יום שישי, אוקטובר 30, 2026

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

לפני עשור פגשנו את איתי לוי במועדון רדינג 3, ואת מור ליווינו בתחילת דרכה בזאפה הרצליה. רק לאחרונה איתי הרעיד את הבארבי, ועכשיו שניהם נפגשים מול כ־13 אלף צופים וצופות בהיכל מנורה. ויש כאן גם סגירת מעגל מוזיקלית.

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות ענק. לפעמים חולפות שנים בין המפגשים הללו, ולפעמים נדמה שרק אתמול עמדנו מולם במועדון קטן.

כך בדיוק הרגשתי כשצפיתי בתיעוד החדש של איתי לוי, המארח את מור רביעי בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב. השניים עומדים מול כ־13 אלף צופים וצופות, מחליפים כמה מילים משועשעות ומתחילים לשיר. הקהל כבר עושה את שלו.

עשר שנים, כמה במות וסגירת מעגל אחת

במרץ 2016 הגעתי למועדון רדינג 3 בנמל תל אביב. איתי לוי, אז זמר צעיר שכבר החל לעורר עניין בסצנה הים־תיכונית, השיק את אלבומו השני, "כל העיר יודעת". הוא עמד על הבמה, שר והלהיב את הקהל, שכבר הכיר את השירים בעל פה. אז עדיין לא דיברו על ארנות מלאות, אבל היה ברור שהבחור הצעיר הזה מכוון גבוה.

חמש שנים מאוחר יותר, ביוני 2021, מצאנו את עצמנו בזאפה הרצליה. הפעם הייתה זו מור רביעי, זמרת צעירה שהחלה לסמן את מקומה בעולם המוזיקה. באותו ערב היא הגישה את מופע הבכורה שלה, והיה מעניין לעקוב אחר הביטחון שצברה מול הקהל.

מאז חלפו לא מעט מים בירקון. איתי הפך לאחד השמות הבולטים במוזיקה הישראלית, ומור המשיכה לפלס את דרכה עם שירים, הופעות וקהל שהלך והתרחב.

ורק לפני שבועות ספורים שוב פגשנו את איתי, הפעם בבארבי בנמל יפו. מי שכבר מילא את הבמות הגדולות בארץ בחר להיכנס דווקא למועדון שמזוהה עם הרוק הישראלי. הוא כבש את המקום, שב אליו שוב ושוב והפך גם את הבארבי לתחנה במסע המוזיקלי שלו.

וזה הרי חלק מהעניין. פעם היו האמנים צריכים לכבוש את קיסריה כדי להוכיח שהגיעו לליגה של הגדולים. היום נדמה שגם הופעה בבארבי הפכה לסוג של סמל סטטוס. לא בגלל מספר הצופים, אלא בזכות המורשת שהמקום נושא עמו.

ואז מגיעים למנורה

והנה אנחנו שוב עם איתי, אבל הפעם לא במועדון שבו אפשר לראות את הלבן בעיניים של הזמר. הפעם זו הארנה הגדולה בתל אביב, אלפי אנשים מקיפים את הבמה ומחכים לשיר הבא.

איתי מזמין את מור, והיא עולה עם חיוך גדול. השניים מחליפים כמה מילים, קצת צחוק, קצת פלירטוט בימתי, ואז מתחילים עם "לא קונה אותי". משם הם ממשיכים ל"כל העיר יודעת", והקהל מצטרף אליהם.

ואני חוזר לרגע אל אותו ערב ברדינג 3, לפני עשר שנים. הרי "כל העיר יודעת" היה שמו של האלבום שאיתי חגג אז את צאתו. מי היה מאמין שהשיר הזה יחזור אלינו כעבור עשור, הפעם בדואט עם זמרת שגם את צעדיה הראשונים זכינו לתעד.

אולי זה הדבר היפה ביותר במפגש הזה. לא מספר הצופים, לא גודל הבמה ואפילו לא ההפקה המרשימה. אלא האפשרות לראות שני אמנים שעשו דרך ארוכה, כל אחד במסלול שלו, נפגשים לרגע אחד שבו העבר וההווה מתחברים.

ואם כבר כל העיר יודעת, אז עכשיו גם כל מי שלא היה שם יכול לצפות.

איתי לוי ומור רביעי – "לא קונה אותי" / "כל העיר יודעת", מתוך המופע בהיכל מנורה מבטחים.

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...