ארבע נשים משיקות הבוקר ארבעה שירים חדשים, כולם בסימן העצמה, מגדר, שוויון, עמידה על הדעה, ובקיצור בסימן יום האשה הבינלאומי, כל אחת מהיוצרות מביאה את הזוית שלה, מנקודת חייה האישיים ומנקודת מבט כללית, זה מרתק כל עניין האסופה הזו. האזינו, צפו בקליפים.
יובל דיין – אתה בכולם
השיר החדש של יובל דיין – "אתה בכולם" אשר נכתב והולחן על ידה בהפקתו המוזיקלית של תומר בירן, הוא מעין שיחה אישית פנימית של יובל כיוצרת, כאשה, כמאמינה, בעצמה, באל ובאדם. יובל מתבוננת על חצי הכוס המלאה, למרות ועל אף התקופה הקשה, זו זווית ההתבוננות שלה על החיים בכלל, מחוזקת באמונתה.
כך יובל דיין עם השקת השיר הבוקר – "כשאני מסתכלת על הנצח, הוא ממלא לי את ההווה ולא משאיר אותי לבד בשום מצב. בבקרים כמו בלילות, כשמואר וכשחשוך. גם ואולי במיוחד ברגעים שאני פחות טובה בהם. בשקרים, בשריטות ובחרטות – יש מישהו שהוא תמיד איתי. בתקופה השברירית הזאת חשוב לי לדבר על דברים מוחלטים שלא משתנים אף פעם, ״אתה בכולם״ הוא פיסה יציבה מהלב שלי לשלכם. במירוץ החיים שהפך לי למרדף התרכזתי במה חסר לי כל הזמן, והעצירה בתקופה הזו שינתה לי את כיוון ההסתכלות מ״כמה עוד לא״ ל״כמה כבר כן״, ובמקום לחפש מה חסר לי אני מלאה במה שיש. במה שתמיד קיים ושם בפרופורציה את כל השאר."
דנה ברגר – את לא אומרת כלום
שיתוף פעולה חדש בין הזמרת והיוצרת דנה ברגר לבין המפיקה נילי פטרסון מניב את הטקסט הישיר והנוקב הזה שעושה את השיר החדש – "את לא אומרת כלום". השיר נולד אחרי שנה שלמה במהלכה הנשים היו בכותרות בהקשרים של אלימות מזעזעת ואין סוף מעשי רצח.. אל ביצוע השיר גייסו השתיים שורה של חברות כנסת, שחקניות וזמרות להילחם בגל האלימות – מיקי קם, רותי נבון, שרי, ריקי בן ארי, סיון טלמור, סי היימן, אפרת רייטן, סופי צדקה, שירה גבריאלוב, טלי אורן, אסי לוי, לימור גולדשטיין, שרה וינו, טהוניה רובל, ליהיא לפיד וחברות הכנסת: אילת שקד, פנינה תמנו שטה, מירב כהן, תמר זמברג מיכל רוזין. על ההפקה המוזיקלית אחראי ין הררי. על הקליפ אחראי שחר גאם.
מיטל לאמור – דברי פחות
הזמרת והיוצרת מיטל לאמור משיקה היום שיר חדש, שלישי במספר לקראת אלבום אי.פי צפוי – "דברי פחות" אשר נכתב על ידה והולחן במשותף עם תומר בלקינד שגם הפיק מוזיקלית. השיר כל כולו הוא טקסט נוקב וישיר ללא פשרות האומר את האמת הלא יפה והלא נעימה בפנים, כן המצב לא טוב וזה לא אמור להיות כך, הטקסט מתייחס למעשה לאמירה הפופלארית – "תהי יפה ותשתקי" אך כאן הוא מגיע יותר חריף – "דברי פחות, דברי חלש" או ביתר בהירות – תנמיכי פרופיל כי את לא בשיח של הגברים כדמות העומדת בפני עצמה. אל הטקסט והמקצב הנוקב ונוקר מתלווה ויזואל סמי ליריקס סמי וידאו חי בקלוז אפ בועט עליו אחראים יחדיו עומרי קליין ואפק לאמור.
