תרנגולים ביפו, במיוחד בעג'מה (כמו שבני דודינו מבטאים) או עג'מי בפי היהודים אינם מראה שכיח, להקה אחת גדולה של העופות חיה את חייה בליבה של השכונה בחיבור בין רחובות ולנסיה ואבן סינה (מה לספרד וליפו?..) ואתה צריך להיזהר שלא לדרוס אותם כשהם, תרנגולים ותרנגולות פוסעים בגאון בסמטה, בכלל הקרקורים של העופות הללו בעג'מי מתלווים כמקהלה לא אחת לקולו של המואזין המגיע מהרמקולים של המסגדים, זה שבג'בליה לצד אלו בעיר התחתית מהשעון בצפון ועד שדרות ירושלים בדרום.
לפני שנתיים עניין תרנגולי החופש של יפו הגיע לתודעה הציבורית לאחר שפניות של תושבים לעיריית תל אביב יפו הניבה מנשרים מטעם העירייה שעסקו בהפצת כללים שלדעת מי מהעירייה ימנעו את הריבוי וההשתלטות של בעלי הכנף על השטח העירוני, התושבים נדרשו לנקות את חצרות בתיהם מצמחיה עבותה כך, כלשון ההודעה הרשמית, שהיא לא תשמש מקום מסתור לתרנגולים..
אישית דעותיי שלי חלוקות מאוד בעניין, מצד אחד אני נצר למשפחת חקלאים שהייתה בין ראשוני נחלת יצחק במזרח העיר ובעלי חיים היו עניין שבשיגרה, מצד שני זכורתני היטב מצב חצר משטרת מרחב דן ברמת גן בה ניתן דרור לחבורת תרנגולות ותרנגולים שהפכו את המדשאה למחראה רבתית על לשלשת כבירה, כסתם אחד מהשורה העובר ביפו על בסיס יומיומי אני חווה את נוכחותם של בעלי הכנף הללו גם בקרקרת גאוותנית בשעות בהן בני אנוש ישנים וגם בשוטטות נפוחת החזה ברחובות הפנימיים בואכה דרך המלך.
כעת לקח המחזאי ישי אראל (אין בינינו קשר משפחתי, כל המחבר בינינו הוא רעמת שיער מאפירה עד לובן ושם משפחה מעוברת זהה) את אותם בעלי כנף והפכם לגורם הפעיל והמשפיע ביותר במחזה שכל כולו קומדיית מצבים המצליחה לשלב מוזיקה ושירה (נטע ווינר, התרנגולים מאחוריך בראפ הקרקורים!!) ומציגה תמונת מצב אפשרית עד בלתי לסיטואציות חיים השואבים השראתם מהמציאות הבלתי הגיונית של חיי הדו קיום בעיר כלת הימים (גם כינוי חינני זה אומץ כפנינת לשון במהלך ההצגה).
את הסיפור של אראל מביים עם המון הומור והמסת גבולות טל וניג.
הנרטיב במחזה, קומדיה, מחזמר, נסוב סביב סטיב, בחור יהודי אשכנזי דתי בואכה מעדות המתנחלים הפותח עסק לכנאפה, סטיב הוא מהסוג הגזעני, לייט שכזה, הכנאפה שלו הם יצירות החושבות את עצמן ליצירות שף המשלבות מיני מילואים מלוחים משל היו סמבוסק או בורקס.
בחצר ליד בית העסק שלו מתגוררים שלושה בעלי כנף, שני תרנגולים ותרנגולת שלא רק שהם מקימים רעש מקרקר על בסיס כל יומי הם גם בעלי דעות משל עצמם. בכלל הם חיות מחמד של בן הירקן השכונתי שסובל לבעיות התפתחותיות ונפשיות והתרנגולים הם חיות המחמד הטיפוליות שלו האמורות להביא לו את השלווה והרוגע, קצת אבסורד. לבחור הזה ישנה אחות, הנקראת יסמין ובינה ובין סטיב מתפתח לו במהלך המחזה רומן בלתי אפשרי המוביל לשלל סיטואציות אבסורדיות המוגשות עם הרבה הומור של השכונה.
כאן מתחיל המאבק על הזהות של יפו, העיר שעדיין לא נטמעה בתל אביב ושומרת על ייחודה כעיר מעורבת עם קונפליקטים אתנים, לאומיים ודתיים לצד רעיון הדו קיום.
כל הסיפור הזה, כולל הרקע שלו הוא כר שופע ומעיין נובע לשלל סיטואציות שמגישות לצופים גם רומנטיקה, גם גזענות, גם הבדלי תרבויות וכמובן הבדל גישות לחיים באחת הערים היותר עתיקות בחבל הארץ הזה.
קרוב לשעתיים של משחקי מילים, חילופי שפות עבירת וערבית, קרקורי תרנגולים, שירת ראפ ורומנטיקה, אפילו קריצה לשוטר אזולאי וניהול מוזיקלי מצויין של מני גרוס הלוקח את מעת לעת חלק פעיל בתפקיד מתנחל יהודי ביפו
על הבמה בתיאטרון היהודי ערבי ביפו מככבים ניר קרני בתפקיד סטיב, לנא סברא בדמותה של יסמין, סתיו בנית בתפקיד התרנגולת אנדרומדה יחד עם מיכאל גולד כתרנגול אבו נבוט ואילן זכרוב כתרנגול נאפו, עוד על הבמה אביה של יאסמין, אמג'ד שוא בתפקיד ח'ליל בעל החנות ואביה של יאסמין, יותם גת בתפקיד פ'ארס, עבד נאטור בתפיד מחמוד, ליאור בן יהודה בצמד תפקידים יונית ושלומית, מתנחלת א' ומתנחלת ב'. וכאמור מני גרוס המנגן לבדו את כל קטעי המוזיקה תוך השתתפות מלאה במחזמר ודילוגים לתפקיד יהודה, מתנחל ג'. תומר בן אברהם בתפקיד שהעלה ים של צחוקים כשוטר הקהילתי של השכונה.
את הלחנים המקוריים לשירים הלחין מני גרוס.
המחזה מבוצע בשתי שפות עברית וערבית כאשר לעזרת הצופים שאינם דוברים ערבית מופיעות כתוביות על גבי פאנל מעל ראשי השחקנים.
מה אגיד ומה אומר? פיפי זה שם הקוד, אתם כצופים מתחילים לצחוק מהסיטואציות והאמירות למן ההתחלה, גם הרגעים הקשים או הרומנטיים לוקחים את הקהל עם המון הומור וטוב שכך באשר הסיטואציה מעלה את המציאות הממש לא פשוטה של יפו. אני ממליץ בחיוך ענקי להגיע ולחוות את המחזמר הזה.
טעימה
