זה היה באוגוסט 2019 שנערות ריינס חזרו לעולמנו לתקופה קצרה של זמן עם מופע איחוד חד פעמי בבארבי לציון 10 שנים לאלבום הבכורה, היו גם תחושות באוויר של המשכיות עם הוצאת סינגל חדש והופעה נוספת בנובמבר של אותה שנה, אבל כמו שבאו במפתיע כך הם גם נעלמו, אפילו לא אמרו שלום, אולי זו אשמת הקורונה שהגיעה כמה חודשים אחר כך ואולי כי מלכתחילה לא דובר על חידוש פעילות.
שנתיים וחצי עברו והנה שוב נערות ריינס חוזרים אל הבמה, הפעם בהרכב מעט שונה, מהשלישייה המקורית נשארו רועי פרייליך וגיא גולדשטיין, את ניר וטשטיין החליף שקד קליין על התופים ואליהם הצטרף שלומי מנצור בגיטרה נוספת, שלישיית הבנים הפכו לרביעיית נערות ריינס. ואם יש מקום להופעה המזוהה כל כך עם ההרכב הלא הוא הלבונטין 7 שאז לפני 13 שנים אלבום הבכורה של נערות ריינס יצא תחת הלייבל של המקום.
ב-2004 הקימו רועי פרייליך וגיא גולדשטיין את נערות ריינס, בתחילה ההרכב אמור היה להיות חלק מאלבום הבכורה של פרייליך אבל לאחר שהתגבשו מוזיקלית החליטו להפוך את פרויקט הסולו להרכב, ב-2006 הצטרף גם ניר וטשטיין וב-2009 הם הוציאו את אלבומם הראשון שכלל בין היתר את השירים "תכבי את הטלוויזיה", "רוצה להישאר רעב" ואת הסינגל "יום ראשון" שעד היום נחשב לאחד מהלהיטים הגדולים של נערות ריינס. ב-2012 החל שיתוף הפעולה עם אביחי טוכמן שהפיק להם את אלבומם השני "נשמור על החברים" ובתוכו הלהיט "הילוך איטי" שיתוף הפעולה היה כל כך מוצלח שרועי פרייליך המשיך עם טוכמן גם באלבומים הבאים, הפעם בלי הנערות ועם סאונד שמושפע יותר מדיסקו ואלקטרו ופחות רוק פאנק שהיה מזוהה כל כך עם נערות ריינס.
אין מה לעשות, נערות ריינס נדחקו קצת לפינה בעוד הקריירה של פרייליך התפתחה עם להיטים כמו "סערה חשמלית", "זאב זאב" וכמובן "הלילה היא תרקוד", היום בדיעבד, הנערות היו סוג של להקת התבגרות בהרכב טריו גיטרה-בס-תופים קלאסי, עם שירי רוק בועטים וחצופים שגורמים לקהל ולהרכב להוציא אנרגיה בזמן ההופעות, רק שחברי הלהקה כבר היו בשנות השלושים לחייהם ומרד הנעורים היה בעצם געגועים לתקופת מועדוני האלטרנטיב של שנות התשעים.
וכאמור אנחנו כבר בעשור השלישי של המאה ה-21, את הופעת האיחוד המחודש בחרו נערות ריינס לערוך בלבונטין 7, בלי שום רעש וצלצולים ובלי שום יחסי ציבור, מי שעקב אחרי חברי ההרכב בסושיאל ידע ומיהר לקנות כרטיס, כל השאר יצטרכו לחכות לפעם הבאה (אם בשאיפה), כשהגיע חמישי בערב החלל התת קרקעי של הלבונטין כבר היה מלא עד אפס מקום, אז כנראה שבאמת לא היה צריך לפרסם יותר מדי, רק צריך עיינים חדות וגעגועים.
רבע לעשר, קצת מוקדם מהצפוי ונערות ריינס עולים בשקט על הבמה, כמה שניות אחר כך והמקצב המהיר והסוחף של "תכבי את הטלוויזיה" ממלא את חלל הלבונטין, בחירה מכוונת לשיר הפתיחה, זה שגם היה בזמנו סינגל הבכורה וגם כזה שממלא את כולנו באנרגיות גבוהות והרגשה חיובית, כבר אמרתי שהתגעגענו? אז זהו שממש.
באמת שלא צריך הרבה בשביל שההופעה של נערות ריינס תהיה מוצלחת, פשוט שיהיה פלייליסט טוב ומלא קצב, כי הנערות לא באו ללטף לנו האוזן ואנחנו רוצים להיזכר כמה אנחנו אוהבים רוק מכוסח.
שלא תבינו לא נכון, קריירת הסולו של רועי פרייליך מצוינת ואני מאוד אוהב את עיבודי הדיסקו של טייכמן אבל אם אני רוצה להתפרע עם עצמי כשמשארים לי בית לבד, אז אני בטוח הולך על איזה שיר גראנג' משנות ה-90 ומגביר את הווליום, לנערות ריינס ישנם כמה שירים שיושבים לי נהדר על משבצת הימנוני הרוק שאני ממשיך לחזור אליהם פעם אחר פעם.
לשמחתי קיבלנו מנה הגונה של רוק פאנק חצוף עם שירים כמו "רוצה להישאר רעב" "היי אמא תסתמי את הפה" והשיר האנרגטי האהוב עלי "הדבר האמיתי" שפתח את האלבום הראשון של נערות ריינס, יש אפילו את "הלילה היא תרקוד" מהאלבום הראשון של פרייליך, רק הפעם בעיבוד רוקיסטי כיאה לנערות, עם הבס של גיא גולדשטיין כתחליף ראוי ללופים האלקטרונים מגרסת המקור.
נערות ריינס עושים רועי פרייליך – הלילה היא תרקוד
בין לבין יש לנו גם שני שירים חדשים "חולץ פקקים" שהזכיר את השירים המאוחרים של פרייליך מקריירת הסולו שלו והשיר "24/7" שרוקד על שתי הקריירות עם מקצב התופים המוכר של הנערות ולחן הרמוני יותר מבעבר (מתוכנן אלבום שלישי בדרך?), יש לנו גם את גירסת הכיסוי ל"אהבה שקטה" של להקת תמוז שכבר שמענו בעבר בהופעות של פרייליך רק הפעם בביצוע יותר רוקסטי ומלוטש.
נערות ריינס עם שני שירים חדשים – חולץ פקקים ו-24/7, ("מה דעתכם, שנשאיר?" ר.פרייליך)
שבעים וקצת דקות בלי מניירות, בלי אורחים מיוחדים, אורות מהבהבים או קטעי קישור, פשוט נטו מוזיקה ומאה אחוז נערות ריינס, הרי בסוף בשביל זה באנו… אבל עדיין עד כמה שאני אוהב את הקירבה לבמה ועד כמה שהתרגשתי מתחושת האינטימיות, הייתי גם שמח לאיזה בארבי אחד ועל הדרך אם אפשר גם הופעת איחוד בין הנערות מריינס למתוקים רצח.