עם השקת השיר החדש מביאה מיטל את הסיפור שמאחוריו – "כשהייתי נערה למדתי במחזור הראשון לבני נוער בבית צבי, אתם יכולים לדמיין את היוקרה? כן, אני בכלל חלמתי על במת התיאטרון, אבל בשנה השניה התחלתי לצאת עם בחור שאמר שאני לא יכולה להיות שחקנית, כי יתנו לי תפקידים של מאהבת ולזה הוא לא מוכן. אז שתקתי, ולא המשכתי ללמוד משחק כמו שחלמתי. לא הצטרפתי לטיול השנתי האחרון, בכיתה י"ב. החבר שלי אמר שאם אצא, הוא ייפרד ממני כי לא הגיוני שאסע לשני לילות עם האקס שלי שלמד איתי בשכבה (ועוד 300 תלמידים אחרים, מן הסתם). אז שתקתי ונשארתי בבית. לא טסתי עם החברות שלי לקוס לפני הצבא. החבר שלי אמר שבחורה טובה לא נוסעת "להשתרלל בחו"ל" בלי הגבר שלה. אז שתקתי ועשיתי בייביסיטר לבת של השכנה, במקום. גם לא יצאתי עם החברות שלי לברים או למועדונים, כי החבר שלי אמר שיתחילו איתי גברים אחרים וזה ישגע אותו, אי אפשר לדעת מה יעשה. אז שתקתי והצעתי לחברות שנשב בבית קפה במקום. לפניו היו לי ידידים טובים, חברי אמת שאהבתי מאוד כמו אחים- אבל הוא אמר שהם רוצים רק דבר אחד, ושאסור לי לשמור איתם על קשר. אז שתקתי, ולאט לאט החברויות האלה התמסמסו… לילה אחד נסענו אליו הביתה ובדרך, באוטו, רבנו נורא. אני אפילו לא זוכרת על מה… בשלב מסוים אמרתי שאני רוצה להיפרד, והוא שתק, המשיך לנהוג ורק נתן בי את המבט המצמית שלו. הגענו לחלק חשוך בכביש המהיר והוא עצר את הרכב בשוליים. לפני שהבנתי מה קורה, הצמיד אותי לחלון הרכב כשהוא תופס אותי בגרון וצרח עליי. אני לא זוכרת מה, או איך הסיטואציה נגמרה- אבל אחר כך עמדתי בתחנת האוטובוס הקרובה בניסיון לחזור הביתה. הוא היה לידי, בוכה ומתחנן שאסלח לו אחרת יתאבד. אז שתקתי, וסלחתי, ונסעתי איתו. עברו כמה שנים מאז, ואחרי עוד ועוד שתיקות- פתחתי את העיניים, ואז גם את הפה. מאז אני לא שותקת יותר. אני לא אדבר פחות, וגם אתם לא. למדנו שאנחנו חייבות לדבר, חייבים לצעוק, חייבות לנשוך. חייבות לשמור על עצמנו, כי אף אחד אחר לא ישמור עלינו."
ריף כהן – טמפו
השיר החדש של ריף כהן נכתב בידי אמה פטרישיה אורי כהן והולחן בידי ריף בהפקה מוזיקלית משותפת עם אורי ידע. מילות השיר מבקשות להוביל מעין סיכום תקופה בחייה של הבת, ריף, כפי שאמה רואה זאת, מצד אחד השנה המטורפת שעברנו כולנו, מצד שני השינוי האישי שריף עברה בעקבות גירושיה, נקודות בזמ ן המובילות לשינוי וחיפוש אחרי אתגרים חדשים. על אלו מתיישבות אמירות שבאות לתאר כאוס וטירוף במקצב חיים מהיר ומשתנה לחילופין – ״האישה של פיקאסו רצה בפריז עם האף על גב, יש לה כסף בחזייה, ראינו את ונוס ממילו מסתבכת עם יד מקדימה ויד מאחורה״. אכן תיאור פסיכודאלי והזוי. אל השיר מתלווה וידאו קליפ בו ריף מגלמת את עצמה ואילו החקן יואל רון מגלם את דמותו של הצייר דאלי ושניהם במרדף ומירוץ הזוי תוך הבזקי פסק זמן המשחררים את הדימוי המרכזי בו מבחינים בריף ודאלי מעשנים נרגילה זוגית בצורת מגדל אייפל, מדובר במחווה לציור המפורסם ״בגידת הדימויים״ של רנה מגריט בתקופת הסוריאליזם, ״זו לא מקטרת״ הופכת ל ״זו לא נרגילה״.
עם יציאת השיר החדש אומרת ריף כהן – "יום האישה שמח לכל הנשים בעולם! העולם נעשה קצת משוגע ואנחנו יכולים לשנות את זה באמצעות TEMPO חדש, הקומביה העירה אותי מתוך כל הכאוס הזה"
