הרעיון העומד מאחורי הפסטיבל הוא נדיבות והגשמת משאלות. לא תמצאו פה פרסומות וחסויות. הקהל מהווה חלק פעיל בפסטיבל, הוא מונחה להביא כיבוד ולכבד את הזולת, להביא כלים רב פעמיים, לשמור על הניקיון, לעזור בהקמה ופירוק, להתנהל באופן רגוע בכבישים ולהתנהג בכבוד ונדיבות כלפי הקהילה.
הגענו בשבת בצהריים. מצאנו הרבה אנשים עם שיער ארוך, ילדים עם שיער ארוך, כלבים עם שיער ארוך ומעט מאוד נעליים. ברחבת בית הספר החקלאי, נפתחה עמדת די ג'יי שלפחות כשאנחנו הגענו, הופעלה ע"י חבורת בני נוער שניגנו רגאיי ודאב, רגוע, נעים ומזיז. מסביב, דוכנים לממכר מזון הום מייד ומספר במות עמוסות באירועים.
הפסטיבל נפתח בסדנת הכנת חומוס ביתי, אנחנו הגענו רק לניגוב ובניגוב שלנו ראינו 3 הופעות מתוך 300 האירועים שהתקיימו בפסטיבל:
רוקרפוקטס – אורחים מהחלל החיצון. הרכב דואו פסיכדלי בעברית, היא על הקלידים והוא על הגיטרה.
עדיה גולדבסקי וחגי פרשטמן – דואו אלתור של ג'אז בנבל וכלי הקשה. מאוד מעניין ויוצא דופן, במהלכו, עדיה משתמשת במיתרי הנבל, לא רק בצורה הקלאסית, אלא גם מלטפת את המיתרים ושרה אל תוך הנבל.
גחליליות – הרכב צעיר ומבטיח, שעושה פולק משמח בשילוב סאונדים מהחלל, גרוב, בלוז והרמוניה.
אמנם מדובר בפסטיבל מוזיקה, עם אומנים מעניינים כפי שפורטו בפוסט של יובל, אך ניתן היה למצוא שם אירועים כמו "סדנת ריקוד אפריקאי", "סדנת קליעה במחטי אורן", "בית חולים לבובות", "בר המחבקת"-המציעה להגיע לקבל חיבוק, ועוד סדנאות לחובבי הז'אנר.
אז חיבקנו שני עצים ביציאה וחזרנו לשגעת של המרכז…
