מזה שנים לא מעט שאני חורש את סצנת ההופעות וחווה אותה מכל זווית כמעט, גם את עולם התיאטרון, במיוחד במדור מחזות הזמר, התיאטראות הרפרטואריים, המסחריים, הפרינג' העצמאי, מגוון לעצמי את הזמן.
הכל החל בעצם אי שם בשנת 1965 במאה שעברה, תלמיד כיתה א' או ב' (בערך, לך תזכור במדויק) בבית החינוך על שם אהרון דוד גורדון, מוסד חינוכי עם יום לימודים ארוך, ממובילי האידיאל של תנועת העבודה דאז, חולצה כחולה, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, מחנות העולים (מעין המכבי והפועל של הכדורגל רק בפעילויות ואידאלים שמושתלים במוחותיהם של ילדים קטנים, בדרך כלל זה היה מוצלח), למה אני מניח את כל זה כאן, מעין הקדמה, מנסה להעביר את רוח הימים ההם בצפון הישן של תל אביב…
אוקי, בואו נתקדם, באחד הימים לוקחים את כל תלמידי הכיתה או השכבה, לך תזכור, ככל הנראה ברגל, כי המרחק לא היה משהו, מבית הספר אל משכנו של התיאטרון הקאמרי מעל הפסאז' ברחוב דיזנגוף.
באותה שנה התיאטרון הקאמרי העלה את המחזמר "עוץ לי גוץ לי" מעל בימתו, לפי שכתב אברהם שלונסקי בעקבות סיפור של האחים גרים כשהוא יוצר הכל בחרוזים חביבים עם מנגינות שהלחין לשירים דובי זלצר.
קאסט השחקנים שעל הבמה כלל את אריק לביא בתפקיד המשרת והמספר, עוד זכורים לי שמות כשושיק שני, אברהם חלפי, יוסי ידין, יוסי גרבר, גדעון שמר ואפילו גדי יגיל כמדומני בתפקיד הגמד הלץ עוץ לי גוץ לי.
חוויית התיאטרון ועוד כמחזמר הראשונה בחיי כילד נחרטה עמוק בראשי, לא רק שהיא נחרטה, כמה חודשים מאוחרי יותר הגיע תקליט הוויניל עם שירי המחזמר אל הפטיפון בבית דודתי ושם היינו מצטרפים לשירים על בסיס יומיומי בחופשות הקיץ וסופי השבוע.
אפשר לומר כי גם כיום אם יעירו אותי באמצע הלילה ורובה מכוון לעברי עם דרישה לדקלם את השירים מהמחזמר אעשה זאת ללא שום בעיה, האמת, גם בלי איומי רובה או בכלל…
קהל נכבד, ברגע זה
מתחיל סיפור המחזה,
וזה הרגע לגלות
את הנפשות הפועלות;
כלומר, מה שמו של כל שחקן
ולמה הוא מופיע כאן,
אבל ברמז! רק קורטוב!
ועם תוספת: בוקר טוב!
כל שירי המחזמר, כפי שהוקלטו בגרסת המקור משנת 1965
עם השנים עקבתי מרחוק אחר תולדות המחזמר שחזר במעגלי דורות וחיים שוב ושוב לבמה של התיאטרון הקאמרי, ואף לתיאטרון המסחרי הפרטי, כל פעם עם שחקנים אחרים.
בקיץ הזה החלטתי שאני חייב לעצמי לחזור ולחוות שוב את החוויה הזו, לא כילד קטן אלא כאדם בוגר שיכול ואף ראוי שיבחן את העלילה וההתרחשויות הבימתיות מזווית של "יודע דבר".
כך הבוקר הגעתי יחד עם עוד מאות פעוטות והuריהם או סבתותיהם אל אולם מס' 1 בתיאטרון הקאמרי במשכן אומנויות הבמה כדי לחוות את הצגת הבוקר של המחזמר שעלה על פי הגרסה המקורית אולם בבימויhם של ארז שפריר ורוני פינקוביץ ובניהול מוזיקלי של נדב רובינשטיין ואוהד בן אבי שנגנו את המנגינות.
