אפתח בציון העובדה שבדרך כלל אני די קשוח ועטוי בשריון קשקשים הדוק וחזק מפני כל מיני התרחשויות קשות ומורטליות, בכל זאת את שירותי במשטרה שהסתיים לפני יותר מעשור ביליתי לא אחת ולא שתיים בין זירות רצח, מראות של אנשים המוטלים כגוויות על אמת, חלקיהם מפוזרים ותיאורים שלא מתאימים לכל בריה.
אולם בעת האחרונה אני חש יותר ויותר שדבר מה עובר עלי בפן הגופני, כאילו וחולשות מסויימות בזווית הגופנית תוקפות אותי מעבר לרצוי, אני משייך זאת לרעש והבחש התקשורתי המוגזם בעקבות המלחמה והמערכה הצבאית, החידלון המטורף שאנחנו זורמים בו כבר מעל חצי שנה, כנראה שהנפש עושה את שלה על המעטפת הפיזיולוגית שלה, לא פעם אני דוחה יציאה להופעות רק בשל התחושות הללו שאומרות לי איכשהו שזה לא זמן מתאים לשמוח.
הנה כעת המוזיקאי והיוצר גלעד כהנא מביא את התחושות הללו שככל הנראה גם אוחזות בו לכדי שיר חדש – "לפעמים", שיר שהוא כמובן כתב, הלחין ואף הפיק מוזיקלית.
עם שורות בהן הוא כותב ושר – "יש ימים שאתה חולה | יש ימים שאתה בריא" או משפטים כגון – "שים עלי ת׳ראש | תחשוב ואל תחשוש | ונתן לזה לצאת | ונמשיך עם זה חזק | ונראה אז לכולם שממשיך המאבק" אני חש כי גלעד מבין להלך רוחי ובכך השיר החדש שלו הופך לקטע שנוגע בכולנו.
כשהוא כותב את הטקסט הזה במקביל להוצאת השיר החדש אני מבין שהוא אכן קלע בול בפוני – "כשאתה נשבר, מספיק אדם אחד שישים לב ופשוט יהיה שם בשבילך. הוא ההבדל בין נחמה לתהום." גלעד מגיש את המלל המחודד הזה באותה דרך אופיינית שלו – דיבור מונוטוני מדוד, רפטטיבי, הופך את הטקסט למעין תפילה חרישית, נוגע ישירות בנקודות הכואבות.
