דיווח מהשטחהופעות בינלאומיות
כולל וידאו

מופע הגאראג' עם Messer Chups

Messer Chups בהופעה בלבונטין 7, 7.12.19 – חתיכה אחת על הבס, מתופף וגיטריסט שהוא מלך הגאראג' על במה אחת

גאראג' ו-Surf הם נישה לא יותר מדי גדולה בארצנו. המקור של המוזיקה הזאת היו בני נוער אמריקאים משועממים שניגנו רוק בצורה לא ממש מסודרת בשנות החמישים והשישים במוסך של ההורים. כך נוצרו להם בשנות השישים להקות גאראג' מהדור הראשון כמו The Seeds, Blues Magoos ועוד. את ה-Surf אפשר לראות כסוג של גאראג' שמתמחה במוזיקה של גולשי גלים ונציגיו הבולטים הם Dick Dale, Beach Boys ועוד. מדובר במוזיקה שלא מתיימרת להיות מתוחכמת, יש בה יסוד גס וחופשי בצורת הנגינה של הגיטרה, אבל יש בה הרבה כנות ושמחה, חלק יגידו שהיא נשמעת להם כמו מוזיקה של מערבון. במקור דובר בלהקות שפעלו בשנות השישים, אך בשנות השמונים המוקדמות התחיל לפעול באירופה וארה"ב גל שני של להקות גאראג' וסארף, אלה הם ה-Revival Garage Bands, כמו הבאראקודס הבריטים או הפאזטונס האמריקאים (שפעמיים הופיעו הארץ!). בארץ, אני מניח שפעלו פה תמיד כל מיני להקות קאברים שחיקו דברים דומים יותר או פחות (כמו חיקויים של הצלליות), אבל ככל שידוע לי, הרכב הסארף הראשון שבא עם חומרים באמת מקוריים משלו (ושגם הקליטו אלבומי סטודיו) היו האסטרוגליידס בשלהי שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים כשבמקביל אליהם (ועד למותו בסוף 2016 שהשאיר אחריו חלל אדיר אצל חובבי הז'אנר) פעל גם היוצר והגיטריסט שמבחינתי היה מספר 1 בגאראג', צ'ארלי מגירה. לצערי, את האסטרוגליידס פיספסתי מלראות בזמן אמת אבל את מגירה ראיתי גם ראיתי ומבחינתי אין ספק שהוא היה האמן מספר אחד בארץ בגאראג', הייתה לו מין צורת נגינה עם טונות של ריוורב, לעיתים מאוד אגרסיבית ולעיתים מאוד רכה, אבל תמיד כנה, מרגשת וכל כך ייחודית בצורת ההבעה שלה ושונה מכל שאר הלהקות המקומיות שיצא לי לראות בהופעות חיות (כמו ה-Orions, RPS Surfers, Les Dynamites). יש לאחרונה בארץ קצת התעוררות בתחום הגאראג' והסרף להקות חדשות כמו Smellfish שהופיעו בפסטיבל ה-SoLow החיפאי האחרון ו-Rasco שהלילה מחממים את ההרכב העיקרי, ה-Messer Chups. אז הבנתם, בארץ גאראג' וסרף יש לנו אבל על אש קטנה ואילו בחו"ל, בעיקר באירופה יש אינסוף הרכבי גאראג' וסרף. אז עם מבחר לא גדול במיוחד ברור שלחובבי הז'אנר זו חגיגה לא קטנה שההרכב הרוסי The Messer Chups מגיע בפעם השנייה להופעה בארץ. את הפעם הראשונה שלהם פה פיספסתי, החלטתי שהפעם אין מצב לעוד פיספוס, אז הגעתי ללבונטין בערב שבת קריר.

Messer Chups צילום כפיר ריפשטוס
Messer Chups צילום כפיר ריפשטוס
Messer Chups צילום כפיר ריפשטוס
Messer Chups צילום כפיר ריפשטוס
Messer Chups צילום כפיר ריפשטוס
Messer Chups צילום כפיר ריפשטוס

את החימום להופעה פתחה שלישיה ששמה Rasco (אני מניח שהשם נובע מהשיר של מגירה At The Rasco ע"ש המרכז המסחרי בבית שאן, שם גדל) – מתופף, באסיסטית וגיטריסטית, שבחרה להתחיל את ההופעה בביצוע פסיכדלי ל-Interstellar Overdrive של פינק פלויד, הגיטריסטית שמולי אילתרה יפה על גיטרה חשמלית שנראתה ווינטאז' כזו בתאורה הצהובה של לבונטין. שאר החומרים שלהם היו גאראג' חצי מרחף עם שירת הרמוניה חביבה של שתי הגיטריסטיות, מאיפה שעמדתי מקדימה היה קשה לשמוע את השירה. החלקים האינסטרומנטליים והיותר נמרצים וניסיוניים שהם ניגנו היו טובים מאוד, כשהם מפציצים ובעיקר כשהגיטריסטית העיקרית מג'מג'מת על הגיטרה שלה בסיוע של הבאסיסטית לשמאלה אז ההרכב הזה במיטבו. השירה טיפה בוסרית, הטקסטים קצת טעונים שיפור ("זריחה, ואני איתך") אבל ביחס להרכב שהבנתי הוא יחסית חדש אין לי תלונות, סה"כ הופעת חימום יפה וזה תמיד טוב לראות עוד הרכב גאראג' מקומי שמצטרף להרכבים הקיימים שהם כמו שאמרתי לא רבים במיוחד בארץ.

