מוזיקה על המסך
כולל וידאו

ניצוצות, הסרט על האחים רון וראסל מיל

ניצוצות, או בלשונם – Sparks, צמד האחים רון וראסל מיל הם גאונים מעבר לזמן ומקום, רשמי צפייה בסרט דוקומנטרי - The Sparks Brothers לקראת פסטיבל דוקאביב 2021.

אודה ולא אבוש, עד אמש היו חברי הצמד ספארקס מבחינתי כוכבי שנות השבעים עם להיט הענק – "This Town Ain't Big Enough for Both of Us" ומספר אלבומים – Kimono My House (1974), Propaganda (1974), Indiscreet (1975), ובדילוג לעשור הבא – Whomp That Sucker (1981) אותם החזקתי בספרייתי משלל אלבומיהם. אך משם נפרדנו כל אחד לדרכו. אני המשכתי לעבר הגל החדש ולאחר מכן למאה העשרים ואחת. האחים רון וראסל מיל, הם הצמד הקרוי ספארקס, לא נבהלו מהפרידה שלנו. גם הם המשיכו הלאה, חיפשו כל הזמן איך להתחדש, איך ליצור, איך לעשות אומנות. לא הפכו ליוצרי להיטים גנריים דוגמת דינוזאורים אחרים בעולם הפופ והרוק הממשיכים לתפקד עד היום.

הסרט הדוקומנטרי "האחים ספארקס", סרט הדוקו הראשון של הבמאי הבריטי המוערך אדגר רייט (סקוט פילגרם, בייבי דרייבר ועוד) מביא את הסיפור של האחים ומנסה לענות על השאלות איך להקת רוק יכולה להיות כל כך מצליחה ומשפיעה, ובו בזמן אלמונית ולא מוערכת?

אדגר רייט לוקח את הצופים למסע מוזיקלי בן שעתיים וחצי (!) דרך חמישה עשורים מופלאים ומופרעים עם האחים רון וראסל מאייל המוכרים בטייטל "ספארקס", שעם מעריציהם נמנים שמות גדולים מעולם הפופ והרוק – בסרט שכולו חגיגה של יצירה מיוחדת.

לאורך הסרט חווים הצופים את ההתפתחות המוזיקלית המקצועית והאמנותית של השניים למן שנות השבעים המוקדמות עת יצאו לדרך ועד ימינו אנו, רק לפני שנה השיקו את אלבומם האחרון, ה – 25 במספר.

שלא כמו אמנים חשובים וותיקים אחרים, הספארקס לא שקטו על שמריהם, לא נחו על זרי דפנה בגלי האהדה של להיטיהם, כל הזמן הארוך הזה הם טרחו לחדש, להפתיע, לקחת את המאזינים שלהם לפסגות גבוהות יותר ולהחליף את סגנונם כמו זיקית המתאימה את עצמה לסביבתה, אולם האקט הזה לא בא על חשבון איכות, להיפך, הם רק השתדרגו מרגע לרגע.

הסרט חושף נתונים ומידע שלא היו ידועים לי, מהסיבה הפשוטה, מבחינתי הספארקס היו עדיין תקועים בטווח שבין שנות השבעים לתחילת שנות השמונים ותו לאו, לא ידעתי כי בין הקולבריישנס שלהם מצוי גיבור תרבות ענקי כמפיק המוזיקלי האיטלקי ג'ורג'יו מורודר, שיצר את פס הקול של מוזיקת הדיסקו האלקטרונית.

השירים של הספארקס אינם סתם להיטי פופ קליטים וחביבים, המוזיקה וההפקה המוזיקלית המצויינת היו בעצם מעטפת לטקסטים ונרטיבים מתוחכמים, חכמים, מחודדים ומאוד ביקורתיים על החברה בכלל, ראוי להאזין לשירים לא רק אל מול רמקולים, אלא קודם לכן עם העיניים הקוראות את המילים בשקט ורק לאחר מכן להשמיע אותם כדי להבין את גדולתם האמנותית.

הסרט מוקרן בארץ במסגרת פסטיבל דוקאביב בשנתו ה- 23 ומשתלב בשורת סרטי הדוקו העוסקים במוזיקה ותרבות הופעות. ההקרנות הצפויות יתקיימו – הראשונה בתאריך 04.07  בשעה 21:15  באולם סינמטק 1 ההקרנה תלווה בהקדמה מאת פיני שץ, מנהל התוכן של סינמטק תל אביב ומעריץ מס' 1 של ספארקס בארץ. ההקרנה השנייה תתקיים בתאריך  09.07 בשעה 21:15 באולם סינמטק 3. עלה באת הסרט לארץ אחראית קבוצת טוליפ אנטרטיינמנט.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: