החיבור הראשון שלי באופן אישי עם ליונל ריצ'י היה אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת, שנת 1975 לערך אם זכרוני אינו מטעה אותי, באותם ימים תיקלטתי בלילות שישי במרכז ביכורי העתים, המתנ"ס הכי גדול של העיר תל אביב ששינה את יעודו בסוף השבוע לדיסקוטק לבני נוער מכל רחבי תל אביב, דרום, צפון ומרכז. התקלוט היה סוג של פסק זמן בין חצי שעה לארבעים דקות ששימשו את חברי הלהקות שהופעו באותם לילות במועדון להפסקת סיגריות ומנוחה, לי זו הייתה במה והזדמנות מצויינת להוכיח שמעבר לעיסוק בשעות היום בחנות תקליטים אני מסוגל גם להחזיק כמה מאות בני נוער על הרגליים רוקדים ללא הפסקה.
באותם ימים להקת הקומודורס הייתה השם החדש שפרץ מתוך הסצנה השחורה, בין להיטי אר אנ בי, מוזיקת נשמה ופופ מקפיץ הגיח הFאנקי מלא הגרוב, ליונל היה נגן הסקסופון הקומודורס פרצו עם להיט אינסטרומנטלי שכבש את כל המועדונים – Machine Gun ואחריו המשיכו עם להיטים נוספים ביניהם – Young Girls are My Weakness והלאה עם האלבומים הבאים – Slippery When Wet מהאלבום השני והלהיט – Three Times a Lady שליונל חתום על יצירתו.
עשור אחרי כן אני כבר פחות בקטע של החלפת תקליטים ואת המפגש הבא עם ליונל ריצ'י אני עורך עם להיטים מסוג אחר, שמאלץ מתקתק של רומנטיקה מתגלגלת, אלבום הסולו הראשון שלו הכיל כמה להיטים בלתי נשכחים ובמיוחד השיר You Are שהיווה מודל פתיחה למה שליונל ריצ'י סלל כסגנון רומנטי פופי בהמשך. את אחת הפסגות שלו כאמן שנאהב בכל העולם הוא השיג באלבומו השני – Can't Slow Down שכלל בין היתר את שני הלהיטים האולטימטיבים והמוחלטים שלו – All Night Long ו – Hello.
עם כמה הפסקות מתודיות ופערים של כמה שנים ליונל המשיך לשחרר אלבומים אולם אף אחד מהם לא היה באמת כמו אלבומו השני, אף אחד, אבל הוא כבר השיג את שלו, קריירה מוצלחת, פרסים, מכירות, שיתופי פעולה, היותו חתום לצד מייקל ג'קסון המנוח על הלהיט – We Are the World.
השנים רצות, זה לקח משהו כמו ארבעים שנה עד שהמפיק הישראלי מריו סגר מול סוכניו של ליונל הופעה בתל אביב. בתחילה המופע נקבע לשלהי קיץ 2019 אולם מסיבות כאלו ואחרות, המופע נדחה לתחילת החודש, איתרע המזל וזה נפל על יום הבחירות לכנסת ישראל, יום שמסתיים בשעה עשר בערב כשכל עמישראל צמוד למסכי הטלויזיה ומזפזפ בין שלושת הערוצים המקומיים כדי לדעת מה הניבו התחזיות ולהתחיל ללרלר כל הלילה עד סיום הספירה.
בהחלטה נבונה ומדוייקת המופע הוקדם לשעה שבע בערב, הרעיון היה כי עמישראל יסיים את סבב הקניות בקניונים, יספיק ללכת להצביע ובשעה שבע בערב יחווה שעה וחצי פלוס של מופע אל לה לאס ווגאס עם הזמר ולהקתו. בשעה תשע וחצי ההמונים (תשע אלף רוכשי כרטיסים ומוזמנים) יכנסו לרכביהם ויספיקו להצגה הפוליטית העונתית. ווין ווין סיטואיישן….
אז בישראל כמו בישראל, שבע זה שבע וחצי, אבל כשהקהל כבר מחא כפיים ללא הפסקה בפעם הרביעית המופע החל, זה היה מופע בנוסח עדות לאס ווגאס, כאלו שתצלום האולם שם באמריקה הוצג על הוילון האחורי עם מושבים המרופדים בקטיפה אדומה. ליונל ריצ'י, לא להאמין שהבחור כבר בן 70, שיער ושפם נצחי בצבע שחור (מה שלא עושה הטבע…) עם אנרגיות של בחור בן 20, עם חמימות ופתיחות מצויינות, עם גישה מעולה לקהל, המופע מתחיל.
אחרי פתיחה מרשימה עם כל הנגנים והגרוב, מוצא ליונל את הרגע וחצי כדי להעביר מסר בזו הלשון – "אתם לא תשמעו אותי שר הערב, אלא את מי שיושבים מסביבכם, והם יספרו לכם על הדייט הראשון שלהם, על החתונה, על הילדים ועל הגירושין, כי אנחנו כאן הערב בקטע של זכרונות, והתפקיד שלי הוא לספק את הלהיטים…כן חיכיתם ארבעים שנה עד הגעתי, גם אני חיכיתי, כעת אני כאן, אני אוהב את העיר שלכם ורהחובות, כולם מכירים אותי, וואו, ועוד משהו, סוף סוף הגעתי, אני גם מבטיח לחזור שוב!!"
אז מה צריך יותר מזה? שורת להיטים החל מהאלבום הראשון ועד עתה (הסבב בטייטל Hello from Las Vegas כשם אלבומו האחרון שהוקלט בלייב בהופעה שם ובעצם מהווה את הסט ליסט שבוצע אמש..) וכמו שאמרתי כמה רגעים אחרי שהחגיגה הסתיימה בדרכי הביתה לצפות בסקרים "הוא שיחרר אותנו ועיסה לנו את הראש הערב לפני שהטרפת של הבחירות חוזרת, הוא הגיע הערב לחגוג איתנו ושר:
Well, my friends, the time has come
Raise the roof and have some fun
Throw away the work to be done
Let the music play on
Everybody sing, everybody dance
Lose yourself in wild romance, we going to
Parti', karamu', fiesta, forever
Come on and sing along
We're going to parti', karamu', fiesta, forever
All night long
אכן זו הייתה חגיגה שמחה ומעולה, המון תודה, ליונל, תחזור שוב, אתה אגדה מרקדת!!!
