בעונתה ה #25 נגעה הופעת התופעה "פצ'ה קוצ'ה" בשני תחומים עיקריים שמעסיקים את חיינו כאן ובכלל, הנושא הראשון היה אסון השבעה באוקטובר, השבת השחורה, המלחמה בעוטף ותוצרי הלוואי.
הנושא השני היה איך לא, כל עניין הבינה המלאכותית ומה אפשר לעשות עם המפלצת של רשת המחשבים הגלובלית אקא אינטרנט ולהפכה באמצעות התוכנות הנכונות והמחברים המהירים לג'יני דיגיטלי שעושה כל מה שרק נחפוץ. כמעט… נו. האמת שגם אשתקד נושא הבינה המלאכותית ורתימתה לתחום המוזיקה, לצד ההתייחסות למלחמת השבעה באוקטובר כבר הוצג בידי יקי גני קלידן להקת רוקפור במחווה לגיבורי מוזיקה שנכחדו ובראשם המתופף יותם חיים קורבן המערכה הצבאית בגרסה באנגלית לשיר הכעס.
כל שנה אתה נפעם מחדש לאחר הצפייה בתכנים שחושפים עשרת המציגים השונים במשך מספר הדקות המוקצה להם – 6.40 דקות בדיוק. אין ספק כי עולם המחשבה והיצירה הוא אין סופי. אירועי הפצ׳ה קוצ׳ה מתקיימים בלמעלה מ-1,500 ערים שונות ברחבי העולם, והפצ׳ה קוצ׳ה בתל אביב הוא כיום הגדול מכולם.
אניח כאן רק קמצוץ מתוך מה שהוצג אמש בסשן הראשון – איש גומי שהפך עצמו לשנדליר, חשבתי שהוא יכול להחליף את הנברשת במועדון בארבי לרגע… צלמת שהתמקדה בסמטה אחת מול חלונה הירושלמי ויצרה תיעודים מוטרפים, חלקם טבעיים לחלוטין וחלקם מבויימים לעילא ועילא, אמני עיצוב ייחודיים בעלי רעיונות לא שגרתיים, אנשי טכנולוגיה שרתמו את הבינה המלאכותית לאומנות מזוויות שונות, עיצוביות דווקא, וכמובן הרבה הרבה נושאים שנוצרו בהשראת המלחמה והאסון. את כולם ומצגותיהם תוכלו לראות ולטעום, אם לא זכיתם לרכוש כרטיס לסשנים החיים, מחר או יותר מאוחר באתר הרשמי של הפצ'ה קוצ'ה התל אביבי.
אבל אנחנו באים בשביל המוזיקה. זו פגשה אותנו כבר מההתחלה. בעוד הקהל מתחיל למלא את האולם הגדול בהיכל התרבות (2460 מושבים), קטע שירוץ ארבע פעמים במשך היומיים הקרובים, סה"כ רבבת צופים יהנו מהמופע השנתי.
ולא סתם אני מתמקד כאן במוזיקאים שנבחרים להציג את "מרכולתם" בסשנים של "פצ'ה קוצ'ה". הרבה פריצות דרך משמעותיות התרחשו במסגרת הזו למוזיקאים ומוזיקאיות, הרי כשאתה מופיע תוך יממה אחת לפני רבבת צופים, זה יותר טוב מפרסום ממומן ברשת…
הנה כמה מהשמות שהחלו את צעדיהם הראשוניים בפצ'ה – האחיות תאיר, לירון ותגל חיים עם הרכב הנשים לשירה תימנית מרקידה – A-wa. אמנית הקול והפרפורמנס ויקטוריה חנה אשפית המילים, תומר יוסף שהפך ממצחיקן למוזיקאי מוביל בינלאומי עם ההרכב בלקן ביט בוקס (ובדרך אגב למפיק המוזיקלי והמנהל באלבום הבכורה של A-wa), קרולינה כשיצאה לדרך חדשה מתוך "הבנות נחמה", הראפר פלד, המתופף בן אילון, תזמורת Chill Pill, תזמורת הצעצועים של איגור קרוטוגולוב, תזמורת ארמון בזמן, טריו הסווינג של האחיות לוז. היצע מוזיקלי מגוון.
גיא מוזס
אז כן, המוזיקה, על הבמה מצוי גיא מוזס, מוזיקאי, מולטי אינסטרומנטליסט ויוצר רב תחומי, יזם ומנהל אמנותי, בין הפרויקטים שלו תמצאו את מוזס פרוג'קט, הרכב מוזיקלי מרתק שפגשנו במסגרת פסטיבל אינדינגב לפני שנים רבות, כשעוד היה נחמד לשוטט בעוטף עזה…
יש לו גם שת"פ עם גלעד כהנא (ג'ירפות ואמן המילה המדוברת והרפטטיבית). גם פרויקט זה – "אני לא מפה" יצא לאור לקהל הרחב במסגרת פסטיבל הג'אז הישראלי שהתקיים במתחם מוזיאון ישראל בירושלים לפני מספר שנים.
