"תם ולא נשלם", שהיה להיט ענק בעשור האחרון, ליטרלי תפס את מלוא מובן המילה, כשנחתם הפרק של "ילדי החוץ" בספר המוזיקלי של עילי בוטנר, ובמקומו נפתח פרק חדש ששמו "הילדים החדשים".
מתחילים מחדש
זה לא פשוט ודורש הרבה אומץ, לפרק כמעט בבת אחת את אחד ההרכבים המוזיקלים האהובים ביותר על הקהל הישראלי ב-14 שנים האחרונות, מגיל 99 ועד 9. אך שינוי זה לא דבר חדש אצל עילי בוטנר, כי בכל כמה שנים, הוא עובד עם אומנים שונים ושיתופי הפעולה עימו, מביאים לפסגות חדשות בקריירה.
תשאלו את רן דנקר (באלבום "שווים"), כפיר בן ליש ("ימים של קיץ"), קובי אפללו ("מכתב לאחי") והרשימה עוד ארוכה. הפעם הגיע תורם של 6 ילדים חדשים, דור חדש של 3 זמרות ו-3 זמרים בגילאי ה-20, שמביאים איתם צבעים חדשים ובכך מאפשרים לבוטנר להרחיב את ההפקה המוזיקלית בכל להיט (ישן וחדש) ולשלב בשיר אחד כמה ז'אנרים ביחד כמו פופ, סול, לטיני ורוקנרול.
היו קצת לחשושים וחששות גם מצד הקהל, אחרי ש"ילדי החוץ" נכנסו כ"כ עמוק ללב, אך נראה שאחרי שעתיים ועשרים דקות באמפי שוני, הקהל קיבל בחום את הילדים החדשים והם עברו בהצלחה את טבילת האש הראשונה (בעצם השניה), שהחל אתמול באותו מקום.
רצים כמו אש
ליטרלי, את הטבילה הם התחילו עם הלהיט של בוטנר ודנקר "אני אש" ובכך נפתח בקול תרועה המסע המוזיקלי החדש של עילי בוטנר והשישיה החדשה: יהלום דוד, לורן דרויס, לינוי כהן, נבו קנר, רון וקנין ונווה מאמו.
הילדים החדשים הפעילו והקפיצו את הקהל כשבלהיטים "רץ אליך" ו"קדימה הלאה" כל אחד ואחת מהם, קיבלו את הספוט להראות את הקול הייחודי שהם מביאים.
לצלילי הפתיח של "טיפות", עילי בוטנר פותח ב"ערב טוב שוני" ומוסיף באופן אישי: "אנחנו מתרגשים מאוד ומאוד ולפני הכל רוצה להגיד לכם תודה גדולה על זה שבאתם, על כל האהבה הזו על כל החיבוק הזה, על הדרך הארוכה הזו. חלק מהפרצופים אני מזהה בכמעט 20 שנה פה בקהל וזה לא מובן מאליו אף פעם, אז כבר…תודה גדולה שבאתם!"..
אל בוטנר מצטרפות לפזמון לינוי, לורן ויהלום ולאט לאט מתחילים להבין איזה פוטנציאל גלום בכל אחת מהן.
משם לורן דרויס ונבו קנר עלו ל"אוטובוס אחרון לחיפה" לדואט משותף כשבהפקה המוזיקלית רואים איך בוטנר פעל במלאכת מחשבת לשלב בין הקולות השונים את האוטובוס לחיפה כאילו זה נלקח ממיוזיקל כשבין לבין, בוטנר נותן סולו גיטרה כמו של רוקיסט מהספרים.
כוכבים ויהלומים
במקצב אוריינטלי במחוזות הסהרה, עילי בוטנר העלה את הזמרת יהלום דוד ששמה הוא ליטרלי כמו הקול שלה וההיכרות הראשונית כבר הייתה בתוכנית ה"כוכב הבא" בה הפגיזה לגבוהים עד כמעט הגמר. שירת יהלומים היפהפיה שלה בביצוע של "חבק אותי", הצליחה להפנט אותי ומי שסביבי. יהלום פשוט זמרת מדהימה שמצליחה לעשות הכל עם הקול בין אם זה בשבירות כמו בשירת הרים ולהגיע לגבוהים בהפעלת מבערים.
כל אחת מבנות ההרכב הגיעה עם הייחוד שלה וכשהגיע תורה של לורן דרויס עם "קוסטה ריקה" (הלהיט הראשון של ההרכב החדש), היה אפשר לראות כמה כריזמה ודרייב יש לה באמת (מפה עד לקוסטה ריקה).
