לאמל"ק את גל"צ

מחליטים לסגור

על רקע החלטתו של שר הביטחון הנוכחי ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל ובעקבות הרעש התקשורתי שהגיע בעקבות כך החלטתי להניח את השנקל שלי (עוד מימי הלירה הישראלית בתכלס..) בנושא.

זו הודעתו של השר כ"ץ – "כפי שהבהרתי – מה שהיה לא יהיה. גל"צ הוקמה על ידי ממשלת ישראל כתחנה צבאית כדי שתשמש כפה ואוזן לחיילי צה"ל ומשפחותיהם – ולא כבמה להשמעת דעות שרבות מהן תוקפות את צה"ל וחיילי צה"ל עצמם. המשך הפעלת התחנה מערב את צה"ל, בעל כורחו, בשיח הפוליטי ופוגע פגיעה קשה במעמדו כצבא העם ובאופיו הממלכתי".

בהתאם לכך, שידורי התחנה יופסקו עד לתאריך 1 במרץ 2026. 

מסע אישי שמתחבר לדיון ציבורי

בשלהי שנות השבעים מצאתי את עצמי, תיכוניסט שעובד בבקרים בחנויות תקליטים ובסופי שבוע מתקלט במועדונים לנוער בתל אביב וברמת גן, צועד לשערי תחנת הרדיו הצבאית ביפו. החלום שלי אז היה ברור: להיות עורך מוזיקלי בגל"צ. לא שדרן, לא קריין – עורך מוזיקה. האיש שמחליט מה יישמע באוזני המדינה.

עברתי מבחני ידע כללי, הכנתי תוכנית לדוגמה, ולרגע היה נדמה שאני בדרך הנכונה. ואז הגיעה בחינת הקריינות – משוכה שלא תכננתי להתמודד איתה. למרות שלמדתי את הטקסטים, הדגשים וההטעמה, בסוף, אחרי כמה חודשים בלי תשובה, הבנתי לבד שנפנפו אותי. החלום בגל"צ נגוז, אבל המוזיקה לא עזבה אף פעם.

אהבה למוזיקה ודרך מקצועית אחרת

עם השנים פניתי למחוזות אחרים. החיים משכו אותי למקומות שונים, אבל המוזיקה וההופעות נשארו חלק מהקיום שלי. ואז, לפני כשני עשורים, משהו בי התעורר מחדש. חזרתי במלוא העוצמה אל העולם שמלווה אותי מאז הילדות. האתר שאתם קוראים בו עכשיו הוא ההוכחה הכי ברורה לכך – מפעל חיים שנבנה מאהבה, סקרנות והתבוננות בסצנה הישראלית.

למה לא התחברתי לגל"צ וגלגל"צ כמאזין

למרות החלום ההוא מהנעורים, האמת היא שמעולם לא הייתי מאזין מובהק של גל"צ. כבר אז בשנות השבעים היא נתפסה אצלי כתחנה שמכוונת בעיקר לד"שים מהשטח, פחות למוזיקה שהעסיקה אותי. גם גלגל"צ, עם כל הפופולריות שהיא צברה, לא הצליחה לדבר אליי. אני הייתי מאזין של תחנת קול השלום הפיראטית והתחנות של קול ישראל – רשת גימל ההיא, ולא פחות חשוב: 88FM. עד היום הרדיו במכונית שלי מכוון לשם.

וגם הפלייליסט בגלגל"צ? מעולם לא הסתדר לי. ההדרה של המוזיקה הים תיכונית, ההתעלמות מהמציאות התרבותית האמיתית של המדינה, ורק מאוחר יותר ההבנה שכדאי להכניס שירים שמצליחים גם מחוץ לתחנה כדי לשמור קהל – כל זה נראה לי תמיד מלאכותי. כי למה בעצם ככה?

למה תחנת רדיו צבאית צריכה להתרחק מפוליטיקה

ובואו נחשוב רגע: למה תחנת רדיו של הצבא – צבא העם – צריכה לעסוק באקטואליה פוליטית? למה להיכנס לשדה שבו כל מילה עלולה להיתפס כהטיה? הרי בשביל זה יש תחנות ממלכתיות ופרטיות. תחנת רדיו צבאית אמורה לספק מוזיקה לחיילים, עדכונים ביטחוניים, וסיפורים מתוך הצבא עצמו. זה הכול. זה התפקיד.

ויותר מזה: למה תחנת רדיו צבאית מחזיקה כל כך הרבה אנשי צוות אזרחיים? למה מעבר לטכנאים בכירים יש בה עורכים, מפיקים ושדרנים אזרחיים? מה, חסרים חיילים מוכשרים? הרי זו הייתה המטרה מלכתחילה – לגדל דור של אנשי תקשורת צעירים, לא להקים גוף תקשורת במתכונת אזרחית.

לא לסגור: לאמלק

אני לא אומר לסגור את גל"צ וגלגל"צ. ממש לא. אני אומר לאמלק – לצמצם ולחדד.

לצמצם תקינה. לצמצם תוכניות. לצאת לחלוטין מהפוליטיקה. להחזיר את הפוקוס אל קהל היעד המקורי: חיילי צה"ל בגילאי 18 עד 22. צעירים שמבקשים מוזיקה פופולרית, תוכן קליל, מידע על מה שקורה בסופ"ש ובחופשות, והצצה למה שקורה בתוך המערכת הצבאית.

תחנת רדיו צבאית צריכה להיות עבורם בלבד – לא עבור פוליטיקאים, לא עבור תקשורת חיצונית, ולא כמגרש משחקים לאינטרסים זרים. מוזיקה, צבע, שירות, עדכוני ביטחון. לא פחות ולא יותר.

צבא העם – כן

ובכך אני מתכוון לשיתופי הפעולה וההפקות המוזיקליות שהתחנה הצבאית נוטלת בהם חלק, פסטיבלים, אירועי מוזיקה מקומיים, שידור מהשטח בהופעות עבור החיילים. הייתי בלא מעט מהם והם היו מוצלחים.

זה לא מהלך של סגירה. זה מהלך של תיקון.‏