על הבמה
לפני עשר שנים, קיץ 2015 הוזמנו לחוות את המופע הקברטי המוזיקלי "בורדל טוטאל" שעמד לעלות מעל בימת מועדון בארבי במשכנו הישן בקיבוץ גלויות. באותה עת לא ידענו איך לאכול את האירוע ומעבר לצפייה ולתיעוד גלריית תמונות גדולה לא כתבנו באמת על החווייה, שנותרה חקוקה בזיכרון ועלתה שוב מעת לעת כאשר ביקרנו במועדון בסקולה המנוח ששילב אירועי קרקס לצד מופעי מוזיקה. מדובר בכלל במופע שהחל מתוך חבורת לולייני קרקס ותיאטרון רחוב שהחליטו להרים מסיבה עם מופע ומכאן הכל החל לרוץ ברחבי הארץ כשהקהל מצביע ברגליים ומשתף פעולה בהילולה הקרקסית שבכל פעם מקבלת טייטל אחר – "השטיח האדום", "הפסקת אש" ועוד…
המופע הקברטי היה כאמור מופע סאטירי – אינטראקטיבי בשיתוף הקהל, שילוב של דיון והצגת נושאים קשים בהשראת המלחמות נעטפת בבידור קליל המאפשר לקהל הצופה להנות מצד אחד מהשואו הקרקסי ולתהות על שאלות מוסריות לא מעטות, כאלו המביטות היישר אל תוך המציאות הישראלית. האקרובט הראשי של הקברט, אותו מגלם רועי אסף, מגיע למופע על מדים בחופשתו משירות מילואים, לצידו דמויות כרב המלצרים ולהטוטן אילם, נערת גומי גמישה, וברמנית שהיא גם זמרת שעוד לא קיבלה את ההזדמנות להפגין את יכולותיה הווקאליות המדהימות. אבל היא ממשיכה לנסות. הרבה ביקורת על החיים הפוליטיים, על השלטון ומה שהוא מחולל לנתינים ואפילו נאום בנוסח לואי ה- 14 באמירת המדינה זה אני ואני ואני ואני ותראו רק אותי.
הייתה זו חווייה שונה לחלוטין מהאירועים שנוחתים במועדון בארבי, מוזת אמנות מסוג אחר.
על מסך הקולנוע
לפני שבועיים עלה מעל מסכי בתי הקולנוע ברחבי הארץ בהפצת חברת יונייטד קינג הסרט "מופע טוטאל". זהו סרט שנכתב ובוים בידי רועי אסף שאף מככב בתפקיד הראשי בדמות הממשיכה את הסיפור מהקברט הבימתי ההוא אך הפעם הסיפור מקבל מעין טוויסט והרחבה מפורטת יותר, כעת מדובר בשחקן לא ממש מצליח, החוזר משירות מילואים אל העיירה הדרומית (דימונה? מצפה רמון? ערד?) בה הוא גר עם אשתו וילדיו בבית הוריו. לצד חלומו להיות שחקן מוכר הוא עוסק לפרנסתו בהוראת דרמה בתיכון המקומי ומחלטר בשעות הערבים עם קבוצת שחקנים חובבים ודי מוזרים במופע קברטי – הוא המשכו של הקברט דאז שראינו במועדון בארבי.
הערה שאמר במהלך אחד מתרגילי הביום לחוג התלמידים שמלחמה זה דבר מפחיד ולכן לא הגיוני לרצות לשרת בצבא, ושגם הוא, לו יכול, היה מוותר על התענוג הזה, מתועדת בווידאו ועולה לרשת תוך הוצאתה מהקשרה הנכון והופכת אותו למשוקץ ומוחרם בקרב התושבים, מי שהיה חייל מילואים בצנחנים הפך לסמולני וכולם עושים הכל לנדותו מהחיים והעבודה. בעלילת הסרט אנחנו נחשפים לפוליטיקה הישנה והרעה שמבקשת לכופף ולשבור את רוחו כדי להתאים לנהלי משרד החינוך השמרני וצר האופקים, לחרם חברתי ואף פרצי אלימות כגד ילדיו בבית הספר, תירוצים עלובים כדי לבטל את הצגת הקברט במרכז התרבות המקומי ועוד ניגודים קרתניים ואומללים של חיים בעיירה שכוחת אל, שמרנית ברמות של פרימיטיביות לעומת דמות שלא מוכנה להתכופף אלא לעמוד על האמת שלה.
העלילה ממשיכה תוך יצירת מחזה חדש מתוך צוות הקברט והעלתו במרכז התרבות העירוני, מופע שמופסק בתואנות שווא על ידי אני המנגנון ומגיע בסיכומו לרגע בו גיבור העלילה, השחקן רועי אסף, עולה מעל גג המבנה ונושא נאום זהה לנאום אותו נשא בקברט המקורי בגרסת "הפסקת אש", מה שקרוי נאום לואי הארבע עשרה, מלך צרפת במאה השבע עשרה, המדינה זה אני ואני ואני והכל רק אני כמו שאמר המלך בצרפתית – "L'Etat, c'est moi".
יש האומרים ואני מצטרף אליהם כי הנאום הזה הוא בבואתו של ראש ממשלת ישראל בעשור האחרון.
לצידו של רועי אסף בסרט משחקים אורנלה בס , אורי גבריאל, אלברט אילוז, אוהד קנולר, מילי עשת ושמעון מימרן בדמות בני המשפחה והדמויות השונות בעיירה הקטנה. על הפן המוזיקלי לו היה אחראי בזמנו המוזיקאי עומר הרשמן שאף ניגן בלייב על הבמה, אחראית הפעם הפסנתרנית עדי דויטש שרקמה בסופו של הסרט מנגינה השואבת את השראתה מפסי הקול בסרטיו של הבמאי הסרבי אמיר קוסטריצה. לצידה של עדי נגנו גלעד אפרת, ארתור קרסנובייב, סלעית להב, ירון אוזנה, שחר חזיזה ועידו רוט, בעריכתו של עומר הרשמן.
האמת שכמה וכמה מהסצנות שבסרט אף הן מקבלות את השראתן מאותם סרטים בדמות הדמויות הדי ביזאריות והצבתן והילוכן על רקע הספוטים בהם מצטלם הסרט שבדרך אגב קיבל הזדמנות פז מהנהלת התיאטרון הלאומי הבימה לצלם חלק מהסצנות באולם מספר 4 של התיאטרון והחללים הצמודים אליו בצילום אמנותי של סינגל שוט מגומבל לאורכן של ההתרחשויות במרכז התרבות המקומי בעיירה הדרומית.
הסרט הוגש בשש קטגוריות לתחרות פרסי אופיר לקולנוע, שתיים מתוכן התקבלו. ישנן עוד מועמדויות בתחרויות סרטים ברחבי העולם.
לכו לראות, הסרט רץ ברחבי הארץ בכל הקומפלקסים של סינמה סיטי, יס פלאנט וגם בסינמטק.
