ערב עם סטנדרטים כפולים
הסקסופוניסט שאולי עינב בצמד הופעות והרכבים מחייה את יצירותיהם של ווין שורטר ואוליבר נלסון במרכז המוסיקה הישראלי בגן כרוניגן, היינו שם, גם נסענו בזמן עד המערב הפרוע.

אז ראשית אבהיר כי הסטנדרטים אינם כפולים במשמעות הפשוטה שלהם, אלא מדובר בצמד הופעות זו אחר זו העוסקות בביצועים מדוגמים לעילא של יצירות מתוך אלבומים שרוב הרצועות בהן הפכו לסטנדרטים בעולם הג'אז.
ההופעות התקיימו במסגרת פעילות קהיליית הג'אז החברתית בניהולו של ברק וייס, מי שניהל שנים רבות שורה ארוכה של פסטיבלי ג'אז בתל אביב. המיקום שנבחר לא בכדי – מרכז המוסיקה העירוני תל אביב יפו המצוי במבנה אודיטוריום בלב גן כרוניגן הצמוד לאצטדיון בלומפילד ביפו, אודיטוריום המהווה את הבית של התזמורת הקאמרית הישראלית ומתחם חזרות לתזמורות קלאסיות רבות. הטוויסט בעלילה מגיעה בדמותו של יובל צוק, מי שהיה בין השותפים במועדון שבלול המיתולוגי במיקומי הקודם בנמל תל אביב, מי שהקים את מועדון ההופעות טרמינל 4 במתחם התחנה בואכה יפו וכיום המנהל האמנותי של בר ההופעות האקסקלוסיבי תעשה המצוי בסמוך לגן. כיום מנהל צוק את האודיטוריום במרכז המוסיקה שדי התמוסס בימי הקורונה ועומד לקבל כעת ריענון ועדכון בתוכניות המופעלות בו ועוד נשמע בעתיד על כך.


אולם האיש החשוב מאוד בכל הערב אמש היה נגן הסקסופון שאולי עינב, הנחשב כאחד מבכירי המוזיקאים שיצאו מישראל בסצינת הג'אז העולמית. עינב ניגן במועדונים הכי חשובים בעולם הג'אז ביניהם Ronnie Scott's בלונדון, Duc des Lombards בפריז, ו- Small's בניו יורק, ובפסטיבלי ג'אז מובילים כ- Enjoy Jazz Festival, Venice Jazz Festival וכמובן בפסטיבלים הישראלים – פסטיבל הג'אז בים האדום ופסטיבל ג'אז תל אביב.
אמש הוא אצר סביבו שורה מכובדת של מוזיקאים, את הפסנתרנית קטיה טובול, נגן הקונטרבס יהונתן לוי והמתופף שי זלמן. לצד אלו נוספו נגני כלי נשיפה בשני הסשנים שעינב הריץ אמש.




המופע הראשון הוקדש ליצירותיו של אמן הג'אז המנוח וויין שורטר שהלך לעולמו השנה, שורטר היה בנוסף לנגינתו גם מלחין חשוב ונחשב שרבות מיצירותיו אותן יצר כבר בשנות השישים של המאה שעברה הפכו לסטנדרטים מוכרים, לא כל מלחין בסוגת הג'אז זוכה לכבוד שכזה.
כאמור בסשן הראשון הצטרף אל הארבעה גם נגן החצוצרה גרגורי ריבקין והם הפליאו ליצוק חיים מחודשים מעל הבמה לחומרים ששורטר יצר עם חמישיית מיילס דייויס וארט בלייקי והג'אז מסנג'רס

המופע השני הוקדש לאלבומו של מוזיקאי הג'אז אוליבר נלסון – The Blues And The Abstract Truth שיצא בשנת 1961 שאף הרצועות שבו הפכו מזה זמן לסטנדרטים. באלבום המקורי הלחין נלסון כמה קטעים באופן המצליח לשלב בין הג'אז הבסיסי לעולם הבלוז כשהוא מגייס להקלטות האולפן שורה של שמות חשובים באותה עת בסצנה – פרדי הבארד, אריק דולפי, ביל אוונס ואוליבר נלסון עצמו.
אל הרכב הנגנים שכבר היה על הבמה מהסשן הקודם הצטרפו כעת עוד שני נשפנים שיצרו יחדיו הרכב אול סטארז של ממש. תום לב בסקסופון אלט ואלון פרבר בסקסופון בריטון, כך שלמעה הייתה לנו על הבמה באודיטוריום רביעיית נשפנים בדגש לסקסופונים וחצוצרן אחד המלווים בטריו פסנתר בס תופים הקלאסי.


במהלך ביצוע רצועות האלבום, שבמקור אורכו נמשך מעט יותר מחצי שעה וכולל שש רצועות, הקטע הקרוי – Hoedown הנפתח בתרועת כלי הנשיפה באקורד מוביל ומקפיץ אכן הקפיץ אותי ממקומי. מיד נזכרתי בהאזנה הראשונה ליצירה הזו ולאו דווקא מתוך האלבום של נלסון אלא מתוך האלבום Trilogy של שלישיית הרוק המתקדם שפעלה בשנות השבעים – אמרסון לייק ופאלמר. האמת שגם אצל הפרוגרים לא מדובר בקטע מקורי אלא במחווה פרוגרסיבית לקטע מתוך יצירתו של המלחין האמריקאי בן המאה העשרים אהרון קופלנד המנוח – רודאו בקטע הקרוי באותו טייטל – Hoedown . קופלנד היה בעצם המלחין הראשון שביסס את הצבע במוזיקת המערבונים הקלאסית אותה לקח המלחין אניו מוריקנה לפסים פופולאריים עם הטרילוגיה של האיש ללא שם (קלינט איסטווד, לי ואן קליף) המוכרת במיוחד בסרט הטוב הרע והמכוער, קופלנד היטיב לרומם את דמויותיהם של פורעי החוק האגדיים של המערב הפרוע בכתיבתו המוזיקלית ונחשב בעצם לסוג של היסטוריון מוזיקלי של העת ההיא.
צפו והאזינו בגלגולו של ניגון
אוליבר נלסון
אמרסון לייק ופאלמר
אהרון קופלנד
ואני? אני חובב מערבונים קלאסיים, החל מהענתיקות האמריקאיות של שנות החמישים ועד הקלאסיקות של הקו פרודוקציות האיטלו ספרדיות קרי מערבוני הספגטי, כילד הייתי משרך דרכי מידי מוצ"ש לבתי הקולנוע הפריפריאלים של גבעתיים כדי לחזות בדמויות המיתולוגיות שולפות ויורות…
הקטע Hoedeon הוא בעצם מחווה לריקוי העם העתיקים של החלוצים שהקימו את המערב בארצות הברית של אמריקה, ריקודים ששאבו ביסודותיהם את הצעדים שהדהדו בהיכלי הפאר של היבשת הישנה וכעת קיבלו את הטוויסט הקופצני בסלונים של עיירות המערב הפרוע עם רקדנים שעיסוקם היום יומי היה רעיית בקר בשדות…
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מהקונצרטים
איך יצירה אחת, קלאסית במהותה, לקחה אותי באיבחת אקורד לשנים אחורה…
מעניין לשמוע ביצועים שונים ליצירה.