תיסלם ופוליקר באמפיתיאטרון קיסריה

לא מזמן סיימנו את חג השבועות וכמה ימים אחרי, הגיע מעמד קדוש בתולדות הרוק הישראלי, כאשר תיסלם ופוליקר הכריזו על איחוד כוחות למופע משותף, רק שאת הר סיני החליף לוקיישן לא פחות מקודש וזהו האמפי של קיסריה. לא סתם זה הביא לסולד-אאוט מהיר לפני שהספיקו להגיד ג׳ק רובינסון ולחשב מה יהיה הסט-ליסט.

הופעה שבה מצד אחד יש את תיסלם ומהצד השני המנהיג של להקת בנזין ולראות אותם ביחד, הציתה את הדמיון כי זה הגשמת חלום של כל רוקר או רוקרית ישראלים.

תיסלם ובנזין ביחד וכל אחד לחוד פרצו את הדרך בתחילת שנות ה-80 ונתנו לנו רוקנרול ברדיו חזק, שמנגן את הלהיטים 24 שעות ביממה, גם ביום שישי כשיש בעיר מסיבה, עם אור של כוכבים.

אך בין מעריצי הלהקות הייתה יריבות של איזו להקה טובה יותר, מעין גרסת הרוק לעפרה vs. ירדנה. שתי הלהקות התפרקו פחות או יותר באותו הזמן, אך השאירו ים של להיטים נצחיים שנכנסו לא רק למיינסטרים אלא גם לפנתיאון של הרוק הישראלי. אך כמו שבני ישראל הלכו 40 שנה במדבר עד למעמד הר-סיני, היה צריך לחכות 40 שנה ולעלות לרגל לפקקים של קיסריה כדי לקבל את הטוב משני העולמות.

לדאבוננו, לא רק שעדיין סוחבים את תחושת העצב והתסכול שעדיין יש 120 חטופים בגיהינום של עזה כבר 254 ימים אלא גם היום בבוקר התבשרנו גם על האסון הכבד ברפיח בו נהרגו 8 לוחמים באסון הנמ״ר ההנדסי. בהקשר לזה, תיסלם ופוליקר נתנו מחוות מאוד מרגשות שיסופרו עליהן בשורות הבאות ויחד עם זאת הם באו גם לשמח את הישראלים שהגיעו במיוחד מכל מקום, בתקופה הכי קשה שידענו מאז קום המדינה.

תחילה היו אלו ששת המופלאים של תיסלם שעלו על הבמה: דני בסן, יזהר אשדות, יושי שדה, צוף פילוסוף, סמי אבזרדל ויאיר ניצני. בהקשר לנסיבות הכואבות, המילים הראשונות של דני בסן היו – ״ערב טוב אנשים יקרים, ערב לא פשוט, אבל אנחנו באנו כדי לנגן לכם, לשמח אתכם למרות שיש עצב בלב, אנחנו נשתדל להמשיך״ ויזהר אשדות השלים ״זה מה שאנחנו יודעים לעשות, ערב טוב!״.

ברגישות רבה עם כוונה לחבק ולחמם את הלב, תיסלם התחילו לנגן ולבצע את הרגועים יותר קודם. הראשונים היו ״חצבים פורחים״ ו״כבר הסתיו עכשיו (הכל נראה אותו דבר)״. כבר על ההתחלה אפשר היה לראות שהשקיעו מאוד בוידאו-ארט ברקע. ב״כבר הסתיו עכשיו״ כשהגיעו למילים ״חלום אחד חייב להישבר״, אז רואים אפקט של זכוכית נשברת ואז בפנים צילומי וידאו של חברי הלהקה האגדית.

התיסלם-ים התחילו לחמם את מנועי הרוקנרול ולהיכנס לאנרגיות של ״בוקר של כיף״ ולהכניס את הרוקרים שחיכו למעמד המיוחל וגם מדי פעם להוסיף דאחקות בשביל האווירה – ״זה ערב מיוחד יש לנו חבר שפעם ראשונה או שנייה שאנחנו מנגנים איתו ביחד אחרי ארבעים ושלוש שנים. הוא יהיה פה עוד מעט, אנחנו נהיה איתו.״ ואז הוא שואל את יזהר – ״תגיד, מתי מורידים את הז׳קטים?״

יזהר משלים – ״עוד מעט״ ואז דני מצביע על יאיר ניצני, שהספיק להוריד את שלו ואומר ״הוא הפסיד״. גם תוך כדי שיאיר מחפש את האקורד לסיפתח של השיר הבא, יוצא לו ״זו להקה אחרת״.

האקורדים של יאיר נתנו את הסיפתח ל״תפסיק לכוון אליי״ כשדני נכנס לוייב המתאים כשהוא רץ על הבמה וגורם לקהל לזוז מהמקום, לתת להם ברוקנרול.

מי שעוד הצטרף לגנוב את ההצגה היה איש המשבצות האגדי, יושי שדה, שעם המקלדת המשובצת, הוא לקח את הפיקוד וביצע את הקלאסיק ״כלניות״, כשברקע וידאו ארט מדליק של…משבצות. דני ממשיך להתרוצץ על הבמה, צוף, יזהר ויאיר מצטרפים גם בקולות וכשסמי אבזרדל בפיקוד על התופים, כל ביט שלו מרעיד את הקישקע.

והטראק הבא בתור, לא סתם קלאסיק אלא הארד רוק קלאסיק. יזהר מכוון את החשמלית בריף מהיר ומקפיץ את הקהל עם הפתיח ל״אור של כוכבים״. כשיזהר תופס פיקוד בפרונט, רואים איך שאר החבר׳ה לא מורידים רגל מהגז.

כיף לראות עד כמה ששת המופלאים משתוללים על הבמה… זה פשוט בית ספר לרוק והם מוכיחים לגמרי ש-60 זה להרגיש כמו רוח הנעורים. יזהר נותן ברוקנרול עם סולו מהחלל וסמי…פשוט גונב את ההצגה באיך שהוא נותן את הביט בתופים, באיך שהוא עובר בכמה סוגים במקביל ולא נח לרגע, כמו אריק קאר מלהקת Kiss.

לשיר הבא יזהר נותן את הקרדיט – ״חברינו הטוב הנהדר והמוכשר כ״כ כתב את המילים לשיר הבא, יאיר ניצני!״ ותוך כדי שיאיר שם את האקורד בקלידים, מישהי באה ביציאה של ״יאיר תעשה לי נכד!״ וראו עליו איך עוד שניה הוא מתפקע מצחוק, אבל ההמשך היה הרבה יותר רציני, כי זה אחד משירי המחאה הגדולים שנכתבו במוזיקה הישראלית.

גם אחרי כמעט 35 שנים הוא יותר מרלוונטי…״פרצופה של המדינה״. כשהתיסלם-ים סיימו אותו, הם זכו ל-Standing Obvation מהקהל שקם על הרגליים

ומישהו סחף את כולם בקריאות ״את כולם…עכשיו!״ והכוונה היא כמובן להחזיר הביתה את החטופים בכל מחיר, במיוחד כשהמדינה ולא משנה מי, הפקירה אותם לגורל האכזרי.

בחיבור המרגש הזה, השישייה ניגנה את הבלדה ״לראות אותה היום״, כשהמעריצים בקהל הפעילו את הפלאש של האייפון (ולחסוך בהדלקת נרות) ולהצטרף ביחד איתם למומנט המרגש.

ב״יש לך אותי״, היה מרגש לראות את המחווה בוידאו ארט עם תמונות שלהם מה-80s עם זכרונות נוסטלגיים מתחילת דרכם ומהתקופה של שיא הפופולריות.

ועם כבר בנוסטלגיה עסקינן, כשיאיר ניגן את ה-״טה טה טה״ בפסנתר, דני צעק ״כולם על הרגליים!״ והקהל באורקסטרה רץ ישר לבמה להצטרף אליהם ל״עוד פגישה״ שמיד אחריה הם נתנו ברוקנרול, וכשם הלהיט, כולם קופצים ומניפים ידיים והתיסלם-ים משתוללים על הבמה ומראים לכולם מה זה באמת רוקנרול!