בשנה החולפת השיק מוזס את האלבום המוזיקלי "פתקים" , מדובר באלבום קונספט אשר יצא לרגל ציון שנה לאירועי ה7 באוקטובר.
במסגרת הפרויקט נאספו 16 אנשי תרבות ויוצרים מתחומים שונים, כל אחת ואחד מהיוצרים הביא לפרויקט סיפור קצר – ״פתק״ – טקסט אישי אשר נכתב על ידו/ה בתקופה מאז ה- 7.10. כאשר כל פתק עטוף בעולם מוזיקלי, פסקולי ופרפורמטיבי של דיבור, שירה, מקצבים וטקסטורות. התוצאה היא אלבום המציג מגוון אנושי רחב המבטא חוויה קולקטיבית דרך עיניים אינדיבידואליות.
כפתיח לפצ'ה קוצ'ה הנוכחי הסיר גיא מוזס את הטקסטים מתוך היצירות והותירן כרעיון אינסטרומנטלי בלבד. צלילים אלו קיבלו את הקהל שהחל למלא את האולם.
תמר שאוקי
נקודות מוזיקליות נוספות אשר שובצו בסשן המיצגים היה מופע של המוזיקאית היוצרת תמר שאוקי, עימה כבר נפגשתי באופן אישי כאשר הופיעה במסגרת פסטיבל "לבי במזרח" שהתקיים אשתקד בתיאטרון ענבל בנוה צדק.
כמה מילים על תמר שאוקי – היא ממשיכת שושלת מוזיקלית ערבית מלבנון, סבה וסבתה, אמל וסלים שאוקי (הלוי במקור, שלא תהיינה טעויות) צמד זמרים מאוד מפורסם לפני מאה שנים בלבנט, אשר עלו לארץ מארץ הארזים ונטלו חלק בין היתר בתזמורת הערבית של רשות השידור בשנות השישים. היו מוזיקאים שנגנו ושרו משיריהם המקוריים לצד שירים של הזמרים והזמרות המובחרים של לבנון. הוריה של תמר, שוקי ודורית היוו צמד מוזיקלי בשנות השמונים שהשיקו בין היתר את האלבום "גן נעול" על שם שיר הנושא שאת מילותיו כתבה רחל המשוררת ואילו שוקי הלחין.
הערב היא הכריזה על יציאתו הקרובה של אלבום הבכורה שלה אשר יכלול שירים שהיא כתבה בעברית ובערבית.
תמר שאוקי בפצ'ה קוצה, צילום וידאו אדוה אראל
חואניטה כהן סמית'
אולם את חתימת הערב הגישה לא פחות מאשר הזמרת והפסנתרנית חואניטה כהן סמית' המציינת בימים אלו את שנתה ה- 93 (!!!).
אל תעצרו את הנשימה רק תקראו – חואניטה נולדה בניו יורק למשפחת מהגרים יהודים, מצד אביה ספרדי ס"ט ומצד אמה אתיופית אמיתית. בגיל 5 כבר החלה לנגן על הפסנתר ועם שנים רבות של קריירה עשירה היא הספיקה לנגן לצידם של מוזיקאים מיתולוגיים כלואי ארמסטרונג, נינה סימון, בילי הולידיי, פרנק סינטרה וטוני בנט.
היא הספיקה לחיות בעיר אילת מזה חמישים שנה (!!!), להופיע במסגרת פסטיבל הג'אז הדרומי של ים סוף וכעת היא "עלתה" לתל אביב בה היא מעבירה את זמנה בין הופעות במועדוני הג'אז הקטנים ביניהם בקיסה, בטסה ועוד.
חואניטה כהן סמית' בפצה קוצ'ה. צילום וידאו אדוה אראל
לאחרונה היא השיקה אלבום בו היא מנגנת על הפסנתר ושרה משיריהם של קול פורטר, ארתור שוורץ, באדי דה סילבה וריי הנדרסון, אלן ג'י לרנר,קרטיס גורדון, ג'וסף מיירו ועוד.
אז תודה רבה לענת ואיתי על ההרפתקה האינטלקטואלית תרבותית אמנותית של השנה הנוכחית בתקווה להתראות בשנה הבאה שוב מול הבמה בהיכל התרבות, ומי יודע אולי זה יגדל יותר ויעבור להיכל מנורה…
