אז למה לי פוליטיקה עכשיו? כי כשאמנים חותמים, חיילים שותקים

עצומה או מלחמה

היום התפרסמה עצומת עליה חתמו כאלפיים וארבע מאות דמויות מוכרות מתחום התרבות והאמנות ובראשה קריאה באותיות ענק – "מפסיקים את הרג הילדים והבלתי מעורבים, את ההרעבה, הגירוש וההחרבה בעזה! מחזירים את החטופים!"

בהמשך העצומה נכתב – "אנו אנשי ונשות תרבות ואמנות בישראל, מוצאים את עצמנו כנגד רצוננו וערכינו, שותפים כאזרחי ישראל לאחריות לאירועים המחרידים ברצועת עזה, ובפרט הרג ילדים ובלתי מעורבים, הרעבה, גירוש אוכלוסייה והחרבה חסרת תוחלת של ערי עזה.

אנו קוראים לכל מי ששותף לקביעת מדיניות זו ולהוצאתה לפועל – חידלו! אל תיתנו הוראות בלתי חוקיות ואל תצייתו להן! אל תבצעו חס וחלילה פשעי מלחמה! אל תזנחו את עקרונות המוסר האנושי וערכי היהדות! מפסיקים את המלחמה. משחררים את החטופים."

והאמת בשטח רחוקה מאוד מהתמונה התקשורתית

מניפולציה תודעתית? לא כל תמונה היא אמת

בתקופה בה כל תמונה הופכת לנשק – צריך לבדוק מי עומד מאחוריה. תמונה של ילד מעזה שזעזעה את העולם, התבררה ככזו שנחטפה תודעתית. הילד סבל ממחלה כרונית, לא מרעב.

חמאס, כך נטען, הפיץ אותה ליצירת תודעה שקרית נגד ישראל. עיתונים כמו הניו יורק טיימס תיקנו בדיעבד, אבל הנזק כבר נגרם. הציבור בעולם לא קרא את התיקון – רק ראה את התמונה.

חמאס – לוחמה פסיכולוגית במסווה של רעב

חמאס משתמש בסיוע הומניטרי ככלי תעמולה ולא ככלי הצלה. מחסומים פנימיים, תפיסת שיירות, שליטה בפיזור מזון – הכל כחלק ממשחק כפול. הארגון מייצר דימויים של רעב, גם כשסיוע נכנס בכמויות. המטרה: דעת קהל בינלאומית, לחץ דיפלומטי על ישראל. ההסברה הישראלית נאלצת להגיב לפייק שכבר התפשט ברחבי הרשתות. זו מלחמה על תודעה – לא פחות מקרב בשטח.

אמנות או אג'נדה?

העצומה שפורסמה היום קוראת – "להפסיק את ההרג, ההרעבה, הגירוש וההחרבה". ולצד זה – גם "לשחרר את החטופים". אבל מי שאומר "גם וגם" – אומר בעצם "רק צד אחד".

לא פשעי מלחמה – מלחמה על פשעים

המילים "הוראות בלתי חוקיות", "פשעי מלחמה", נכתבות כאילו זו זוועה שאנו יצרנו. אבל בשטח – לוחמים כמו עידן עמדי יודעים: חמאס משתמש באזרחים כמגן אנושי, וצה"ל עושה מאמצים עילאיים לשמור על חפים מפשע.

עידן עמדי – הזמר, הלוחם, והקול השפוי

כך הגיב היום הזמר והיוצר עידן עמדי, שנפצע בעצמו בלחימה – "העצומה הזו – פייק מוחלט. מנותקת. מכפישה את החיילים שלי. את החברים שלי שנפלו. את הערכים שעליהם גדלנו".

עמדי לא בוחר בין מוסר לניצחון – הוא חי את שניהם.

תרבות היא לא אליבי

לא כל מי שיודע לכתוב שיר, יודע לקרוא מציאות. לא כל מי שמככב על במה, מבין את מוראות המלחמה. אמנות יכולה להיות מוסרית. אבל כשהיא משרתת תעמולה – היא מאבדת את דרכה.

ובינתיים, החטופים עוד שם

מי שדורש "לשחרר את החטופים" בלי לדרוש כניעה של חמאס – עושה לעצמו הנחה. ולנו – נזק. מי שמצייר את צה"ל כאויב, מוותר על המציאות. אפשר לבקר. אפשר לשאול. אבל כשאמנים מאשימים את המדינה שלהם בפשעים – זה לא מוסר, זה שכרון כוח.

הבהרה

באופן אישי אני מעולם לא הצבעתי לממשלה הנוכחית, להיפכך, אני סבור שמדובר בממשלה הכי גרועה שמשלה אי פעם במדינת ישראל, שופעת שחיתות וחדלון אישים, באופן אישי אני סובר שמבחינה צבאית אפשר היה לסיים את המלחמה הזו בנובמבר 2023!!! בניצחון, בהחזרת החטופים ובהשמדת הטרוריסטים של תנועת החמאס ברצועת עזה. במקביל לכך אני סבור שהאמנים שחתמו על העצומה עושים נזק לעם ישראל ולמדינה מבחינת תודעה ציבורית ובינלאומית.

לגבי אלו מהם שאמנותם היא תורתם אני מעריך מאוד את אמנותם.