אחרי חילופים קצרים, עולים ה-Messer Chups לבמה. על הבמה מוקרן הסמל שלהם שכולל בתוכו צילום של המפלצת מלוך נס, הבאסיסטית Svetlana "Zombierella" Nagaeva אומרת לקהל "This is your personal warning" לפני שהם מתחילים לנגן את Midnight Call מהאלבום האחרון שלהם Mondo Harp. גאראג' מחוספס, מהיר מאוד מערבוני כזה מתחיל להתנגן בחלל הלבונטין ותוך שנייה אני קולט שלפני הרכב גאראג' שמתעלה על כל הרכב ארץ ישראלי. אני מניח שהעיסוק שלהם בחומר שרובו אינסטרומנטלי איכשהו סייע להם להתפתח יפה ברוסיה שכידוע אינה דמוקרטית במיוחד, ומכיוון שגראג' לא עוסק בפוליטיקה אלא במוסיקה עצמה אז אני מניח שיש להם חופש אמנותי די רחב לעשות את מה שהם רוצים ברוסיה וצריך לזכור שזה הרכב די ותיק (היו שינויים בהרכב לאורך השנים) שהוציא לא מעט אלבומים כבר מ-1999. השירים שלהם הם שירי גאראג' די קצרים של 2-3 דקות, חלק מבוססים על שירים ידועים (למשל Green Flippers שנוגן גם הוא בלבונטין הוא ורסיה גאראג'ית שלהם ל-Greensleeves האנגלי), חלקם הגדול חומר מקורי שלהם. אני חייב לציין במיוחד את הגיטריסט הראשי של ההרכב הזה Oleg "Gitaracula" Fomchenkov שניגן על הגיטרה שלו כמו שד משחת, אני נשבע שמאז צ'ארלי מגירה ז"ל לא ראיתי כזה גיטריסט גאראג' שד משחת, מנגן בכזו מהירות, עם הרבה ריוורב, בכזו קלות היד שלו עוברת על הגיטרה ומוציאה ממנה קסמים. אז מובן שעם הקהל (שהיה בעיקרו מהקהילה הרוסית) המפרגן ההופעה הפכה די מהר לסוג של חגיגה כשהקהל מקדימה ומסביבי רוקד כמו משוגע לצלילי סארף וגאראג'. הבאסיסטית (שלא אכחיש שנראתה בהחלט סקסית בשמלת המיני השחורה עם הגרביונים השחורים התואמים) והמתופף עשו גם הם עבודה מעולה, אבל כאמור, עיקר תשומת הלב שלי מקדימה הייתה מופנית לגיטריסט המטורף שעמד מולי, כשהלסת (והאוזניים) שלי נופלת פעם אחרי פעם כשאני רואה איך הבנאדם מנגן ואיזה גאראג' מחוספס ומדהים נשפך לו בטונות מהגיטרה. מקדימה הוקרנו על המתופף קטעי וידאו מכל מיני סרטים ישנים בשחור לבן עם מפלצות וטיפוסים מוזרים. השירה של הזמרת הייתה נשמעה קצת חיוורת ומבחינתי המוזיקה האינסטרומנטלית הייתה הלב של ההופעה. מהבחינה הזאת, לא היה רגע אחד משעמם בהופעה הזאת, כל מה שהם ביצעו שם היה לא פחות ממעולה, מה שהפך את ההופעה למשהו שהוא הרבה מעבר ל"סתם" הופעה, ארוע (Event) חגיגה של ממש למעריצי הז'אנר. רגעים חזקים במיוחד נרשמו כשהם ביצעו את הפתיחה ל-The Twilight Zone או הביצוע המופתי שלהם ל-Misirlow של דיק דייל (מהסרט "ספרות זולה"), אהבתי מאוד גם את הביצוע שלהם לנעימה Popcorn שליוותה בשנות התשעים כל מי ששיחק במשחק המחשב האלמותי Digger. הם ביצעו כמה הדרנים בסוף ההופעה, כולל הורסיה שלהם ל-Twin Peaks. חשוב להדגיש: למרות שהם ביצעו חומרים רבים מנעימות מוכרות של סרטים לא מדובר פה בלהקת קאברים, זו להקה מקורית עם טוויסט משלה שעושה גאראג' הכי טוב שאפשר לעשות, נקודה. אחרי שעה ועשרים דקות בערך יצאתי מההופעה שלהם עם אוזניים שצלצלו לי כהוגן שעות אחרי, אבל מה זה חשוב כשהראש נשאר בשמיים עד עכשיו כמה ימים אחרי ההופעה. מה אני אגיד, רק לקוות שהם יחזרו בעתיד להופיע פה בפעם השלישית. אין דברים כאלה.

פרסומת

.

תגים

כפיר ריפשטוס

משפטן, עורך דין, מתמחה במוסיקה פסיכדלית ומחתרתית

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close