה מוזיקלית, במפגש אם ובת לקראת השקת אלבומה השלישי "הפרעות". אלבום שנכתב דווקא ללא הפרעות, בתקופה שבה אביגייל האזינה ללא הרף למוזיקה חדשה וישנה ורקחה מגוון השפעות וסגנונות לכדי אלבום קונספט עם סאונד ייחודי. סוג של אלבום בוטיק האמור לצאת במהדורה מוגבלת, ממוספרת וחתומה אשר תימכר אך ורק בהופעות ובאמצעות אפליקציה מקוונת.

לקראת מופע השקת האלבום שיתקיים ביום שני הקרוב, במועדון האזור, סיפרה לי אביגייל כי היא ואמה חברות מאוד טובות, כך אביגייל: "היא נמצאת איתי לאורך כל הדרך בחיים האישיים שלי והמקצועיים ואני תמיד איתה בחיים שלה ומייעצת לה, אני לומדת ממנה המון ולמדתי ממנה המון היא הגב שלי".

שאלתי את אביגייל – האם ישנה איזו שהיא השפעה ממנה אליך המוצאת את מקומה באלבום החדש, משהו שאת יכולה לשים עליו את האצבע?

אביגייל: "האמת שבאלבום הזה ההשפעה היחידה היא אולי שהלכתי לגמרי אחרי הלב שלי בלי פחד, אבל ההשפעה באלבום הזה היא יותר לקוחה מהאופי של אמא שלי, לא לפחד וגם באלבום הזה הבנתי שזה המקצוע שלי לגמרי, ואמא שלי מאוד תמכה בי לאורך כל האלבום הזה".

אז באלבום החדש, שאת הטעימות הראשונות ממנו קיבלתי באוקטובר האחרון כאשר התקיים מפגש יוצרים ואנשי תקשורת במשרד יחסי הציבור של מורן פז, אל תצפו לפגוש כאן את אביגייל המוכרת מהלהיטים "חצי נחמה", "ואולי" ו"מלחמה יומיומית".  האלבום החדש, "הפרעות", הוא מאוד אורבני, מחוספס, כואב וחדשני. אביגייל רוז נמנית על המוזיקאיות הבודדות שכותבות ומבטאות בדיוק את הרגשתן ללא נסיון למצוא חן.

על האלבום החדש עבדה אביגייל יחד עם המפיק המוזיקלי שי רוט שהוביל את האלבום להכיל סאונד חדשני ומעניין, הטעמים המוזיקליים של כל אחד מהם יצר שילוב של פופ אלקטרוני עם נגיעות של נשמה, קצב, גרוב ואר'נ'בי.

אביגייל: "מאוד נהניתי לעבוד על האלבום ונדמה לי ששומעים את זה. ההחלטה לבחור בשי כמפיק הייתה מאוד אינטואיטיבית, הוא היה בהרכב הקודם שלי והלכתי עם תחושת הבטן שלי, בלי ספקות. העבודה על האלבום הזה  נמשכה לא מעט זמן שבו שנינו היינו בבועה ביחד ולפעמים לחוד. אני מאוד אוהבת את הסאונד ואת העושר המוזיקלי שיש בו, ההשפעות המוזיקליות המשותפות שלנו השתלבו טוב ביחד לדעתי ואני גם מאוד נהנית להאזין לו".

והנה הדו שיח שהתנהל בין האם לבת, נתחיל בשאלות האם לבת..

תלמה: מה הכי חשוב לך בשירים שאת כותבת ושרה?

אביגייל: הכי חשוב לי בשירים שאני כותבת כנות מוחלטת שיצליחו להביע תחושה שלי באופן טהור לחלוטין ,שתקרה לי סוג של הארה, ובשירים שאני שרה מאוד חשוב לי להיות מאוהבת בהם ולהתרגש מכל מילה ולהגיש כאילו אני כתבתי את השיר או אני חיה את השיר.

תלמה: האם את אוהבת להופיע?

אביגייל: אני מאוד אוהבת להופיע , להיות על הבמה ולתת את כל כולי אם אני אני נותנת רק 90 אחוז לא טוב לי , אני אוהבת להיות על הבמה 110 אחוז מעצמי ואז אני מרגישה מאוד טוב, אני גם מאוד אוהבת לקבל אהבה ומשום מה מרגישים אהבה על הבמה אז זה נחמד.

תלמה: איפה את רואה אותך בעוד מספר שנים?

אביגייל: איפה אני רואה את עצמי עוד כמה שנים? אני מקווה שמאושרת ומסופקת מאוד, ושכבר למדתי למצוא את האיזון בין חיי הפרטיים למוזיקה,עם עוד כמה פרויקטים שאני מרוצה מהם, עם שמחה בבית, עם עוד כמה שמחות של המשפחה וחגיגות של אמא שלי כי משמח אותי לראות אותה שמחה ובעיקר שלווה יותר מהחיים

וכעת תורה של אביגייל לשאול את אמה

אביגייל: האם תכננת מראש את הקריירה האומנותית שלך?

תלמה: מסלול החיים שלי לא היה ידוע לי מראש, צמחתי לתוכו כמו פרח בר, כמו כלנית בגבעת הכלניות.אמא שלי, סבתא שלך- הייתה עיתונאית, תמיד כתבה וגם תרגמה שירים. כך גדלתי בבית עם הרבה ספרים ומוזיקה, וזה הבסיס שלי. כשרק ידעתי קצת לנגן כבר ישבתי ליד הפסנתר ללוות את החברים של המשפחה בשירה מאולתרת. מכאן ועד כתיבת שירים הדרך הייתה טבעית.

אביגייל: האם יש שירים שלא כתבת כי פחדת לפגוע?

תלמה: השירים שלי מצד אחד אישיים, אבל כנראה בגלל האישיות שלי, הרגשות שאני מרגישה עוברים עיבוד והרחקה, ויכול להיות שכך אני נמנעת מהתמודדות עם פגיעה בזולת.  בכתיבת פרוזה ומחזות היו דברים שכתבתי ולא חשפתי מחשש לפגוע.

אביגייל: מה את מתכננת לעשות עכשיו?

תלמה: עוד מאותו דבר- לכתוב, לנגן, לשיר, לתרגם, אולי לכתוב מחזמר, אולי כתיבת ספר, להופיע קצת, להיות איתך בדרך, להיות מעורבת בכנרת,  ועדיין העיקר בשבילי הוא שהמשפחה שלי תהיה בסדר ושאני תמיד אוכל להיות אתכם. וכשאני אהיה סבתא בע"ה אז אשוב לכתוב הרבה סיפורים לנכדים.

אחלה אם ובת, אביגייל רוז תשיק את אלבומה השלישי בתאריך 01.07.2013 במועדון האזור ברחוב הרכב 13 בהופעה חגיגית עם הרכב מנצח – אדם בן אמיתי בגיטרות, צוק בגיטרת בס, קרן טפרברג על התופים, והמפיק שי רוט נגן אורח.

הכי חדשים

האופרה הישראלית פותחת עונה חדשה: ממוצרט ועד בכורה ישראלית

הבוקר הציגה האופרה הישראלית את עונת 2026/27, עונתה ה־41. העונה כוללת שבע הפקות אופרה גדולות, לצד שורת...

רגע לפני ההמראה: ווקה פיפל מדברים על החזרה הביתה

לפני כחודשיים דיווחנו כאן על שובם של החייזרים הלבנים. ווקה פיפל חוזרים לבמות בישראל וחוגגים עשרים שנות...

מתחם TOX נפתח בראשון לציון: החברים של נטאשה ירו את יריית הפתיחה

בסוף השבוע האחרון נפתח רשמית TOX, מתחם התרבות וההופעות החדש מבית קבוצת toMix. המתחם שוכן ב־G City,...

קותימאן מזכיר לנו: “You Will Shine”

לפעמים לא צריך להעמיס מילים כדי להעביר מסר. לפעמים מספיק קול אחד, משפט מעודד וביט שמרים את...

כשהאגדה עלתה על הקרח

אמש הפכה במת בית האופרה בתל אביב לממלכה שקפאה בתוך אגדה. יותר מ־14 טונות קרח כיסו אותה...

כשהצלילים העזו: צוותא חוזרת אל עשרים שנותיה הראשונות

החופש ליצור - 70 שנה לצוותא צוותא מציינת השנה שבעים שנות פעילות תחת הכותרת "החופש ליצור". הבוקר נפתחה...

הערה 1

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא