חוות המלאכים השוודית נחתה בתל אביב

להקת Änglagård השוודית או בתרגום שמה לעברית – חוות המלאכים, היא להקת רוק מתקדם בסוגת סימפוניק מטאל המתמחה בכתיבת וביצוע יצירות אינסטרומנטליות בעיקרן המחיות מחדש את ימי הזוהר של הרוק המתקדם של שנות השבעים, פיצוח מושלם של הדי אנ אי המוזיקלי ששלט בראשית הסבנטיז עם אלבומים של להקות כקינג קרימזון, ג'נטל ג'איינט, יס, ואן דר גראף ג'נרטור ואחרות.

הלהקה שהוקמה לפני שלושה עשורים בשוודיה ופעלה במשך שלוש שנים, הספיקה להשיק שני אלבומים והתפרקה עד לאיחוד מחדש ושינויי נגנים במאה הנוכחית שהובילה להשקת אלבום נוסף.

 

 

 

אמש התקיים מופע של הלהקה במועדון גריי בתל אביב, היה זה הגשמת חלום לשחר טל, מעריץ אדוק של יצירות הלהקה שיצא בקמפיין גיוס הון מההמון בקהיליית חובבי מוזיקת הרוק המתקדם בארץ על מנת להביא את הלהקה לתל אביב, אכן אמש החלום התגשם ומועדון גריי התל אביבי היה מלא מפה לפה בקהל אשר הגיע במיוחד כדי לראות ולשמוע לראשונה את הלהקה בהופעה חיה כאן בישראל.

הערב נפתח עם מופע מקדים של להקת Subterranean Masquerade  הישראלית, להקת פרוג מטאל אוונגרדית עם קורטוב אוריינטל מלודי שקיימת כבר עשרים שנה וביססה את מעמדה בין הרכבי הפרוג מטאל ברחבי העולם אחרי שהספיקה להופיע מעל בימות הפסטיבלים הנחשבים בסוגות הללו ברחבי העולם, ההרכב הישראלי הגיש במשך קרוב לשעה מופע שכלל מהמיטב שביצירותיהם כולל חומרים מהאלבום החדש שיצא בשנת 2021 וכלל יצירות המתבססות על פיוטים של רבי יהודה הלוי. למעשה הייתה זו מבחינתי הפעם הראשונה שאני שומע את יצירות ההרכב מעל במה ופשוט אהבתי את התעוזה, הזרימה, המורכבות וכמובן המעטפת האוריינטלית שעברה כחוט השני בין מפלי הדיסטורשן.

חלקו השני של הערב הוקדש להופעתה של הלהקה משוודיה, מופע שחולק בעצמו לשני חלקים, בחלקו הראשון הם בצעו ארבע יצירות בלבד, אולם כל אחת מהן נמשכה מעל לעשר דקות כנקודת מוצא, הצלילים של השוודים ניחנ ים במורכבויות של מבנים מוזיקלייים וטונאלים המשתנים כל דקה או שתיים בלי חזרה על מוטיב מוביל, חברי ההרכב הם מוזיקאים השולטים באופן מושלם בכלי הנגינה שלהם – ג'ונס אנדגארד בגיטרה חשמלית וגיטרה אקוסטית, ג'ון ברנג בגיטרות בס וסינט', סטפן לינדרוט' בקלידים, אוסקר פורסברג בכלי נשיפה – סקסופון אלט, חליל צד, חלילית וקלידים, מתיאס אולסן בכלי הקשה, תופים ואפקטים ממוחשבים.

לכאורה הייתי אמור לאהוב כל רגע ורגע במהלך המופע שבחלקו השני הוקדש לאלבום הבכורה של ההרכב – Hybris וליצירות נוספות. אולם לאורכו של המופע חשתי כי חסר לי דבר מה מחד והציקה לי נקודה נוספת מאידך.

למרות שכבר ציינתי כי מבחינת שליטה על כלי הנגינה וכתיבת מערכי נגינה מורכבים ויוצאי דופן כיצירות שלמות הם כיחידה אחת שלמה באמת נמצאים במקום טוב בצמרת המוזיקלית, חסרונם המובהק של טקסטים ביצירות הפריע לי, כי היכן המסר? וכן החיסרון בחזרה למוטיב קבוע בכל יצירה ויצירה, היה זה מעין משחק בלגו או בפאזל מסוג אחר של חיבור לבנה אחרי לבנה שאינן דווקא מאותו הסוג והצבע, ממש כמו שמיכת טלאים של סבתא תימניה…

אסוציאציות רבות חלפו בראשי למשמע המנגינות, חשבתי לעצמי – הנה כל ההשפעות של ענקי הפרוגרסיב משנות השבעים קמים לנגד אוזני, כאילו ומדובר בפיצוח הדי אנ אי של התקופה ההיא שבאמת הייתה אחת מנקודות השיא של מוזיקת הרוק, ממש כמו שהרנסנס הייתה תקופת שיא בתולדות האמנות בכללותה.

לפי המתרחש בחלל המועדון נראה שלקהל הרב גדש את המקום מה שהפריע לי לא היווה נקודת משקל כי הבחנתי בקשב רב כמו גם האנד בנגינג לפי המקצבים שרעמו את החלל. יתכן ומשקעי העבר בתודעה שלי פגמו בהנאה מחומר חדש, יתכן והייתי צריך להגיע למופע נטול ידע קודם אלא בראש פתוח לחדשנות. מכל מקום מדובר באירוע היסטורי לכל הדעות, הגשת חלומו של פרוגר אחד שסחף אחריו קהילה שלמה כדי להגשים חלום.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע