הקונצרט של תיאטרון החלומות

דרים ת'יאטר, הלהקה הכי מורכבת בעולם המטאל הגיעה לתל אביב כחלק מסבב הופעות עולמי נוסף עם התקליט האחרון A view from top of the world

זהו תקליט האולפן ה – 15 של הרכב חמשת וירטואוזים שלוקחים אותנו למסע אחר במחוזות המטאל, ברגע שנכנסים למצב של הקשבה לכל אחד מהשירים שלהם שלא לדבר על אלבום שלם.

האלבום האחרון הוא מעין חגיגה של העולם שיצרה החמישייה לאורך השנים, קשה למצוא שם חידושים אבל אי אפשר גם להגיד שהתקליט לא טוב, הסאונד, העומק והרוחב של התקליט כולו הוא חוויה אחת ארוכה ומדויקת.

למרות זאת הלהקה עשתה בחירה נכונה שערבבה מחדש את הסט ליסט והפתיעה את הקהל בניגוד לסט ליסט הרגיל שלה, הורידה כמה שירים מהאלבום האחרון והכי חשוב, אחרי מסע שלם לתוך העולם שלהם, בשיר מספר 10 מגיע אלינו השיר שבעצם הגדיר אותם לעולם בשנת 1992 עם קליפ שעלה בזמנו ב headbangers ball , תוכנית המטאל של ערוץ MTV, השיר הזה הגדיר את הלהקה וגם הגדיר עולם שלם של מעריצים עם התקליט שלהם שנקרא Images and Words.

דרים ת'יאטר מגיחים לעולם בסוף האייטיז עם פרשנות מחודשת וכבדה לעולם הפרוגרסיב רוק שלהקות כמו Rush  יצרו, בין העולם של ג'ון פטרוצ'י הגיטריסט, ג'ון מיונג הבסיסט, ומייק פורטנוי המתופף, שלישיית וירטואוזים שהביאה לעולם סאונד שיוצא למרחקים ולעתיםים הרגיש רחוק מדי לעולמות אחרים ומקומות מסוימים בעולם המטאל לא קיבלו זאת בהתחלה, אבל היום, יותר מ 30 שנים אחרי, השם הזה הוא אייקון ומייסד של  עולם של סאונד מיוחד במינו.

ג'יימס לה ברי, הסולן, שמלווה אותם עד היום הצטרף לפני התקליט השני שלהם  ושם הגיעה הקפיצה הגדולה שלהם לתוך העולם, צר להגיד שהדבר היחיד שצרם  בהופעה הוא הרגעים שהוא ניסה להגיע למקומות הגבוהים שלו בתוך כל המורכבות של הסאונד שהיה כל כך חד ומדויק, כשלה ברי מנסה לעלות למעלה נוצרה תחושה של  צרימה קלה, אחד הזמרים הגדולים בעיני, זו ההופעה השמינית שאני רואה אותם בארץ ובעולם, בנקודה הזו מרגיש שלה ברי איבד משהו בגבוהים שלו אך לא את כל המנעד שלו, רק הנקודה הגבוהה, עם זאת האהבה והוקרת התודה שהרעיף על הקהל לא נותנת לרגע לחשוב על תחליף לכל החבילה  המהודקת הזו.

את כל זה קיבל אתמול קהל שמילא עד אפס מקום את ההאנגר בתל אביב, סאונד מהודק  עם נפח חשוב לציין בהשוואה לכל הופעות המטאל הקודמות שהיו שם,  חשוב לציין שילוב של וי ארט וידיאו לא פחות מ מ ט ו ר ף!!! בכל שיר שמתחבר בצורה מושלמת לסאונד ולכל ריף, או מקצב או שינוי מקצב, וואו כמה שהחבורה הזו יודעת ליצור, ומכאן באה חוויה שלוקחת אותנו למקומות שבדרך כלל בהופעות מטאל לא חווים, השואו מסתיים בהדרן  שהוא מסע ארוך בפני עצמו, the count of Tuscany ומול המסך הענק שמגבה את הלהקה, כל הקהל עף למקום אחר באחד המחוזות המרגשים של איטליה.

מדהים לראות אותם חוזרים אלנו בפעם החמישית אחרי הופעה די מאכזבת שלהם  בפעם האחרונה בראשון לציון, הם ממשיכים ליצור וכנראה ימשיכו ליצור, למרות זאת, ישנה תחושה מסוימת של שירת הברבור של ההרכב זו ההרגשה של התקליט האחרון ואולי 5 התקליטים האחרונים שלהם, ישנה רפטטיביות מסוימת, נקווה שיחזרו אלינו שוב אבל הוייב של אתמול, לי, אישית שידר קצת אחרת, חשוב להגיד תודה למארגנים שמאמינים והביאו אותם וכמובן לישי שוורץ, נושא הלפיד של עולם המטאל שדחף את ההופעה בכל הכח.

הצצה לרגעים של צלילים שתיעד הצופה "המתופף הוותיק"

ועוד כמה קצרצרים…