על הבמה כלל הקאסט את רמי ברוך בתפקיד השרת, את אלי גורשטיין המאוד מרשים בדמות הטוחן וביתו שגולמה על ידי נוי הלפרין, מלך עוץ שגולם על ידי השחקן גלעד שמואלי ואלון סנדלר שהוא חתיכת להטוטן ואלוף נינג'ה על הבמה כעוץ לי גוץ לי, את שמותיהם של שאר השחקנים אינני זוכר במדויק כי רוב תפקידי המשנה היו בחלוקה בין שחקנים שונים.
תשמעו, התפאורה, התלבושות, וכמובן המנגינות והקולות החזירו אותי באחת כמעט שישים שנים לאחור אל האולם הישן בפסאז' הוד הישן. הכל יצא ממני, כשאני משתדל שלא להגביר את קולי בשירה, אבל זכרתי כמעט לחלוטין מילה במילה.
ואכן המחזה בגרסה הנוכחית הוא די דווקני במקור, אולם רוח השנים וסימני העתים הוסיפו לו כמה נקודות חדשות, פעוטות ואולי לא מורגשות על ידי הקהל הצעיר אולם אצלי הם העירו את התאים הללו במח שאומרים "הי מה זה, לא כתוב במקור…".
בואו נתחיל מחוברת המידע של המחזמר הנמכרת בפואיה, לצד כל התמונות הססגוניות ופרטים רבים אותות המחזה, השחקנים, היוצרים ובכלל, צורף גם מילון עוץ לי גוץ לי הפורש 58 מילים או מטבעות לשון הנאמרים במהלך המחזמר ופירושם היומיומי הבסיסי, רוצה לומר כי השפה הגבוהה, המליצית, בה כתב אברהם שלונסקי את מילות המחזמר, איננה השפה השגורה כיום, האם דור האימוג'י זקוק להסבר אודות מילים שדורות קודמים הבינו והשתמשו בהם כבדרך אגב, האם מטבעות הלשון הללו פסו מהשיח?
נמשיך הלאה, קצת אקטואליה, אל מול עריסת בנה הבכור של בת הטוחן זורק השחקן שורת מילים הלקוחה מאחד השירים ש"שברו את האינטרנט" בשנה החולפת – אתה פה, לא פה? כן מילות הפזמון בשיר של נונו – Cute Boy הצליחו להגיע עד ליבו של המחזמר הקלאסי הזה. כך גם הערה עוקצנית ומתריסה (כי לך תדע מהן דעותיהם הפוליטיות של ההורים והסבתות…) כשהוא משרבב את השם סמוטריץ ולא לטובה,
עוד מושג מתקופתנו שהושתל בעלילה וככל הנראה במחשבה לקרוץ לקהל הנוכחי היה הסברו של רמי ברוך בתפקיד המשרת כי המטאטא שבידו עליו הוא יצא למשימת רכיבה ברחבי הממלכה הוא מעין דייסון…
אקט נוסף בן זמננו היה בזמן ההפסקה, כי הרי בכל זאת, מחזמר בן שעה וחצי המיועד לקהל פעוטות מחייב הפסקת פיפי וחטיף מכיוון שכושר הסבלנות של הילדים הקטנים אינו כשל מבוגרים, עם יציאת הקאסט להפסקה ועת הדלקת האורות באולם, כדורי הפלסטיק המנופחים שהיוו במחזמר את כדורי הזהב שנטווה מערימות הקש בידי עוץ לי גוץ לי החלו להתעופף באולם לקול מצהלות הילדים כמו הוריהם, קצת פעילות פיזית מתונה לריענון האיברים מהשיבה הממושכת, נחמד חביב אבל עשו זאת קודם, למשל במופע לכל המשפחה של Blue Men Grou.
לא שהיה בחדשנויות אלו להטיל צל כל שהוא על העלילה ועל האווירה בכללותה, הקסם של המחזמר וחוויית התיאטרון נשמרה ואף השתבחה עם השנים. אהבתי כל רגע.
המחזמר ממשיך לשחק מעל בימת התיאטרון הקאמרי, כאן הכרטיסים, התאריכים והשעות.
הגרסה העכשווית, אורך מלא.
