יום שישי, אוקטובר 30, 2026

אלעד שודלר – סוסים דוהרים

אלעד שודלר הוא זמר יוצר המופיע כבר יותר מעשור ברחבי הארץ ועד כה צבר לעצמו קהל לא קטן ומפרגן. שיריו מתכתבים עם סגנון הרוק והפולק. השבוע הוא השיק את אלבומו האחרון, החמישי במספר – "סוסים דוהרים". אלעד עבד על האלבום החדש בשנתיים האחרונות כשהוא כותב, ומקליט תוך כדי ההתמודדות עם תקופת הקורונה והסגרים שניחתו על הציבור.

האלבום כולל עשרה שירים שנכתבו, הולחנו ומבוצעים בידי אלעד שודלר בהפקה מוזיקלית של קובי ויטמן, עמיר ג'נגו רוסיאנו ודודי לוי, מדובר בשירים הכוללים טקסטים המבקשים להוות נקודת מבט לעבר המציאות הישראלית בימינו תוך התמודדות עם אתגרי השעה. הרוק והפולק המאפיינים את אלעד מקבלים באלבום נגיעות של צלילים דרום אמריקאים לצד השפעה ים תיכונית. מדובר באלבום הטעון ברגישויות כלפי אנשים, ראוי להאזין לו רב קשב.

האלבום נפתח עם השיר המוקדש לאברה מנגיסטו, העולה מאתיופיה, כיום בן 28, אשר הצליח חדור לרצועת עזה לפני שמונה שנים ומאז אין כל קשר עימו ושאלת האחריות של מדינת ישראל לגורלו הובילה לקמפיין ציבורי נרחב. סיפורו של אברה נגע לליבו של אלעד שכתב על כך שיר אשר לווה בקליפ לפני שנה.

שיר נוסף הנכלל באלבום שיצא לאור לפני כשנה בלוויית וידאו קליפ הוא "חוף הקשתות" המביא את סיפורה של נערה עזובה המשוטטת בחוף האשדודי המפורסם, סיפור על בחורה שהתבגרה אל תוך מסלול משלה בזמן שרוב האנשים שאיתם גדלה הקימו משפחה ובית. סיפור שנגע בליבו של אלעד.

כך אלעד שודלר עם יציאת האלבום – "כשכל העולם נסגר וירד למחתרת אני הרגשתי שאני חייב לצאת וביקרתי באופן קבוע בשלושה אולפנים שונים של שלושה חברים טובים, כל אחד מהם שונה ומיוחד בפני עצמו קובי ויטמן, עמיר ג'נגו רוסיאנו, דודי לוי. המפגשים האלה חיזקו אותי באותם ימים והולידו את האלבום החדש שלי שיוצא היום. הרבה קפה, הרבה שיחות בלי מסיכה וזמן טוב שאני אזכור לתמיד עם אנשים בתקופה שבה אף אחד לא ראה אף אחד, תודה לכל מי שפתח לי את הדלת ולקח חלק, שמח לשתף"

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...