אמש חזר מועדון בארבי בדרומה של תל אביב להיות חלל הקונצרטים האלטרנטיבי של העיר העברית הראשונה. אחרי ההצלחה של הקונצרט הראשון שהוקדש לצלילים מתקופת הבארוק, זכו הפעם באי הקונצרט להאזין ליצירותיהם של המלחינים והקומפוזיטורים בני המאות שעברו כמוצרט, ויוואלדי, שטראוס, פגניני, שוסטקוביץ ואנדרסון.
תזמורת האופרה הקאמרית אשר נוסדה לפני 30 שנה בעיר אשדוד שלחה אל הבמה במועדון בארבי קרוב לעשרים מנגני כלי המיתר שלה, כינורות, ויולה, צ'לו וקונטרבס על מנת לבצע את שלל היצירות שנבחרו מהמיטב והפופולארי של אותם מלחינים שחיו באירופה לפני מאות שנים, יצירות כל כך מוכרות ופופולאריות גם למי שאוזנו מורגלת בצלילי פופ או רוקנ'רול קשוח. זו הסיבה שהן נקראות קלאסיקה…
את ההפתעה של הערב, שארך בדיוק שעה ומחצה, קיבלנו ממש בפתיחה כאשר הכנרית ליאה זו – Leia Zhu, ממוצא סיני המתגוררת בבריטניה והיא רק בת 16, עלתה לבמה ובצעה מספר קטעי נגינה, ליאה היא כנרת ששמה יצא למרחוק ולמרות גילה המאוד צעיר כבר הספיקה לצבור הישגים אמנותיים רבים כולל הופעות ברחבי העולם. באתנחתא בין יצירה ליצירה סיפרה כי היא כבר ביקרה בישראל מספר פעמים כחלק מההופעות שלה וכעת נמצאת בעיצומו של סבב הופעות בארץ והואיל והערב הזה היה פנוי היא הצטרפה לקונצרט המיוחד כאן במועדון.
אחרי המופע של ליאה עלו לבמה נגני תזמורת האופרה הקאמרית מאשדוד בניצוחו של המנצח טירן ניקוגוסיאן יליד ארמניה שהגיע לישראל מאוקראינה בעקבות קריירה מזהירה במזרח אירופה, התזמורת פתחה עם היצירה Fiddle-Faddle של המלחין לירוי אנדרסון שהוא הכי צעיר מכל מלחיני היצירות שבוצעו במופע (הלך לעולמו בשנת 1975) לירוי הוגדר בשעתו כאחד מגדולי האמנים של אמריקה בתחום המוזיקה התזמורתית הקלה. חברי התזמורת חזרו בהמשכו של הקונצרט ליצירתו של אנדרסון כאשר בצעו את היצירה The Typewriter המוכרת לקהל הרחב מהסרט "מי משגיח על החנות" משנת 1963בכיכובו של השחק דני קיי בסצנת המשרד. כאן אני חייב להעיר כי בסוף שנת 2016 נכחתי בקונצרט של התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של אריאל צוקרמן אשר ניגן את היצירה הזו על מכונת כתיבה… טוב, אמש לא הייתה מכונת כתיבה על הבמה אולם הנגנים ידעו לתת את האפקט הנכון בצלילי כלי המיתר. זו הייתה דוגמא מצויינת איך צלילים הנחשבים "קלאסיקה מכובדת" הופכים עם משב רוח שובב וצעיר ללהיט מעל הבמה במועדון רוק תל אביבי…
תוך כדי הקונצרט פנה המנצח לקהל שמילא את המועדון, מי בעמידה, מי בישיבה על הכיסאות ומי ברביצה על רצפת העץ וחיפש מתנדב\ת להחליפו בניצוח, כמה קפצו, אחת זכתה בכך, קטע של הומור טוב.
במהלך הקונצרט היו אין ספור רגעים שלקחו אותי עשרות שנים לאחור, הן לקונצרטים בארבע ידיים על הפסנתר בבית אמי והן להאזנה ליצירות קלאסיות ברדיו הישראלי בשנות השישים והשבעים. יצירות של מיטב המלחינים מימים עברו שהן פופולאריות עד היום!!
אל התזמורת הצטרף הכנר הווירטואוז רועי שילוח בקטעי סולו עם כמה מהיצירות המשובחות, במיוחד לכד את האוזן הביצוע ליצירתו של המלחין פגניני – Caprice #24.
בסך הכל היו אלה שעה ומחצה של התענגות על צלילים שבדרך כלל נשמעים לנו באולמות אחרים, כאלו עם מושבים מרופדים וסדרנים חמורי סבר, הפסקות שיעול (האמת שאמש אף אחד לא השתעל, עובדה שזכתה לציון בידי המנצח..
מעניין מי תהיה התזמורת הבאה בסדרה, מישהו רומז לי על תזמורת הפועלת בירושלים, בלי ספויילרים…
כמה רגעים מתוך הקונצרט
