קליפים חדשים

אוריין שוקרון – ילד

בדרך לאלבום בכורה משחרר המוזיקאי והמנצח אוריין שוקרון שיר חדש, צפו

עם שני תארים אקדמאים בתחום המוזיקה ועמדת הניצוח והניהול על התזמורת האנדלוסית "אלמוגרביה" צועד אוריין שוקרון אשר הנו בסך הכל בן 28 לקראת אלבום בכורה ומשחרר שיר חדש העוסק בפחדיו כילד, אותו כתב והלחין ואף נטל חלק בהפקתו המוזיקלית לצד יאיר לוי.

כך אוריין עם שחרורו של השיר החדש – "כל חיי הייתי במרדף. מהגן ליסודי, מהיסודי לתיכון, מהתיכון לצבא, תוך כדי הצבא התחלתי ללמוד באקדמיה למוסיקה בירושלים וזכיתי להופיע בארץ ובעולם. לפני שנתיים נסעתי ללמוד בבודפשט. מעולם לא הייתה לי ההזדמנות להיות עם עצמי, במשך שנה שלמה, בארץ זרה שאני לא דובר את השפה. זכיתי בשנה בה היה לי המון זמן לחשבון נפש.
זמן לעצור ולעכל את כל המרדף הזה. ושם, בימי החורף הקפואים של הונגריה, כשהשלג יורד בחוץ ומלבין את כל העיר, אני לבד בדירת 3 חדרים, תקרה 4 מטר גובה. נזכר בילד שהייתי. ילד רגיש עם פחדים שחשבתי שרק לי יש, עם מחשבות שחשבתי שרק אני חושב ואין את מי לשתף. ואין עם מי לדבר. כשהייתי נער כתבתי יומן. יומן פחדים וסודות, מחשבות וחלומות. לפעמים כשאני חוזר לבית של ההורים שלי במעלות, אני מוצא את עצמי צולל לתוכו. עובר בין הדפים והמילים שהיו ילדותי, עד שאני מגיע למקומות החסרים – אלה שגנזתי. החשש שהסודות שלי כל כך אפלים, גרם לי לא להאמין שיש מישהו בעולם שיוכל להיות לצידי באמת. אני מאמין שהסיפור שלי הוא סיפור של לא מעט ילדים וילדות, נערות ונערים, שמתמודדים עם אתגרי ההתבגרות של הגוף והנפש שלהם, ומרגישים שאין מי שאיתו יוכלו לדבר ושיוכל להכיל אותם. אז הם מגיעים הביתה, מחייכים לאמא, נכנסים לחדר ומתפרקים בבכי מתחת לשמיכה. בהמשך הם גם מחפשים את הפתרונות בחוץ, בורחים לאין סוף. אבל גם שם, היובש גדול ונחמה אין. והכאב העצום הזה, על אותו ילד שהייתי, ועל הילד שעדיין נמצא בתוכי, הוביל אותי לכתוב לו את השיר הזה. לומר לו שיש מי לסמוך עליו, יש מי שיודע ומחבק את כל הפחדים שלו עמוק בפנים. ילד שלי, ילד שבי, אתה לא לבד. מתרגש כמו שלא התרגשתי כל כך הרבה זמן. מחכה לשמוע את הסיפורים שלכם ושלכן. הלוואי שתרגישו חופשי לשתף – אני כאן. אוהב מקשיב מכיל ומאמין. אוריין ❣️"

על הקליפ אחראי דניאל דהאן.

פרסומת

 

 

פרסומת

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: