לאחרונה הונח על שולחני עותק מהספר "רבי שלום שבזי" מאת פרופסור יוסף יובל טובי בהוצאת שזר. הנה כמה מילים שרשמתי בעקבות הקריאה בו.
על המחבר
יוסף יובל טובי, פרופ' אמריטוס לשירה העברית בימי הביניים בחוג לספרות עברית והשוואתית, אוניברסיטת חיפה. תחומי העיסוק העיקריים שלו הם הזיקות הרוחניות, התרבותיות וההיסטוריות בין היהדות לאסלאם בימי הביניים ובתקופה המודרנית. פרסם וערך קרוב למאה ספרים ומאות מאמרים בעברית, בשפות אירופיות ובערבית, בישראל ומחוצה לה. ספרו האחרון מוקדש למחקר מקיף אודות דמותו ויצירתו של רבי שלום שבזי.
רבי שבזי, קווים לדמותו
רבי שלום שבזי הוא הדמות הבולטת והמוכרת ביותר ביהדות תימן, ושמו נודע יותר מכל חכם אחר מתימן בקרב קהילות ישראל. דמותו ליוותה את יהדות תימן מאז ימי חייו ועד ימינו, גם לאחר עליית כל בני העדה לישראל. עם זאת, על אף מעמדו, אישיותו הרב־גונית נחשפה רק באופן חלקי, וחלק ניכר מיצירתו הספרותית עדיין שמור בכתבי יד.
רבי שלום שבזי נולד בתחילת המאה ה- 17 בכפר נג'ד אל וליד ליד העיר תעז בתימן, נחשב כאחד מגדולי המשוררים של יהדות תימן מאז ועד עתה. שירתו מורכבת בעיקר משירי קודש המדגישים את הקשר בין עם ישראל לאלוהים, לצד שירי חידות, פולמוס ושעשוע. שירתו נושאת את משקל שירת ספרד, מושפעת מתורת הקבלה ולעיתים היא סמלית ומסתורית.
הספר ודפיו
בספר שלפנינו, הרואה אור בסדרת "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי" של מרכז זלמן שזר, נעשה ניסיון ראשון להציג את דמותו בשלל גווניה: תולדות חייו, יצירתו הרוחנית, השפעתו על יהדות תימן לאורך הדורות והמחקר המדעי שהתמקד בו.
אנחנו כמובן שנתמקד בשער העוסק בשירתו של שבזי..
שירתו של רבי שלום שבזי היא כמו מפתח לעולמו הפנימי והרוחני. רוב השירים שלו הם שירי קודש, מלאי עומק ואמונה, שמחברים בין האדם לאל, בין הקהילה למורשת, בין הרצון הפרטי לרוח הכללית של עם ישראל. לצד שירי הקודש יש גם חידות, פולמוסים ושעשועים – לפעמים פנייה חכמה לרבנים ולחכמי תימן, לפעמים משחק מילים שמסתיר מסר מוסרי או רוחני.
הקול הפואטי שלו נשמע כממשיך שירת ספרד – יש משקל, יש מבנה, ויש גם את הרוח המיסטית של הקבלה שמעניקה לשיריו עומק סמלי מסתורי. רבים מהשירים נכתבו בערבית־יהודית או בארמית, ורבים נשמרו בכתבי יד שעד היום מאפשרים לנו להציץ אל תוך עולמו.
מה שמייחד את השירים של שבזי הוא גם ההקשר האנושי: פיוטים למחזור השנה ולמחזור החיים שמדברים על חגים, מעגלי חיים, אהבה, געגוע ותפילה; שירים לידידיו שמגלים צדדים אישיים, חבריים, כמעט אינטימיים; וכל זה יחד יוצר תמונה של דמות שמרבה לחשוב, להרגיש ולכתוב, ושממשיכה להדהד בקרב הקהילה התימנית גם מאות שנים אחרי חייו.
כשיהודי תימן עלו לישראל, הם הביאו איתם לא רק מטען פיזי של חפצים וביגוד, אלא גם מטען רוחני עמוק – ובמרכזו עמדו שיריו של רבי שלום שבזי. הפיוטים שלו לא נותרו כתובים בלבד; הם נכנסו לתוך בתי הכנסת, לאירועים משפחתיים, לחגים ולמחזורי החיים של הקהילה החדשה. כל שיר הפך למעין חוט מקשר בין הבית הישן בתימן לבין המציאות החדשה בארץ.
השירים שלו, מלאי געגוע, תקווה ואמונה, הפכו לכלי שמחבר בין הדורות. צעירים ומבוגרים שרו אותם יחד, והקול המוכר של הפיוטים מילא את החללים הציבוריים והפרטיים כאילו מבקש להזכיר – “אנחנו כאן, אבל גם שם”. מעבר להיבט הרוחני, השירה של שבזי השפיעה על יצירה מוזיקלית וספרותית – פיוטים עברו עיבוד, הושרו בצוותא, והפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות התימנית בארץ.
כך, גם בתוך החיים החדשים, בתוך השגרה וההשתלבות בחברה הישראלית, קולו של רבי שבזי ממשיך להדהד. הוא לא רק שיר או פיוט – הוא גשר בין דורות, בין מקום למקום, בין ההיסטוריה האישית לבין הזהות הקולקטיבית של יהדות תימן בישראל.
סוגות וסגנונות
בספרו מבקש פרופסור טובי לנתח את השירה באופן מחקרי טהור והוא אף פורש בפני הקוראים מעין מבוא להבנת הסגנונות המוזיקליים בשירת בני תימן – כשתכנסו לעולם השירה התימנית, תגלו שהוא לא רק מילים – הוא עולם שלם עם סוגים ומסרים. כמה מהמונחים המרכזיים מספרים את הסיפור הזה בעצמם:
נשיד – שיר קצר, פשוט לכאורה, אבל עמוק ברוחו. הוא מנסה לעורר בך השראה, חיזוק אמונה, אולי מוסר השכל קטן. קוראים לו, שרים אותו, ומיד מרגישים שהלב מתחבר למסר הרוחני.
הללות – הפיוטים הללו נועדו לשבח את האלוהים. הם חיים בחגים, בתפילות, בשמחות הקהילה. יש בהם רגש, עומק והרגשה של הודיה גדולה, כאילו כל המילים נושאות תפילה בתוך עצמן.
זפה – זה השיר של השמחה. בחתונה, באירוע משפחתי, זפה מזמזמת את החגיגיות, את הברכה, את החיבור בין האנשים. לפעמים זה משחק מילים, לפעמים חריזה ומשקל פואטי – אבל תמיד זה שמחה באוויר.
חידויה – שיר חידה, כזה שמאתגר את החכמים. זה לא רק בידור, זה גם מבחן של דעת וידע תורה. לפעמים יש בו עקיצות קלות או הומור סמוי, ולעיתים הוא פשוט מזמין אותך לחשוב, לפתור, ולהתפעל מהחכמה שמוסתרת בשיר.
כל סוג כזה הוא חלק מהחיים עצמם – תפילה, שמחה, חכמה ורוח. השירה התימנית לא רק מספרת, היא מחברת בין הקהילה, בין הדורות, ובין הלבבות – ואת זה אפשר להרגיש בכל נשיד, בכל הללה, בכל זפה ובכל חידויה.
ולסיכום
הספר על רבי שלום שבזי מציע התבוננות מעמיקה לדמותו הרב־גונית של המשורר הכי חשוב ביהדות תימן. הוא מציג את תולדות חייו, יצירתו הרוחנית והשפעתו על הקהילה התימנית לאורך הדורות, לצד סקירה של המחקר המדעי שהתמקד בו.
בספר מובאים שירים רבים של שבזי, המבוססים על מהדורה מלאה של יצירתו, כולל פיוטים למחזור השנה ולמחזור החיים, שירים לידידיו ושירים שנכתבו עליו. השירים מוצגים במקורם ובתרגום לעברית, עם ניקוד מלא ומסומנים בהתאם למקור או לתרגום.
הספר ראה אור במסגרת סדרת "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי" של מרכז זלמן שזר, ביוזמת ד"ר יגאל בן־שלום, ובשיתוף צוות רחב של עורכים ומומחים. העבודה משלבת מחקר קפדני עם הצגה נגישה של עולם השירה, הדת והקהילה התימנית, ומאפשרת לקורא לחוות את דמותו של שבזי ואת יצירתו במלוא העושר שלה.
אם אתם נמנים על אחי בני תימן, אם אתם חובבי שירה תימנית של אז וכיום, ואם אתם מעריכים תרבות מוזיקה ושירה בכלל, ראוי שתניחו יד על עותק מהספר, מהדורת דפוס או מהדורה דיגטלית. הוא זמין כאן.
אִם נִנְעֲלוּ דַּלְתֵי נְדִיבִים דַּלְתֵּי מָרוֹם לֹא נִנְעֲלוּ – זו השורה הכי מפורסמת מהשיר הכי מפורסם של רבי שלום שבזי, הביצוע הכי מפורסם בעולם הרחב היה של הזמרת המנוחה עפרה חזה, ביצוע דאנס רקיד. לטעמי הביצוע האחרון של השיר כפי שבא לידי ביטוי בפיה של הזמרת נרקיס יותר קרוב לרעיון התפילה שבגוף השיר ומילותיו, צפו
