חדשות בינלאומיותחדשות הסצנהמוזיקה בצל מגיפת הקורונה

הפתרון לריחוק החברתי באולמות – עקירת מושבים

עשרות מושבים נעקרו על מנת ליצור ריחוק חברתי באולם האנסמבל בברלין, ניסוי חברתי.

במסגרת ההתמודדות עם מגיפת הקורונה ומתוך רצון לחזור לשגרה מהר ככל שאפשר, החליטו באולם תיאטרון האנסמבל בברלין לעקור ממקומם 500 מושבים מתוך 700 הקיימים והותירו 200 מושבים במערך חדש המבטיח את הדרישה לריחוק של מטר וחצי לפחות מצופה לצופה על פי המתווה של משרד הבריאות שם.

המתווה החדש שהוחל באולם האנסמבל הברלינאי נותן מרווח רגליים נוסף לקהל אשר יגיע למופעים במקום. לדברי מנהלי התיאטרון הם היו יוכלים לעקור שורות מושבים שלמות או לכסותם, במקום זאת החליטו פשוט לשחרר את נוכחותם של רוב המושבים מהאולם ולהותיר אך ורק את הסימון על גבי הרצפה שתזכיר לבאי התיאטרון כי האולם היה פעם מלא עד אפס מקום אך כעת הוא מרווח לשם שמירת ריחוק חברתי.

בנוסף לעקירת המושבים הוגדל המרחק בין הצופים לבמה לכדי שלושה מטרים וכן הונחו האחראים להותיר חלק מדלתות האולם פתוחות בזמן המופעים כדי להבטיח זרימת אוויר נקי. לא רק זאת ההנהלה החליטה גם על דחייתם של חלק מהמופעים שכללו כמות גדולה מידי של משתתפים על הבמה בו זמנית.

אל לנו לשכוח שבגרמניה הסטנדרטים של המשילות והיחס לתרבות שונים מרחק שנות אור מההתנהלות בישראל, כזכור בחודש מרץ הודיעה הממשלה הפדרלית בגרמניה על העברת תקציב בסך 60 מיליארד יורו לסיוע מיידי לאמנים ולמוסדות תרבות. שרת התרבות מוניקה גרוטר אמרה כי "לא רק שהאמנים חיוניים בשגרה אלא חיוניתם נדרשת במיוחד עכשיו".  בעוד שבארץ נאלצים האמנים ואנשי התעשייה להפגין כדי לעורר מודעות ציבורית לבעייה, הממשלה עדיין לא מתקוונת אליהם וזורה חול באמרות שחולפות ליד האוזן כמס שפתיים לא רציני.

אז, האם נראה מראות דומים בקרוב בישראל? שוו לנגד עיניכם את אולמות התיאטראות, בתי הקולנוע והמופעים דוגמת הבימה, בית לסין, צוותא, סינמה סיטי או היכל התרבות באותו סגנון…

האם זה בכלל יכול להיחשב כמודל כלכלי? זהו בדיוק המקום והזמן שהמדינה תסבסד את אותם אירועים שיעמדו בתקנים המחמירים הללו על מנת שזה בכלל יהיה אפשרי להיכנס לתהליך ההתנעה כדי לחזור לשגרה מלאה בהמשך.

תזכורת – בעוד שבוע, החל מתאריך 21 ביוני אמורה הממשלה לאפשר קיומם של אירועי ישיבה ו\או עמידה בהופעות והצגות על פי מתווה, זה יהיה מרתק מאוד המראה המדולל…

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: