יש משהו כמעט בלתי נתפס בעצם קיומו של האירוע הזה השנה. בזמן שאמנים ישראלים נתקלים בדלתות סגורות מעבר לים, יש מי שפועל בכיוון ההפוך. במקום להמתין להזמנות מחו"ל, מביאים את העולם לכאן. לא באמצעות נאומים, הצהרות או קמפיינים נוצצים. פשוט מעלים מוזיקאים על במה, מדליקים את התאורה ונותנים לצלילים לעשות את העבודה.
מחר, יום שלישי, 17 בנובמבר, ייפתח פסטיבל החשיפה הבינלאומית למוזיקה. מאחורי היוזמה עומד מועדון התרבות הירושלמי הוותיק, הצוללת הצהובה. הפסטיבל מתקיים בשיתוף החטיבה לדיפלומטיה תרבותית במשרד החוץ. הוא נולד מתוך רעיון פשוט, אבל יעיל להפליא. להפגיש מוזיקאים ישראלים עם האנשים שמסוגלים לפתוח עבורם דלתות בעולם.
האנשים הללו אינם מגיעים רק כדי ליהנות מעוד הופעה טובה. מדובר במנהלי פסטיבלים, בעלי מועדונים, סוכני הופעות ונציגי חברות תקליטים. לצדם מגיעים מפיקים, עיתונאי מוזיקה ואנשי מקצוע נוספים. בתעשייה מכנים את סוכני ההופעות בוקרים (Bookers). אלה האנשים שיכולים להפוך הופעה של חצי שעה בירושלים להזמנה לפסטיבל בברלין, בפריז או בניו יורק.
השנה צפויים להגיע כשלושים אורחים בינלאומיים, מארצות הברית, מאירופה ומאסיה. עצם הגעתם לישראל במציאות הנוכחית אינה עניין מובן מאליו. במיוחד כאשר תנועות החרם מפעילות לחצים על מוסדות תרבות ואנשי תעשייה להימנע משיתופי פעולה עם ישראלים.
מי שכבר הצליח לפרוץ את הגבולות
פסטיבל החשיפה הבינלאומית, שנוסד בשנת 2010, אינו רק הצהרת כוונות. לאורך השנים עברו בין במותיו מוזיקאים והרכבים שהמשיכו לפתח קריירות מעבר לים. בין השמות אפשר למצוא את נגה ארז, לולה מארש, Garden City Movement וTATRAN.
גם הקולקטיב, משפחת אלייב, פאנקנשטיין, איזבו ומאיה איזקוביץ' נמנים עם האמנים שהשתתפו במיזם והגיעו לבמות בינלאומיות. חלקם זכו להזמנות להופעות ולפסטיבלים בעקבות המפגשים הללו. אחרים נעזרו בקשרים שנוצרו כדי להרחיב את פעילותם. לא כל הצלחה נולדה רק כאן, אבל הפסטיבל בהחלט תרם לפתיחת דלתות.
וזו בדיוק הנקודה. לא כל מוזיקאי ישראלי זקוק למופע ענק באצטדיון בחו"ל. לפעמים הזמנה לסיבוב הופעות במועדונים קטנים באירופה היא תחילתה של דרך חדשה. לפעמים מפגש אחד עם מפיק או מנהל פסטיבל משנה מסלול שלם.
חמישים הופעות, הזדמנות אחת גדולה
השנה מציג הפסטיבל פסיפס מסקרן של מוזיקה מקומית. את הצד המוכר יותר יובילו מארק אליהו, תמיר גרינברג ויעל דקלבאום. לצדם תופיע להקת הרוק הנשית הזאבות, שממשיכה להוכיח שרוקנרול בועט אינו זקוק לתרגום.
גם עולם הג'אז והיצירה האינסטרומנטלית זוכה לנוכחות מכובדת. מיה בלזיצמן ומתן אפרת, דניאל זמיר וזוהר פרסקו, ההרכב שלוש, יונתן אבישי, אריאל ברט ותזמורת הג'אז הישראלית. כל אחד מביא שפה מוזיקלית משלו, לצדם אפשר יהיה לפגוש את האחים קדוש, ביטפוט, שאמן שאמן, בוגי בלאגן, מסוק, ישגב דותן ואמנים נוספים.
לא מדובר ברשימת להיטים או במצעד של מפורסמים. להפך. חלק מהקסם טמון דווקא באותם הרכבים שעדיין אינם מוכרים לקהל הרחב. אלה המוזיקאים שבשבילם מפגש אחד עם מנהל פסטיבל זר עשוי לשנות מסלול שלם.
BILTEEZ – כשהמוזיקה מציעה גם תקווה
אחד החיבורים המסקרנים בפסטיבל השנה הוא BILTEEZ, המפגיש את אסתר רדא בשירה, דניאל זמיר בסקסופון ומיכאל מיטל בגיטרה ובהפקה מוזיקלית. אליהם מצטרף המתופף ניר קליינר, לצד נגן בס. השלושה מגיעים מעולמות מוזיקליים שונים, מסול וגרוב ועד ג'אז, מוזיקה יהודית, השפעות אפריקאיות וצלילים אלקטרוניים. יחד הם יוצרים שפה משותפת, שאינה מבקשת להיכנס למגירות מוכרות. יש כאן סקרנות, אלתור, הקשבה והרבה חופש יצירתי. ובעיקר יש כאן משהו שהפך נדיר במציאות הנוכחית. היכולת להיפגש, להקשיב וליצור יחד בלי גבולות מיותרים. סוג של תקווה, אם תרצו, שמגיעה דווקא דרך הצלילים. ההרכב יופיע ביום חמישי, 19 בנובמבר, במוזיאון הסובלנות בירושלים, ברחוב הלל 32. הדלתות ייפתחו בשעה 18:30 והמופעים יחלו ב־19:00, במתכונת עמידה.
מירושלים לתל אביב, והקהל מוזמן
הפסטיבל ייפתח ביום שלישי, 17 בנובמבר, בצוללת הצהובה שבאזור התעשייה תלפיות בירושלים. לצד המופעים במועדון תוקם במה חיצונית באזור רחוב הרכבים. בהמשך יגיע הפסטיבל גם למוזיאון מגדל דוד ולמוזיאון הסובלנות בירושלים. האחרון יארח ב־19 בנובמבר מרתון של 15 הופעות בערב אחד.
לקראת סוף השבוע תעבור הפעילות גם לתל אביב. ההופעות יתקיימו בתדר, בבית רדיקל ובמרץ 2, עם חיבורים לאירועי ג'אז מקומיים. כך יוכלו האורחים מחו"ל להכיר גם את חיי המועדונים של תל אביב.
ומעבר להזדמנות שניתנת למוזיקאים, מדובר בחגיגה של מוזיקה חיה. הזדמנות לקהל המקומי לגלות הרכבים חדשים, להיחשף לסגנונות שלא תמיד מגיעים לתחנות הרדיו ולפגוש מקרוב את היוצרים שמרכיבים את הפסיפס המוזיקלי הישראלי.
דווקא עכשיו, צריך אתכם בקהל
באופן אישי, אני מלווה את פסטיבל החשיפה כבר שנים ארוכות. עוד בתחילת העשור הקודם מצאתי את עצמי בין המופעים בצוללת הצהובה ובמועדון האזור בתל אביב. מאז הפכו המפגשים הללו לחלק מלוח השנה המוזיקלי שלי. הגעתי, הקשבתי, צילמתי, תיעדתי וכתבתי. ראיתי מקרוב את ההתרגשות של המוזיקאים ואת המפגשים עם האורחים מחו"ל. לא פעם הרגשתי שדווקא באותן הופעות קטנות מתרחשים הדברים הגדולים באמת.
השנה, יותר מתמיד, חשוב לי לפנות אל הקהל הישראלי. הפסטיבל הזה אינו מיועד רק לאנשי תעשיית המוזיקה ולמוזיקאים המשתתפים בו. הוא זקוק גם לנו. לאנשים שאוהבים מוזיקה חיה, שמוכנים להכיר הרכבים חדשים ולתת גב ליוצרים המקומיים.
בואו בהמוניכם. מלאו את המועדונים והאולמות. פרגנו, מחאו כפיים והריעו. האמנים זקוקים לתמיכה הזאת, במיוחד עכשיו. גם האורחים שהגיעו מחו"ל צריכים לפגוש כאן יותר ממוזיקה מצוינת. הם צריכים לראות קהל חי, נלהב ומעודד. להרגיש את החיבור בין היוצרים למאזינים ואת האנרגיה של סצנת המוזיקה המקומית.
לא צריך להכיר מראש את כל ההרכבים. אפשר פשוט לבחור ערב, להגיע ולתת למוזיקה להפתיע. מי יודע, אולי ההרכב שתגלו השבוע על במה קטנה בירושלים או בתל אביב, יופיע בעוד שנה על במה גדולה באירופה.
מחזיקים להם אצבעות
אנשי הצוללת הצהובה, בראשות אצ'ה בר, יחד עם המנהלת האמנותית הדס ונונו והצוות המקצועי, ממשיכים להחזיק את המיזם הזה בחיים. שבע עשרה מהדורות של חיבורים בין היוצרים המקומיים לבין תעשיית המוזיקה העולמית. לפעמים בנסיבות נוחות יותר, ולפעמים מול מציאות שכמעט סוגרת את האפשרות למפגש.
לא כל הופעה תסתיים בחוזה. לא כל אורח מחו"ל ימהר להזמין את ההרכב שראה לסיבוב הופעות. אבל מספיק שכמה מפגשים יהפכו להזדמנויות אמיתיות כדי להזכיר מדוע המיזם הזה חשוב.
אז לצד ההערכה למארגנים ולאורחים שבחרו להגיע לישראל, מגיעה גם קריאה פשוטה לקהל. התמיכה בתרבות הישראלית אינה מסתכמת בעוד הצהרה חגיגית ברשתות החברתיות. היא מתחילה בהחלטה לצאת מהבית, להגיע להופעה ולהיות שם.
בואו. תנו להם אולמות מלאים, אוזניים קשובות ומחיאות כפיים מכל הלב. כי למוזיקה טובה אין צורך בדרכון. רק במישהו שמוכן להקשיב.
לפרטים, לתוכנייה המלאה ולכרטיסים: האתר הרשמי של פסטיבל החשיפה הבינלאומית.