ב"ימים של קיץ", נבו קנר נכנס לנעליו של אוהד שרגאי ונתן ביצוע עוצמתי וזה היה רק טעימה כמה הילד החדש הזה עוד יגיע רחוק. בוטנר שיתף אותנו שקנר הגיע אליו לאודישן מלהקת הרבנות הצבאית והשיר אותו ביצע באודישן הראשון שלו הוא "מי האיש". נבו קנר ביצע כמובן את אחד השירים הכי יהודיים שיש וגם אם אתם לא דתיים, אין מצב שזה לא היה חודר ללב.
הבנים באים
ובמקצב לטינוס, עלה הילד החדש רון וקנין, לבצע ביחד עם קנר את הלהיט החדש של ההרכב, "עד הסוף", שהוציא את האדישות מאלו שעדיין ישבו בכיסאות ו"בעוד אחד ששר לך" הצטרף גם נווה מאמו. האנרגיות אליהם נכנס רון וקנין בשיר גרמו לכך שבסולו גיטרות של בוטנר, הוא נכנס כבר לגרוב ג'קסוני ואף הפציע והפתיע עם חצי סלטה וצוקהרה לצד השני של הבמה.
הורסיטליות המוזיקלית בהרכב של שישה, נותן לבוטנר כמעט אינסוף אפשרויות של עיבודים ולגרום ללהיטים של ה-15 שנים האחרונות לקבל סגנונות וקולות חדשים. יחד עם זאת, זה גם וואחד אתגר כי זה ממש כמו לנצח על תזמורת, אך של זמרים, שכל אחת ואחד יוכלו לקבל את המקום שלהם ולהראות את מה שיש אבל אצל בוטנר כמו אצל בוטנר אין בלתי אפשרי ובלהיט "רק טוב" ראו איך החזון שלו לעבוד עם מגה-הרכב, יוצא לפועל.
ההפתעות לא רק מגיעות מהדיסקוגרפיה האישית של בוטנר, אלא גם מהכבוד שהוא נותן לגדולי המוזיקה הישראלית. כחלק מפרוייקט "ברית עולם" של כאן 11 וכאן גימל לציון 20 שנים ללכתו של המשורר אהוד מנור ז"ל, בוטנר והילדים החדשים ביצעו את "עוד יבוא היום" וכמה סמלי היה לבצע את זה באמפי שוני בבנימינה, כשאהוד מנור הוא אחד מהסמלים הגדולים שלה.
לאחר מכן, הגיע תורה של לינוי כהן בביצוע סולו יפהפה ומרגש לשיר "למרגלותייך" שבוטנר מלווה אותה בגיטרה אקוסטית והוא המשיך לרגש את הקהל כשניגן את השיר "מה היינו בחיינו", אותו הלחין למילים שכתבה רב"ט נעמה בוני ז"ל, ששירתה כמש"קית ת"ש ונרצחה ב-7 באוקטובר כששמרה בש"ג בבסיס זיקים. הביצוע של יהלום דוד, נתן כבוד ענקי לאותה חיילת שלולא התעוזה וההקרבה שלה, מה באמת היינו בחיינו.
אחים
כשהגענו לשיר "היי", בוטנר שיתף אותנו בחוויה אישית מאוד שהשיר הזה נכתב למעשה שורה עליו ושורה על אחיו הגדול. הוא סיפר ששניהם גדלו מאותה האמא ולא מאותו האבא וכשהיה בגיל 7-8, אחד הזכרונות שלו, היה כשאחיו היה הולך לתחנת אוטובוס ומחכה שאבא שלו יגיע. כשהיה מגיע הערב, אמא או האבא החורג או הסבתא, היו מגיעים לתחנה לקחת אותו חזרה הביתה. ההגשה המצמררת של נבו קנר ולורן דרויס הצליחו להכניס את השיר עמוק עמוק לתוך הלב.
בחלק הבא, שבעצם הוא נוגע בנושא הכי רגיש וכואב לכולנו, עילי בוטנר סיפר שאחרי שהתצפיתניות השתחררו, הוא קיבל טלפון להגיע להופיע לבקשתן כשללירי עוד היה יום הולדת.
הוא שיתף שאת הפרצופים שכולנו הכרנו וראינו בין אם זה בפוסטרים או בסיפורים בראיונות של המשפחות, פתאום קיבלו חיים כשהוא פגש אותן לראשונה והוא לא ידע מה לומר ואיך להתחיל את המופע הזה.
הדבר המתבקש היה להגיד "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ולמרות שזה קלישאה, כל שיר תפס משמעות חזקה כמו "בסוף הדרך עוד תהיה מאושר" או "מי יזכור שלא אהיה פה", הבנות שרו "היא יודעת (בואי חזרי אליי)" (הלהיט של נינט שכתבה ביחד עם בוטנר).
רגע לפני שביצע עם הילדים החדשים את "מה שלא הספקתי לומר", בוטנר חתם במילים: "אנחנו לרגע, לא שוכחים ש59 חטופות וחטופים עוד לא חזרו הביתה ושום דבר לא יהיה שלם עד שכולם יחזרו. חג החירות בפתח הלוואי והלכה למעשה תהיה חירות אמיתית. אנחנו זוכרים את כולם ומחכים שכולם יגיעו במהרה".
החלק הזה היה הכי מרגש במופע מכיוון שתוך כדי הביצוע, הקרינו על המסכים את הרגעים של שורדי השבי, שהשתחררו מהגהינום של חמאס ואיך באותו מעבר חד, כל אחת ואחד מהם, למרות הקושי הרב, היה ניתן לראות את החיוך והצבע ללחיים בחזרה לחיים, למרות הכל כשבסוף הוקרן הסמל הצהוב של החטופים עם הכיתוב "את כולם. עכשיו!".
במעבר חד, שהעצב והשמחה הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו כישראלים, עילי בוטנר והילדים החדשים החלו לבצע מחרוזת כמעט בלתי פוסקת של הלהיטים הגדולים של בוטנר. נווה מאמו ובנות ההרכב עם "תיתן לי יד", יהלום, לורן ולינוי עם "היא יודעת", כל הילדים החדשים ב"הכי קרוב אליך" בהובלת נווה מאמו, ואח"כ עם "תם לא נשלם" בהובלת נבו קנר.
בלהיט הקאנטרי של ילדי החוץ, "נעים עכשיו", עילי בוטנר והילדים החדשים, ירדו אל הקהל והתפזרו במקומות שונים באמפי, כך שכולם יהיו חלק מהחוויה ואח"כ חזרו לבמה לבצע את "יפה לך שמח" וכמובן את "מכתב לאחי". כשהגיעו ל"בואי נעזוב", הרחבה הפכה להיות כמו מסיבת ריקודים אלקטרונית שהקפיצה את כולם מה שנתן את התחושה של הסוף.
הילדים החדשים ירדו מהבמה אבל בוטנר כבר עשה ספוילר ולחסוך את הקטע של לרדת ולעלות להדרן לפינאלה של שני שירים אחרונים. עילי בוטנר לקח את הגיטרה האקוסטית וביצע בסולו את "שווים" כשהקהל הצטרף אליו לפזמון כמו בקיבוץ עם ערימה של חבר'ה על הדשא, ולסוף השיר עלו הילדים החדשים לסיים את הבלדה המרגשת וכדי לסיים את הערב הגדוש בהמון שמחה והמון רגש, ההרכב החדש ביצע את "ניפגש בחלומות" כשאת המילים כתב נועם חורב מהתחושה של הסגר שכולנו היינו בתקופת הקורונה ולהדגיש שלא משנה, מה החיים מזמנים לנו, בסוף לא ימנעו את הביחד שלנו.
המוזיקה של עילי בוטנר, הפכה להיות קונצנזוס מאחד בישראל ואם תסתכלו לאורך כל הקריירה שלו, בוטנר צמח ביחד עם זמרים צעירים שהצליחו להגיע רחוק ולאחר מכן הוא שוב עבד עם אומנים צעירים בהם זיהה פוטנציאל ענק, כשהדרך עוד לפניהם. זה היה נכון כשהוא עבד עם הזמרים בשיא של "כוכב נולד", עם רן דנקר שעשה את צעדיו הראשונים במוזיקה מעולם המשחק, עם ילדי החוץ שמפרוייקט שלכאורה היה יכול להיות לתקופה קצרה, הפך להרכב שליווה אותנו כמעט עשור וחצי והגדיר מחדש את המושג "מופע לכל המשפחה" ועכשיו הגיע תורם של הילדים החדשים: יהלום, לינוי, לורן, נבו, רון ונווה.
לבוטנר יש את כל האפשרויות לעשות יש מאין ולתת לכל שיר מיליון וריאציות בזכות קולות של 6 זמרות וזמרים, כך שהוא עומד למעשה באתגר של חייו בפרק החדש בספר המוזיקלי שלו. אך לפי מה שהיה באמפי שוני, הטבילה של "אני אש" והחיבוק החם של הקהל, הילדים החדשים בשיכון התקבלו יפה מאוד למיינסטרים הישראלי.
