שושנת קהיר – המסע לבירת המוזיקה הערבית

דווקא בימים אלו כאשר בין שני העמים עובר דם רע, אני חושב שהמוזיקה היא השביל שיכול להוביל לדרך אחרת, טובה יותר…

מסע בזמן או חפירת עומק

השבוע הלכתי על תחנה נוספת בתוך מסע בזמן ובמקום, מכונת הזמן לוקחת אותי לאחרונה אל בתי הקפה ומועדוני הלילה של בירת מצרים קהיר, כמו גם על הפיאנו ברים של ביירות, אז, כמעט מאה שנה לאחור. התחנות הראשונות במסע הזה החלו עם שתי מחזות מוזיקליים אודות דמותה של הזמרת המצריה אום כולת'ום, הראשונה בהפקת התיאטרון העברי של גדי צדקה בכיכובה של הזמרת דיקלה והשנייה בהפקת תיאטרון יפו בניהולו של יגאל עזרתי בכיכובה של הזמרת והשחקנית גלית גיאת, האמת שבשתי ההפקות נחשפתי לצד דמותה המוזיקלית של כולת'ום גם לעובדה שהיא הייתה פקטור חשוב במאבק המלחמתי בין מצרים לישראל במלחמת ששת הימים אולם למרות זאת היא נחשבת כאן למלכה של הזמר הערבי הקלאסי ורבים הם הזמרים והזמרות הישראליים העוסקים בז'אנר המזרחי המאמצים לעצמם מיצירותיה ובמיוחד את השיר "אינתא עומרי", מוזר ומדהים.

תחנה נוספת שהגעתי אליה לפני ימים ספורים, אף היא בתיאטרון היפואי הייתה עם המחזה המוזיקלי בכיכובו של זיו יחזקאל, זמר ונגן עוד המתמחה במוזיקה הערבית, אודות דמותו וסיפור חייו של פאריד אל אטרש, שחקן קולנוע משורר, מלחין וזמר מצרי בן המאה שעברה, זה היה חלק מטרילוגיה יפואית שטרם סיימתי, הפרק הבא הוא המחזה "חלימאת" אודות חייו של הזמר והשחקן בן תקופתם עבד אל חלים חאפז. מכאן ההמשך המוזיקלי שלי היה מאוד טבעי לתת גיחה לביקורה של התזמורת.

ביקור התזמורת

זה היה לפני כמעט כשנה כאשר חווינו את הקונצרט הערבי של תזמורת פירקת אלנור במסגרת פסטיבל פליציה בלומנטל למוזיקה במוזיאון תל אביב לאמנות, התזמורת הקדישה את הערב לצלילי התזמורות והזמרים ממצריים של אמצע המאה שעברה, הקלאסיקות שהיוו הן את פס הקול של "הסרט הערבי בליל שישי" במאה שעברה בערוץ הראשון והן את שורשי התרבות המוזיקלית שהביאו עימם יוצאי עדות המזרח ומדינות ערב הסובבות את ישראל – מצרים, סוריה ולבנון. אמנם זו לא הייתה הפעם הראשונה שנכחתי בקונצרט של התזמורת, המפגש הראשון היה כאשר קונצרט הפתיחה של פסטיבל ישראל בשנת 2017 בבריכת הסולטן בירושלים הפגיש ביניהם לבין הזמרת נסרין קדרי. אולם כעת, לאחר שהובא לידיעתי כי במסגרת סבב הקונצרטים החדש של התזמורת נגניה יקדישו את הקונצרטים לטובי הזמרים והזמרות של שכנינו, החלטתי לעקוב מקרוב אחר ההופעות, במיוחד כאשר את התחנה הראשונה וקונצרט הפתיחה הם הביאו לבת ים.

שושנת קהיר

היכל התרבות של בת ים היה מלא אמש כמעט עד אפס מקום, הקהל הרב שהגיע לאולם היווה חתך מרתק של אנשים ונשים שבאו לשמוע את הקלאסיקות עליהן הם גדלו, היו שם משפחות שלמות של סבא סבתא ילדים ואפילו נכדים להערכתי שהגיעו יחדיו כדי להנכיח לעצמם את הצלילים שבקעו פעם מהרדיו, בהווה מהסטרימינג והערב מעל הבמה.