עכשיו, הופכים תקליט ועוברים לרוקר הישראלי שלא רק הפך להיות חזק ברדיו, אלא נכנס לפנתיאון במלוא מובן המילה וזהו יהודה פוליקר האגדי, שפרץ את הדרך ויצר מוזיקת רוק ים-תיכונית מהפכנית, המשלבת את האנרגיות מימי בנזין עם המוזיקה היוונית עליה גדל מהבית.

לא סתם, הוא לא מחזיק להקה אלא אורקסטרה שלמה שנותנת לו את האפשרות לנגן כל מה שבא לו. פוליקר הוא רוקר ענק שיודע לכסח עם הגיטרה, אבל הוא גם משלב המון רגש ונשמה.  בהתאם לאווירה המרגשת והמיוחדת שהייתה בקיסריה, הוא התחיל עם ״פחות אבל כואב״ ו״הצל שלי ואני״.

אחרי זה הוא לחץ על הגז של הבנזין וביצע את ״משמרת לילה״ שהייתה בעיבוד מיוחד המשלב את הרוק של ימי בנזין עם כינור שנתן ספייס ים-תיכוני לאותו להיט קלאסי.

פוליקר עושה עצירה לרגע ומשתף אותנו במומנט מרגש – ״כשהשיר הבא יצא פעם ראשונה לאוויר העולם, היינו צעירים במעל 40 שנה. הייתם מאמינים שהזמן בורח, טס, עף? תנצלו כל רגע. הערב, שוב קיבלנו את ההודעה הנוראית ביותר…הותר לפרסום…על 8 חיילים נוספים בעזה שנפלו. אני רוצה להקדיש את השיר הבא, לזכרם של כל הנופלים שמאפשרים לנו בכלל להיות פה היום ולשיר וכמובן אני יוצא מכאן בקריאה היסטרית להחזיר את כל החטופים, להחזיר אותם כמה שיותר מהר!״.

כאן, פוליקר שולף את הבוזוקי, מנגן בוירטואוזיות בול כמו שהשיר יצא לפני 40 שנה, והביצוע של ״עיניים שלי״, רק משתבח עם השנים.

וכדי לעשות קצת שמח וקצת טוב על הלב, פוליקר נותן במחרוזת יוונית אחת אחרי השנייה עם ״אלקו״, ״שוטה הכפר״ והמלודיה של ״זורבה היווני״, כשרואים ברקע אלבום תמונות שבתוכם קטעי וידאו נוסטלגיים של איך היו חוגגים ביוון כמו פעם. בטברנה שנפתחה באותו הרגע באמפי בקיסריה, כל מה שהיה צריך זה אוזו, חבר׳ה במעגלים ולזרוק צלחות בקריאות ״הופה!״.

אבל בסיום המחרוזת הזו פוליקר הפתיע כשניגן את ״שיר השיירה״. בהתחלה זה היה במקור היווני אך כשעבר לעברית, הראו ברקע את המבצע המקורי, אריק איינשטיין, כשפוליקר מנגן לצידו באותו קליפ נוסטלגי.

אחרי החגיגה היוונית, פוליקר חוזר לתת ברוק בצרחת ענק שנותנת את הסיפתח ל״רדיו רמאללה״ וחוץ מהיותו זמר נשמה מהגדולים שיש לנו, הוא רוקר אדיר! ברגע שהוא תופס את גיטרת הטורקיז החשמלית שלו, הוא מאלתר ריפים משמיטי לסת בוירטואוזיות מרשימה מבלי להניד עפעף. כך זה היה גם ״בכפיים״, שלמרות המקצב הים תיכוני, קיבל עיבוד רוקיסטי לגמרי, והסולו גיטרה של פוליקר עם הטורקיז, זו חוויה נדירה שחייבים לראות ולשמוע.

ומהמיתולוגיה היוונית, עושים טיסה ישירה לעיר האהובה על פוליקר, ניו-יורק, בלהיט הענק מ-2010 ״שלושה ימים (ניו יורק, ניו יורק)״ והוא ממשיך לתת ברוקנרול עם ״חופשי זה לגמרי לבד״, אבל הרגש והנשמה פורצים מחדש החוצה בביצוע מרגש עד דמעות ל״פנים אל מול פנים״.

אחרי הלחוד בהם קיבלנו 2 מופעי רוק גדולים, מגיע גם הביחד של פוליקר עם תיסלם. תחילה פוליקר משתף אותנו בסיפור מעניין – ״לשיר הבא מי שאחראי עליו בעצם, זה בחור שקוראים לו דני. דני פנה אליי שאני אלחין לו שיר והלחנתי לו והוא לקח את השיר למקומות שלו. הוא עשה את זה יפה מאוד ולימים החלטתי שאני מחזיר את השיר הביתה ועושה אותו כמו שעשיתי אותו בדמו. דני בסן!״ והוא מדבר כמובן על ״דברים שרציתי לומר״.

רק לראות את שני הזמרים האלה מתחבקים על הבמה, היה שווה לעשות את כל העלייה לרגל לקיסריה, כי לפני 40 שנה, אם רק הייתם מעלים את הרעיון שהם ישתפו פעולה על אותה הבמה, הרמת גבות היתה עוד אנדר-סטייטמנט בקרבות המעריצים של בנזין נגד תיסלם.

זה עוד מילא, אבל כל תיסלם ביחד על הבמה עם יהודה פוליקר? תספרו את זה למעריצים הותיקים והם היו אומרים לכם שזה Wishful Thinking, אבל Wishes come true. כל חברי תיסלם ביחד עם פוליקר וכל האורקסטרה שלו על הבמה זאת כבר לא הגשמת חלום, אלא מעמד הר סיני של הרוק הישראלי או במילים אחרות, פנתיאון מהלך בלייב, כש-2 הענקים הללו מבצעים ביחד את הלהיטים אחד של השני.

זה התחיל עם ״מעשנים ביחד״ כשרואים בוידאו ארט קטעי ארכיון נוסטלגיים של תיסלם ובנזין, ואז קופצים למסיבה של ״יום שישי״, מגבירים ל״רדיו חזק״ ומסיימים את המסיבה עם ״התחלה חדשה״. אחרי שחזינו את הברית של תיסלם ופוליקר במעמד הקדוש, יזהר אשדות הוסיף ״נכון שאתם מבינים עכשיו שכל מה שסיפרו לכם על תיסלם ובנזין זה שטויות?!״.

לסיום של כל האירוע הנדיר והמרגש, במיוחד לאור הנסיבות, ברגע אנפלאגד נוגע ללב, כולם מבצעים על הבמה את ״כשתגדל״ של פוליקר כשכולם מסביבי מצטרפים בדמעות למילים המוקרנים על המסך לסיום, אנפלאגד אחרון עם ״ככלות הכל והתמונה״ של דני בסן כשכל אחד בתורו מבצע את ״מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?״

וכשהגיע תורו של פוליקר הוא פשוט צרח מהלב ״מתי עשית משהו בשביל מישהו? מתי? מתי יעשו שיהיה לנו טוב פה? מתי?״. בסיום השיר, לקח לי שוב רגע לקלוט את הרגע הנדיר של תיסלם ופוליקר על הבמה ואם פספסתם את המומנט הזה, יש לכם צ׳אנס נוסף בחודש הבא, בתאריך 25.7.24.

המופע של תיסלם ופוליקר ביחד על הבמה בקיסריה ייכנס בהחלט לפנתיאון של הרוק הישראלי כשהענקים הללו נתנו בגדול ברוקנרול וריגשו עד דמעות עם מחוות יוצאות דופן לזכר הנופלים והחטופים לאור הימים הכואבים והטרופים שאנחנו נמצאים בהם.

הרוקרים הישראלים שעשו את העלייה לרגל לקיסריה הגשימו חלום ענק וגם בחודש הבא, יש לכם את האפשרות לחזות אחרי 40 שנה את מעמד הר סיני של הרוק הישראלי.