כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

עדן בן זקן – מתגעגעת אותך

עידן רייכל ואבי אוחיון משחקים בטקסט ומנגינות, עדן בן זקן מגישה, שיר חדש המבקש לשבת על משבצת כל עמישראל, האזנה

חיבורים חיבורים, זה חלק ראשון במשחק הנכון. עידן רייכל, מוזיקאי יוצר מלחין מעבד מפיק ומנצח על פרויקט שלם שכבר הפך לחלק מעמודי התווך של המיינסטרים הישראלי משתף פעולה עם אבי אוחיון, איש מכירות שברגע אחד של הבלחה גורלית, הפך להיות מוזיקאי, כותב ומלחין הנחשב לאחד המובילים בסצנה הימתיכונית ולזכותו אחת ההצלחות המטאוריות עם "דרך השלום" בביצועו של פאר טסי ושורה ארוכה לאחר מכן של להיטי ענק שאת כולם אתם.ן מכירים.ות על בטוח.

שני המושחזים הללו יושבים יחדיו כדי ליצור שיר חדש, רייכל מביא משפט קצרצר בעברית שבורה, מעין שיבוש לשון שאמרה בהזדמנות בתו הקטנה של רייכל, סלומה בת ה- 4 "אבא אני מתגעגעת אותך" ויוצרים סביבו שיר שלם עם מילים ומנגינה, טקסט שמותיר את תמימות הילדות מאחור וקופץ עשרים שנה קדימה לפיה של בחורה השרה לאהובה, טקסט המונח על גבי מלודיה שרק שני אלו יודעים לרקוח משלל האקורדים הכל כך נהירים להם כדי להעניק רוח חיים בשיר שהופך משגיאת תחביר ילדותית לרומנטיקה לטינית עם טעמי ענתיקה מתרפקת.

ומה יותר טוב מלהעניק את כל הדבש המוזיקלי הזה לווקליסטית אהובה על הקהל, עדן בן זקן, כבר לא הנערה באוברול נמר (30 שקל..), אלא זמרת העשור ואמא צעירה, רגועה יותר ובשלה יותר כדי להיכנס לנעלי השירה הנעימה ששיר זה חייב, עדן עושה זאת בהצלחה מרובה,

בסך הכל יצא להם טוב, עידן, אבי ועדן. כך עידן רייכל עם השקת השיר החדש, בשמו ובשם כולם – "אבא… אני מתגעגעת אותך״ בגיל 4 בחרה סלומה, בתי הקטנה, במשפט הכול כך מיוחד הזה לבטא את הגעגועים אליי כשהייתי רחוק. היא הייתה סופרת את הלילות עד שאחזור והייתה שואלת: ״כמה עוד ‘לילה טוב’ עד שתחזור?״ והייתי עונה לה: ״עוד ‘חמישה לילה טוב”, “עוד ‘ארבעה לילה טוב’” וכך כל ערב … והיא, חשבתי, מביטה לירח מחלון חדרה ומתגעגעת אותי.  אבי אוחיון ואני קוראים לסלומה ״המשוררת״. כל כמה ימים היא באה עם משפט חדש או תובנה מרגשת ואנחנו כותבים אותה בדרכנו. כל פעם מחדש. ועדן המקסימה – ברגישות רבה הופכת, בשירה פשוטה ומרגשת, את השיר הזה לשיר געגועים מיוחד משלה, אולי לשוקי, אולי למישל. אז תיהנו… ותחשבו בלב על האנשים שאתם מתגעגעים אותם…"

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא