יום רביעי, נובמבר 11, 2026

שלמה גרוניך – כמו כוכבים

שלמה גרוניך חוזר – אל השירים, אל הפסנתר, אל גולדברג

אחרי שתים-עשרה שנות שקט אלבומי, שלמה גרוניך חוזר ובגדול. לא עם אלבום אחד, אלא עם שניים, ובמרכזם נשמתו של המשורר והמלחין המהפכן, שעדיין יודע לרגש כמו ילד שמצא שוב את מקומו ליד הפסנתר.

האלבום החדש כמו כוכבים הוא כולו מחווה אוהבת לשירי לאה גולדברג – דיאלוג עדין בין שני יוצרים שלא נפגשו מעולם, אך נדמה שהכירו מאז ומתמיד. גרוניך מספר שהוא מצא את גולדברג מדברת אליו מתוך השורות, מדריכה את אצבעותיו “לגעת בנימת החלום”.

קסם ישן של חיבור אנושי ומוזיקלי

באופן טבעי, גרוניך חוזר כאן גם אל חבריו הוותיקים: שם טוב לוי, ניצן בר, רון אלמוג, אלי מגן ורוני עיברין – נגנים מהשורה הראשונה שהופכים כל תו לשיר אהבה קטן. ארבעה משירי האלבום מפגישים מחדש את גרוניך ולוי, שניגנו יחד באגדות כמו קצת אחרת ו-אלבום משפחתי.

והנה זה קורה שוב – החליל של לוי מתפתל סביב הפסנתר של גרוניך, כמו שני חברים ותיקים שמדברים בלי מילים.

כמו כוכבים – האור של לאה גולדברג מאיר מחדש

שיר הנושא כמו כוכבים נושא בחובו את רוח האלבום כולו – רוך, חוכמה, ותחושת פליאה מול היופי שבפשטות.
ביום חופש, גרוניך מדבר אל גולדברג עצמה: “לאה, את שומעת?” – פנייה כנה של מלחין שמבקש אישור מהאדם שמילותיו הפכו למוזיקה בלבו.

באי בזה הוא מביט באירועי התקופה – כתיבה שנולדה בין אזעקות ושורות חדשות קשות, אך גם כאן גולדברג מחזיקה את התקווה: “השמחה עוד תשוב ללבבות”.

עטיפה שמגשימה חלום

האלבום מעוצב בידי המאיירת נעה כ"ץ, שציירה את גרוניך וגולדברג יחד – הוא מנגן, היא מקשיבה. ציור שמספר את הסיפור כולו: הפגישה שמעולם לא קרתה, אך בכל זאת מתרחשת עכשיו, דרך הצלילים. גם הפרט הקטן הזה, כתיבת שמות השירים בכתב ידה של גולדברג, מוסיף נגיעה רכה של פיוט ואהבה.

חוט מקשר בין עבר לעתיד

שני שירים נוספים באלבום הם הקלטות חיות – ביניהם אולי מחר, שבוצע לראשונה בספרייה הלאומית, והיום מאירה השמש, שהוקלט בגרסה חדשה באולפן של קוטנר בגל"צ עם הלהקה המיתולוגית של גרוניך.

והנה, כמו אז, הם (שלמה גרוניך בפסנתר, עומרי אגמון בגיטרה, אייל מזיג בגיטרה בס, רון אלמוג בתופים) יוצאים שוב לסיבוב הופעות 5.11 בטרקלין, פרדס חנה, 17.12 בתאו הרצליה, 2.1.26 באילת – כי יש דברים שפשוט אי אפשר לכבות.

אלבום של תודה ואור

כמו כוכבים הוא לא רק אלבום חדש, הוא מכתב אהבה – לגולדברג, למוזיקה, ולעצם היצירה. ויחד איתו יצא גם תודה אהבה – אלבום נוסף שממשיך את קו הרוח והרגש.

גרוניך מודה לעיזבון לאה גולדברג ולקרן קודה, ומוכיח שוב שפסנתר, קול ושיר טוב יכולים להאיר גם את הלילות האפלים ביותר.

הכי חדשים

מוקי – איך ייראה מחר

מוקי, דני ניב, אינו זקוק להצגה ארוכה. מי שהחל את דרכו עם שב"ק ס', המשיך לקריירת סולו...

טרנטינו הגיע לנמל יפו, אפילו בלי לצאת מהבית

כשהקולנוע של טרנטינו פוגש את הבמה יש משהו מיוחד באופן שבו קוונטין טרנטינו בוחר את המוזיקה לסרטיו. לפעמים...

הג'אז העולמי מגיע לרעננה

יש ערים שמזוהות עם מוזיקת רוק, אחרות עם מוזיקה קלאסית. רעננה מטפחת כבר שנים מערכת יחסים מיוחדת...

הקסם השחור חוזר לכרם התימנים

בלב שכונת כרם התימנים בתל אביב, בין הסמטאות הוותיקות והבתים הנושאים היסטוריה מוזיקלית עשירה, מתכוננים לשלושה ימים...

עיר על מים סוערים

כשהעיר הופכת למרחב של אמנות יש משהו משמח בעיר שמחליטה לפתוח את שערי האמנות שלה לרווחה. לא להסתפק...

אמריקה על קלידי הפסנתר בירושלים

מאולם הקונצרטים ועד למועדוני הג'אז מה משותף ללאונרד ברנשטיין, בוב דילן, ג'ורג' גרשווין, פול סיימון וגדולי מחזות הזמר...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...

מבלוז לבאך: הצלילים חוזרים לנמל יפו

מה מחכה לנו בבית המכולות בנמל יפו? אחרי סדרת ההופעות המתוכננת של "Blues & Booz" שתחל השבוע,...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...