את המוזיקאית והיוצרת דפנה אדמתי הכרתי בעקבות אותה שבת שחורה 7.10 , דפנה\ אז קצינה בחיל האוויר, הייתה באותו יום שחור בבית הוריה בקיבוץ בארי, הם הסתתרו בממ"ד הבית ולמזלם לא נפגעו, מאז היא יצאה למסע מוזיקלי שהחל עוד לפני המערכה. דפנה עמדה להוציא אלבום בהפקתו של שחר אליסיף ״מסע בזמן״. לאורך השנתיים האחרונות עקבתי אחר השירים שהוציאה. כל שיר חשף עוד שכבה במסע האישי שלה. כעת מגיעה התחנה המשמעותית ביותר. אלבום הבכורה "מסע בזמן" רואה אור ומאגד את הסיפור כולו.
האמת היא שלא מדובר בעוד אוסף שירים. זהו אלבום שלם. כל שיר מוסיף פרק חדש למסע רגשי שנע בין זיכרון, געגוע, כאב ותקווה.
מסע בין שתי מציאויות
כאמור, אדמתי, עבדה על האלבום עם המפיק שחר אליסוף. חלק מהשירים נולדו לפני השבעה באוקטובר. אחרים נכתבו לאחר מכן. החיבור ביניהם יוצר יצירה אחת רציפה. בדיעבד קיבלו גם השירים המוקדמים משמעות חדשה. "אור ראשון" ו"מסע ארוך הביתה" נכתבו לפני המלחמה. כיום הם נשמעים אחרת לחלוטין. גם עטיפת האלבום מחזקת את התחושה הזאת. הצילום מציג את אדמתי מול בית ילדותה בבארי, שנפגע במתקפת הטרור.
שירים שמרכיבים סיפור אחד
האלבום אינו נשען על דרמה מתפרצת. אדמתי בוחרת כתיבה מאופקת וישירה. היא אינה מחפשת אפקטים. היא מספרת סיפור. מוטיבים חוזרים מלווים כמעט כל שיר. הזמן נוכח לכל אורכו. גם הבית, האור, הנשימה והדרך הביתה חוזרים שוב ושוב. כך נוצר חוט מקשר בין "אור ראשון", "יושב על הלב", "מרוץ סוסים", "חוזרת בזמן", "הבית ממול", "מסע ארוך הביתה", "עשן סמיך" ו"רגע אינסופי".
השפה פשוטה ומדויקת. היא מעניקה מקום לרגש. היא משאירה למאזין מרחב להשלים את התמונה.
הפסנתר נשאר. המוזיקה המשיכה
דפנה אדמתי מספרת כי במהלך מתקפת השבעה באוקטובר נשאר הפסנתר הדבר היחיד שליווה אותה ואת משפחתה. רק לאחר מכן הבינה עד כמה המוזיקה העניקה לה עוגן בתוך המציאות שנשברה. התחושה הזאת מלווה גם את האלבום כולו. היצירה אינה מבקשת לשחזר את הטראומה. היא מחפשת דרך להמשיך ממנה הלאה. לכן "מסע בזמן" עוסק לא רק בזיכרון. הוא עוסק גם בבחירה לחזור אל החיים.
הפקה שמשרתת את השירים
שחר אליסוף מוביל הפקה רגישה ומאוזנת. ההפקה מעניקה מקום לטקסטים ולקולה של אדמתי. העיבודים שומרים על קו אינדי פופ עדין עם נגיעות אלקטרוניות. מקהלת בארי מוסיפה רובד רגשי נוסף. השיר "מרוץ סוסים" מסמן היטב את רוח האלבום. הוא מביט קדימה, אך אינו מתכחש למה שנותר מאחור.
האלבום "מסע בזמן" אינו מבקש לעורר רחמים. הוא גם אינו מבקש להרים דגלים. דפנה אדמתי מגישה אלבום אישי, כן ומגובש. כל שיר מחזק את זה שבא אחריו. יחד הם יוצרים פס קול של התמודדות, אהבה, זיכרון ותקווה. זהו אלבום שמבקש מהמאזין לעצור לרגע. להקשיב. ואז להמשיך בדרך.
