כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

פס קול שבועי במלחמה #2

שירים חדשים שנכתבו בצל המלחמה במטרה להמשיך ולאחד ולהרים את המורל הלאומי, הם החלו לטפטף אט אט בתחילת המערכה וכעת הם הפכו לנהר שוטף של יצירה וצליל, מהווים את הנושא המרכזי בהשמעות, בחרנו לאגד כמה מהם כאן לסיכום השבוע, ברובם תמצאו חתימת יד נשית ולא בכדי, כי נשים זה ההפך ממלחמה, הצטרפו להאזנה

לצד קרבות מלחמת חרבות ברזל ברצועת עזה והאירועים הקשים במהלך המלחמה והשבת השחורה, היוצרים והמלחינים כותבים שירים חדשים בהשפעת האווירה, הרבה פחד, אימה ואווירה כואבת וקודרת, אולם יש בהם גם תקווה "בקצה המנהרה". אספנו כמה מהשירים החדשים, כאלו שנכתבו, הולחנו ובוצעו בידי נשים, כי נשים במהותן הן ההפך ממלחמה ומוות. האזינו

שיר זוארץ – אני פה לבד

"אני פה לבד " שירה החדש של שיר זוארץ אשר נכתב והולחן בידי אבי אוחיון וומתן דרור שגם הפיקו מוזיקלית נכתב לזכרה של חברת הילדות שלה מאיה ביטון ז"ל, שנרצחה יחד עם ארוסה אלירן מזרחי ז"ל במסיבה ברעים ביום שבת השחורה ב.7.10.23.

כך שיר משתפת בכאב – "מאיה הייתה ותמיד תהיה פסקול ילדותי. אינספור רגעים וזכרונות שאספנו יחד שלנצח ילוו אותי שלצידם כלכך הרבה חלומות שרצינו להגשים שכנראה כבר לא יתגשמו. מאיה ובן זוגה אלירן מזרחי ז״ל היו מאורסים, נרצחו במסיבת הדמים מחובקים אחד בזרועות השנייה. לא דמיינתי או האמנתי שאי פעם אנציח אותה בשיר, שמוקדש לזכרה, לזכר אלירן ולזכר כל נרצחי אירועי הטרור של ה.7/10יהי זכרם ברוך. לנצח בליבי."

  מירי מסיקה – מפל

שיר לזכרה של מפל אדם, שרק יצאה לרקוד ונרצחה בשבת השחורה 7.10.23. מעיין אדם ששכלה את אחותה מפל, כתבה את הטקסט אותו הקריאה מעל קברה של אחותה בתום השבעה. האמן היוצר אורי שכיב החליט להלחין את המילים עוד באותו הלילה ושלח לה בלי היכרות מוקדמת בין השניים, כמחווה של אהבת חינם.  מעיין מאוד התרגשה מהמחווה ואהבה את היצירה ופנתה למירי מסיקה בבקשה להקדיש למפל את קולה, כיוון שקולה של מירי מלווה אותה בהרבה רגעים חשובים בחיים. אל מירי הצטרף בעלה אורי זך שהפיקו מוזיקלית. האזינו

 קרן פלס ומירב לשם גונן – לייק וואנקה

קרן פלס בביצוע משותף עם אמא של אחת החטופות מעוטף עזה לשיר שלה – לייק וונאקה בביצוע מיוחד. כך קרן על החיבור ביניהן והביצוע – "מירב התקשרה וסיפרה לי על הבת שלה רומי, שנחטפה לעזה ועל חברה שלה גאיה, שנרצחה במסיבה ברעים. שתי חברות שרק התחילו את החיים. 'לייק וואנקה' היה השיר שלהן ״…אין עולם, אין מילים…״ רומי אפילו לא יודעת מה עלה בגורל חברתה הטובה. אמא של רומי לא יודעת באיזה סוג של גיהנום נמצאת עכשיו בתה. האם פצע הירי מטופל, אם היא רואה אור יום או נושמת אבק, מה שבטוח שמחכה שרק יקחו אותה הביתה. הלא נודע הפך חלק מצמרר מחיינו. משפחות שלמות מפורקות, מחכות, זועקת שכבר ״ניסע שוב לשחק…״ חודש שלם בציפייה מורטת עצבים וגעגוע מפלח לב. נפגשנו במטה המאבק של משפחות החטופים והנעדרים. קרן ומירב. שתי אמהות, אחת חיבקה את הבת שלה בלילה ואחת לא. הקלטנו את השיר והשארנו בסוף שורה אחת ריקה, בשביל רומי. בשביל כל הילדים וההורים שלא חיבקו את היקר להן מכל כבר למעלה משלושים לילות. נקליט אותה כשיחזרו."

איה כורם – סתם לב

יומיים אחרי תחילת המלחמה, איה כורם ואדם בן אמיתי כבר לקחו גיטרה ונכנסו לאוטו. השיר נכתב במהלך הימים הללו, ימים ארוכים של שלוש וארבע הופעות מול חיילים, משפחות מפונות ומתנדבים. הקליפ המלווה מכיל צילומים מאותן הנסיעות ממש. השיר הוא למעשה רשימת ציוד הכרחי, מה שכל אחד חייב שיהיה איתו מחוץ לבית. עכשיו ובכלל: פנס, בגדים נוחים, מגבת והידיעה שיש אנשים שאוהבים אותך יותר מכל דבר אחר.