תזמורת פירקת אלנור מנתה אמש 22 נגנים עם מבנה קלאסי של תזמורת ערבית, סקשן גדול של כלי מיתר, כינורות, ויולות, צ'לו וקונטרבס העוטפים את ליבת התזמורת – נגני קאנון, עוד, חליל, דרבוקה, כלי הקשה ואקורדיון, אותם מלווה מקהלת זמרים וזמרות המונה שמונה ווקליסטיים, כל זאת בניצוחו וניהולו המוזיקלי של אריאל כהן אשר בנוסף לנגינתו על כלי הקשה ודרבוקה ובשירה כסולן, מוביל את המופע בהנחייה, הסבר והזמנתה של הזמרת ג'יאנה נדאף, בת למשפחת מוזיקאים נודעת מנצרת.

הקונצרט שנמשך שעתיים תמימות עם הפסקה קצרצרה באמצע, סבב בין הקלאסיקות של לילא מראד, עבד אלחלים חאפז, כרים מחמוד, עבד אלמוטליב, סייד מכאוי, וכמובן אום כולת'ום האחת והיחידה. ולא, לא קיבלנו את אינתא עומרי, דווקא הפעם ניתנה בימה ליצירה אחרת של כולת'ום – בעיד ענק (רחוקה ממך), יצירה ארוכה ומורכבת שאווירתה משתנה לחליפות, אמנם הביצוע המקורי נמשך קרוב לשעה, הפעם קיבלנו גרסה בת עשרים דקות, די למכביר… שעתיים של אווירה זורקת אותי בזמן, לימים ההם עת צפינו בסרטים בימי שישי, לימים בהם חווינו את הגרסה המקומית לתזמורים הללו עם התזמורת הערבית של רשות השידור בניצוחו של זוזו מוסא בה נטל חלק הכנר והמלחין אלברט שטרית המנוח שאשתו רבקה ניהלה את משק הבית של סבתי וממנה נחשפתי כילד קטן לעולם שהיה רחוק דורות וארצות מהצפון השקט של תל אביב ושירי "אנו באנו" באווירת ילדי העובדים בבית החינוך צפון (א.ד.גורדון) בשנות השישים…(על כך כבר הכברתי מילים במספר כתבות כאן).

מילים קטנות

מילה על ג'יאנה – כאמור את ג'יאנה ראיתי לראשונה לפני כשנה בקונצרט הקודם של פירקת אלנור בטייטל "שושנת קהיר", מדובר בווקאליסטית מעולה שהחלה את הקריירה שלה מול המיקרופון כבר בגיל 8. אני מאזין וצופה בה ותמהה מהיכן הקול הגדול הזה יוצא מתוך הדמות הקטנה והצנועה הזו..

ועוד מילה, בין נגני התזמורת מצוי נגן הצ'לו אייל ואהב, המוכר גם בטייטל הבימתי "אל קאת" אשר מוביל מופע ייחודי לפיוטים וליריקות של בני תימן כשהוא מנגן על כלי נגינה שנבנו על ידו, המפגש המוזיקלי שלנו היה אף הוא במסגרת פסטיבל ישראל האחרון בירושלים כאשר אירח לצידו את ציון גולן. בתזמורת פירקת אלנור מנגן אייל כאמור על צ'לו וגם בגיטרה חשמלית על פי הצורך.

אם אנסה לסכם את הקונצרט והחוויה אומר כי היה זה מעין מסע בזמן בדרך לחפש נקודות אחיזה ויסודות של צלילים שתמיד נשמעו באוזני, בדרך כלל זרים ולא מובנים מבחינת השפה, אולם כאשר אתה מעמיק (מה לעשות הערבית לא שגורה בפי למעט כמה קללות רחוב…) אתה נחשף להררי רגשות בשירים של אהבה, רומנטיקה, אכזבה ושירי הלל. איזה יופי, אמרתי כבר כי חבל שיש יותר מידי דם רע בין שני העמים.

המופע "שושנת קהיר" ממשיך את הסבב שלו ברחבי הארץ – פתח תקווה, אור יהודה, חיפה, ירושלים ובאר שבע, אני כבר מצפה לסבב הבא שאף הוא יפתח בהיכל התרבות בבת ים – "לילות בירות" עם מחווה לקולות השירים של וואדיע אלסאפי, פיירוז, סבאח ועוד.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מהקונצרט

כמה רגעים של שירה ונגינה