פס קול שבועי

ליאור פרלה – מאז שעזבת

אלבומו השלישי של ליאור פרלה הושק במופע חגיגי במסגרת פסטיבל הפסנתר, אנחנו האזנו לו כמה ימים לאחר מכן, ביקורת אלבום.

המפגש הראשון עם ליאור פרלה היה בשנת 2012 עת חגג את השקת אלבום הבכורה שלו "תחת שמיים אפורים" בהפקתו של אסי בן סימון, אלבום שזיכה אותו בפרס אקו"ם ליצירה מקורית. אז למדנו כי לליאור יש קריירה על מגרש הדשא כשחקן, עניין שהסיט הצידה על מנת להתמסר לאהבתו השנייה – המוזיקה.

מאז זרמו מים רבים בנחלים וליאור הספיק להשיק אלבום נוסף לפני שנתיים – "בין כותלי הזמן" בהפקתו של שי רוט, עמו שיתף פעולה בהרכב "תעני אסתר", המתמקד באהבות מיוסרות, תשוקות נכזבות, פרידות…

אלבומו השלישי של ליאור פרלה מגיע הפעם ממקום אחר ושונה לחלוטין, אמנם ליאור מיטיב לתמלל את חייו האישיים אל תוך השירים אותם הוא עוטף במנגינות שעובדו בידי אדם בן אמיתי שמשבץ בליריקות כלי מיתר, פסנתר וגיטרות אקוסטיות ומעשיר את האווירה והמסר אשר לוקח את המאזין לדרך שעשה בעקבות גילוייה של מחלת סרטן בה נלחם לצד פרידה מכאיבה, ליאור פרלה משחרר באלבום הנוכחי את כל השרעפים ממוחו לכדי תמלילים לא קלים ולא פשוטים, אין זה אלבום למצעדי ההשמעות ואין זה אלבום למסיבות, זהו סיפורו האישי של אמן שמצליח לשחרר מתוכו את הרגעים האישיים היותר אינטימיים ולהפוך זאת לתיעוד מלודי.

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close