כך איה על השיר החדש – "השיר מוקדש לזכרם של כל הנרצחים במאורעות ה-7 באוקטובר, למען כל החטופים שנמצאים בעזה ושלומם לא ידוע. באהבה לכל החיילות, החיילים, למשפחותיהם, לכל מי שאיבד את ביתו, או לא יכול לשוב אליו. לכל המתנדבים ולעם הזה, שהוא המשפחה שלי."

שירי לירון – בואו נשנה את המחר

שירי לירון היא זמרת יוצרת אשר כתבה ספר לילדים "שירי נסיכת הצעצועים" הכולל דיסק שירים, שבו היא שרה. את השיר ״בואו נשנה את המחר ״ היא כתבה והלחינה בהפקתו המוזיקלית של יאיר סתווי, בעקבות המצב המאתגר שאנחנו נמצאים בו. שיר המלא באופטימיות ותקווה ומייחל למחר טוב ומאוחד יותר!

נרקיס – הבלדה למחכות

את השיר "הבלדה למחכות" כתבו במשותף הזמרת נרקיס יחד עם צליל קליפי ומור שושן שגם הלחינו בהפקתו המוזיקלית של נדב ׳נאבי׳ אהרוני. כך נרקיס על השיר החדש – ״הבלדה למחכות מאז 7/10  הארור הפך להיות לא רק שלי אלא של כל המחכות, הוא שייך לאמהות שמחכות לחייל שיישוב מהקרב, לנשים שאבדו את אהבת חייהן במלחמה, לבנות זוג שרק היו צריכות להתחתן ולא… וכל אלו שישנות לבד בלילה ואין להם על מי להישען … יהיה רצון שהשיר הזה יתן מעט נחמה בימים כאלו"

דנה וייס – עוד נרקוד

דנה וייס, זמרת ויוצרת צעירה העומדת בפני השקת אלבום בכורה משיקה את השיר "עוד נרקוד" שנכתב והולחן על ידה יחד עם גל סמוכה בהפקה המוזיקלית של עדי רותם, זהו שיר געגוע ותקווה לשחרורו של עומר וֶנקרֵט, שנחטף על ידי מחבלי החמאס בשבת השחורה, 7.10.23 מהמסיבה ברעים. עומר הוא חברו הטוב של אחיה של דנה וייס, ואף היה חניך של דנה בתנועת הנוער המקומית בגדרה. כך דנה על השיר  – "אני נרגשת מאוד, לשתף איתכם שיר שלי שנוצר ביחד עם מלא אנשים טובים. שיר של תקווה וגעגוע לעומר שלנו ולכל החטופים שנמצאים אצלינו בלב ובראש בכל רגע ביום ובלילה🤍"

מאז נחשפו סיפוריהם הקשים של הקורבנות ושל החטופים והנעדרים מאירועי ה 7.10, החלה הזמרת והיוצרת אסתר שמיר, לפרסם מדי יום "פתקי מלחמה" בפייסבוק – בכל פעם טקסט, שיר מקורי שכתבה ומתייחס למצב. אחד מהטקסטים הוא "חזרה הביתה" – שיר תפילה לחזרת החטופים, אותו הקליטה כעת ללחן של "הליכה לקיסריה"

ענת טוביה – כל לילה

הזמרת היוצרת ענת טוביה בוגרת להקה צבאית, בעלת תואר ראשון מהאקדמיה למוסיקה בי-ם עוסקת בשלל פעילויות מוזיקליות החל מהופעה עם אריות אופראיות, מחזות זמר ועד שירים בעברית ובאנגלית. את השיר "כל הלילה" שנכתב והולחן על ידה בהפקתו המוזיקלית של דורון בוטניק היא משחררת בתובנה כי כיום האמהות אינן יודעות מה קורה עם בניהם החטופים.

כך ענת על השיר – "השיר "כל לילה" נולד מתוך תחושות אמפתיה והבנה לכאב הגדול שאם ורק אמא יכולה לחוות. השיר התפתח בדמיון שלי לפני מספר שנים כשחשבתי על אמהות, אחת הסיטואציות שעמדו לנגד עיני זו התחושה של אמא שאינה יודעת איפה הילד שלה נמצא. זה היה בזמן ההפגנות למען החזרתו של גלעד שליט. חשבתי על הכאב האינסופי שאמא מרגישה כאשר חולפים ימים רבים והיא אינה יודעת מה קורה לילד שלה. זו תחושת סיוט ואבדן מוחלט, והתחושה הזו הייתה ההשראה ליצירת השיר. השיר מבטא את התחושות המתסכלות של חוסר יכולת לפעול ולשנות מציאות, ואת עומק החיבור הטהור בין אם לילד. לא ידעתי שיבוא יום וזו תהיה החוויה של כל כך הרבה אמהות בימינו, המתמודדות עם הפחד והאי-וודאות. זו הסיבה שאני כן מוציאה אותו. במוסיקה יש כוח לבטא, לרפא ולהביע ואני מקווה שהשיר יתן קצת תמיכה לאנשים לבטא את הכאב שלהם, כאב שכל אחד ואחת מאיתנו מזוהים איתו באופן כל כך מוחשי וקרוב בימים אלו."

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d